מיאמי אז והיום.. וגם קצת על ישיבה בויס.

אוהה.

הצלחת להציף במוחי מאמרים ארוכים היישר מתהום הצללים, מתובלים באותיות היוצאות במחול לקול צלילים, מלאים בתובנות מגוונות והגיגי טללים, כולם אודות דרכו של ירחמיאל והנהגתו בפיסולים, כיצד סלל דרכו במעלה ההר וכיצד ראוי שינווט דרכו בעתיד אל מול הנחשולים, מאמרים שצפו כבר בתקופת האשכול 'דעה! פרחי מיאמי לאן?' שפתח netsonכמעט לפני יובלים, אולם כאז כן היום אל הים הולכים הנחלים, מתנה אחת חסרה לי בבית גנזיי ושעה פנויה שמה במילים, ומשום כך איאלץ להסתפק בשרבוט משפטים ספורים כוללים, ואת שאר המשפטים שעל קצה הלשון להשאיר לדמיון שישלימם באגרטלים. מקווה שתמצא להגיב שם כמו אותו זמן שאתה צריך להקדיש באשכול "דעה: הצלחתו של ירחמיאל"בקישור כאן

איך אמר המשורר? "מה שהלב חושק – הפנאי עושק"...

מחד גיסא, אין ספק כלל כי בתחום מקהלות הילדים היהודיות (הנוכחיות והמוכרות), מקהלת הילדים פרחי מיאמי רכשה לה מקום בזכות בכותל המזרח, כשלמען האמת איני רואה כל מקהלה נוספת (מאלו המנגנות לחנים יהודיים מקוריים) הראויה להסב שם לצידה ואף לא להתארח. כאן נחוצה הבהרה כי דבריי נאמרים כשהם מכוונים אך ורק אל הפן המוסיקלי בלבד, מבלי להתייחס כלל אל הסגנון היהודי ועד כמה קרובים הלחנים אל בית המדרש היהודי. מנקודת הראות של איכות מוסיקלית טהורה, תוך סינון כל פרמטר של סממני ההתחדשות או היצמדות אל דרך התורה, אני יכול להבחין לאור הצלילים רק במקהלת הילדים הזו. הן מבחינת הופעה אלבומית [כאן חשובה הברה הנושאת בקרבה הבהרה, לפיה את חוות הדעת הזו אני מציין ביחס לפן הווקאלי שבאלבומי הפרחים. ביחס לפן האינסטרומנטלי, לעומתו, יש מקום רב לשיפור] והן מבחינת הופעה בימתית, הם משאירים הרחק הרחק את שאר מקהלות הילדים, את זו המסורתית, את זו שאינה אומנותית, את זו המלאכותית, גם את זו היצירתית.

אכן, מאידך גיסא, ובאותה הנחרצות עלינו להודות, כי אין ספק כלל שאם נפנה לרגע את אור הזרקורים מהפן המוסיקלי ונכוון את דברינו אל הפן העסקי-משהו העומד מאחורי הצלילים, הרי שלמקהלת הילדים הזו (קרי: לירחמיאל) יש עוד כברת דרך ללמוד. בעצם, בהתחשב בכך שדבריי מכוונים בעיקר אל ירחמיאל של השנים האחרות, כשירחמיאל של העשור הקודם היה דווקא זה שלימד את כולם פרק בניהול נכון, הרי שיהיה יותר נכון לתקן קלות את מילותיי האחרונות ולאבחן כי למקהלת הילדים הזו אין עוד כברת דרך ללמוד כמו שיש לה כברת דרך לעשות. כברת דרך אחורנית, יש לומר, וזאת תהיה ההכוונה הנכונה, לאור התנהלות המקהלה בעבר הלא רחוק.

'הפן העסקי-משהו', למרות הרושם המטעה של פן חיצוני-שולי שהוא משרה בסביבתו, אל לנו לטעות ולהקל ראש כלל בנחיצותו. הוא נשמע אמנם תחום זוטר בעולם המוסיקלי, והוא בהחלט תחום טפל אל העולם המוסיקלי, אולם דקדוק מעבדתי נכון יוביל אל המסקנה כי בכל זאת מדובר בעולם מלא, המכיל אף השפעה לא קלה על עולם-האם שלו, העולם המוסיקלי. התנהלות נכונה של המקהלה תיתן את אותותיה בכל התחומים, בתחום הייצוגי (הפקת קליפים מוסיקליים הם רק טיפה מנחל יחסי הציבור הזורם לו בחוצות), בתחום האלבומי (החל מן הסוף בשיווקו, עבור עם דגש רב על ה'booklet', אותה החוברת המצורפת לו, וכלה אפילו בנגני התזמורת שינגנו את פס הקול שלו ובטכנאי האולפן שיעצבו את המאסטרינג שלו, הם אלו שבמלאכתם קורמים פסי ההקלטה עור וגידים והופכים לפסים מוסיקליים עשירים), ובתחום הבימתי (כאן הוא מקיף את כל שעות הקונצרט, מסידור הבמה עוד קודם לתחילתו ועד לסיומו עם הצליל האחרון וירידת המסך על גדולתו).

בכל הנוגע לתחום זה, אחטא לאמת ולצלילים המוסיקליים בקול הצהלה, אם לא אסכים כי ירחמיאל בהחלט זקוק לכח נוסף שיטול על עצמו את מעמסת התחום העסקי של ניהול המקהלה. אם הייתם נחשפים לנתח (אם ניתן בכלל לכנות זאת כנתח) הניהול המונח על כתפי ירחמיאל בכל קונצרט, הייתם עומדים משתוממים ולא ממש מאמינים. [לדעתי, הדבר נובע מנקודה עמוקה יותר, אך לא אגע בה במסגרת הזו].

