נעים מאוד!
מורה לעברית לגילאי 18-פנסיה... כלומר, באולפן לעולים חדשים :-)
לפני כן לימדתי אנגלית (הכנה לבגרויות) בתיכון לבנות וזה היה רע מאוד. אז ברחתי.
ועוד יותר לפני כן הייתי מורה לאנגלית לכיתה ו בנים חמודה מאוד. אמנם תמיד הייתי בסכנה שאיזו גולה סוררת תנחת עליי (והיא נחתה), אבל בשונה מהתיכוניסטיות הם ראו בי בנאדם ולא מוטציה שנקראת "מורה", שזה כידוע משהו לא אנושי וחסר רגשות.
מה הכי אוהבת במקצוע? הכי אהבתי את הקשר האישי עם התלמידים, להרגיש שאני נותנת להם משמעות לחיים (וזה לא קרה בזמן שלימדתי חומר אלא בהפסקות או בכאילו-הפסקות).
מה עכשיו אני הכי אוהבת? להרגיש שהם באמת לומדים ממה שאני מלמדת, באמת מקשיבים (לא יאומן, אושר צרוף!) וממש רואים התקדמות מאפס לתקשורת עשירה (יחסיתת). מרגש!
מה כואב? לראות שכלכלן מבריק שישב לך בכיתה עזב, כי הוא מצא עבודה כאורז במפעל. :-(
אה, וגם לראות אנשים מקסימים שאבא שלהם או סבא היה יהודי, ויש להם ידע שיכול לבייש יהודי ישראלי (לא דתי) סטנדרטי, אבל... כן.
נשלח מהאנדרואיד שלי