לא אוכל לחתום מבלי להתייחס לנקודת הדימוי וההערכה העצמית שהעלה ניורק בדבריו מספר פעמים: הסכמתי עם דבריו לפיהם בכל הנוגע לתחום הניהול העסקי ירחמיאל זקוק לכוחות נוספים, אולם, האמינו לי, אין לכך כל השפעה מאיזו הערכה עצמית נמוכה. ירחמיאל עודנו מאמין בעצמו ובדמויותיו המוסיקליות הרבגוניות, כמו גם במוסיקה האיכותית היוצאת מבית מדרשו כימי עולם וכשנים קדמוניות. אם כבר יש לאיזו הערכה השפעה כלשהי על התנהלות השנים האחרונות, תהיה זו דווקא הערכה כלל סביבתית והכרה נכונה במציאות המשתנה.

אחתום בעדות של אחד מהמוסיקאים שתקופה ארוכה מאד מלווים את ירחמיאל והפרחים [אם אקבל את אישורו, אשמח לצטט זאת משמו]. ולא, לא מדובר באחד מאנשיו של ירחמיאל המשוחדים מן המוסיקה בעולמה הם חיים; מדובר במוסיקאי שפעמים רבות מלווה הפקות רבות אחרות, ובכללם הפקות וקונצרטים של מקהלות ילדים נוספות, וד"ל.

בשיחה שערכתי עמו פעם הוא גילה את דעתו האישית והתבטא: "אני יכול לומר, כי מבין מקהלות הילדים, פרחי מיאמי היא הטובה ביותר".

איפה חנניה ביגן בכל הסיפור הזה? אפשר להכניס אותו יותר, לא?

הוא בהחלט נוטל חלק לא מבוטל בניהול המקהלה, כשבשנים האחרונות הוא אף זוכה לשמש כאיש הסאונד בקונצרטים [תפקיד לו החשיבות, ניתן לומר, הגדולה ביותר בקונצרט]. במקביל, הוא עוסק רבות בפרויקטים מוסיקליים עצמאיים. אולם, חשוב לזכור, כי בסוף היום פטיש השופטים נותר בידו של ירחמיאל, והוא זה שברצותו מרחיב וברצותו מקצר.

אולי בזכותו במופעים האחרונים ירדה פלאים בעיות הסאונד והרמקולים והמיקרופונים?

אגב, elmonsey, התייחסות קצרה לתוכן דבריך באשר לאלבום ה-DVD 'יבא'. ציינת כי אלבום הצפייה מלווה כולו בפלייבאק של אלבום השמע. ולא כך; האמת ההיסטורית כמו זו המוסיקלית שונה. חלקים נרחבים ממנו לקוחים אמנם מתוך אלבום השמע, אולם חלקים נוספים לקוחים מתוך הקונצרט עצמו וחלקים רבים אחרים לקוחים מהקלטות אולפן מיוחדות ל-DVD. מי שניחן באוזן מוסיקלית יוכל להבחין בכך מיד כשישים לב כי [מלבד העובדה שמקטעי סולו מסוימים בוצעו בקונצרט בפיהם של פרחים אחרים מאלו שביצעו אותם באלבום השמע, הרי ש] חלק מהשירים עברו לקראת ה-DVD תזמור מחודש, והעיבוד המוסיקלי לו הם זכו באלבום הצפייה שונה מהעיבוד שעיצב אותם באלבום השמע.

אם להתייחס למידת ההשקעה באלבום צפייה שכזה, הרי שכפי שכבר ציינתי בעבר מידת ההשקעה באלבום שכזה גדולה עשרת מונים מהשקעה באלבום צפייה 'סטנדרטי' המכיל את פס הקול המקורי מתוך הקונצרט. בעוד שבזה האחרון מלאכת העריכה מסתכמת בבחירת מקטעי הוידאו מתוך המצלמות השונות והפיכתם לרצף ויזואלי אחד ארוך [מלאכה לא פשוטה כל-כך בהתחשב בעובדה שפעמים רבות מדובר במספר קונצרטים, כשבכל אחד מהם מתעדים מספר רב של מצלמות את הזוויות השונות. רק בכדי לשבר את האוזן: תיעוד הוידאו באלבום ה-DVD 'יבא' לקוח מתוך קונצרט שהועלה שלושה (!) פעמים. בחול המועד סוכות תשס"ט הוא הועלה פעם אחת ב'State Theatere' בניו ג'רסי, ובחול המועד פסח תשס"ט הוא עלה שוב (עם שינויים מתבקשים) פעמיים ב'Brooklyn College'. אולם סוף סוף מלאכת העריכה מסתכמת בבחירת מקטעי הוידאו, כשברגע שאתה אוחז את מקטע הוידאו הנביר, הוא כבר מכיל בקרבו את האודיו המלווה את הוידאו, וכל שנותר הוא רק לצרפו לאחיו 'וייעשו כולם אגודה אחת'], הרי שבאלבום מן הסוג הראשון אל מלאכת העריכה מתווספת גם הטרחא הרבה שיש בבחירת מקטעי האודיו המדויקים ממקורות מגוונים וצירופם אל משפחת מקטעי הוידאו השונים. [אולי משום כך קפץ עליך רוגזו של ירחמיאל... מדי דברי בו, elmonsey, אשמח לשמוע באישי את התגובה המדויקת לה זכית במקלחת הצוננים הזו].