מודעות ראויה של ההורים לקשיים לימודיים

 בין הגורמים העיקריים לתופעה "נוער בסיכון" בציבור החרדי מקובל למנות קשיים משפחתיים-כלכליים, קשיי הסתגלות למסגרת הלימודית והחינוכית בישיבה, חשיפה לתכנים ולנורמות שזרות לציבור החרדי ועוד. יחד עם זאת, למודעות ראויה לכישורים לימודיים של המתבגר בקרב ההורים, לדעתי לא מוקדשת תשומת לב הראויה.

כידוע, מערכת חינוך החרדית בנויה מתלמוד–תורה, ישיבה קטנה וישיבה גדולה. בסיומה של כיתה ח', מרבית התלמידים ממשיכים את דרכם לישיבות קטנות. מיותר להרחיב על כך שאלפי תלמידים המתדפקים על דלתות ישיבות קטנות משתרעים על פני סקאלה רחבה מאד של כישורים לימודיים וחברתיים ולא כולם מתאימים להומוגניות של דרישות לימודיות בישיבות קטנות הכרוכות בלחץ רב.

אומנם, במהלך שנים אחרונות נפתחו ישיבות קטנות רבות הנותנות מענה לימודי וחינוכי לתלמידים ברמות שונות. בנוסף, ישנה תופעה נרחבת של פתיחת המכינות – מסגרות שמהוות מעין גשר מעברי בין תלמוד תורה לישיבה קטנה. מכינות אלו מיועדות בדרך כלל לתלמידים המתקשים בלימודי גמרא, בעלי קשיים רגשיים או חברתיים. הן מורכבות מכיתות קטנות ומאפשרות יחס אישי יותר, רמת לימודים פחות מלחיצה, זמן פנוי רב יותר ועוד. למכינות אלו, לעתים מופנים גם תלמידים שמסיימים כיתה ז' בתלמוד-תורה.

אך דא עקא, למרות שריבוי מסגרות חינוכיות המתאימות לתלמידים ברמות הלימוד בינוניות וחלשות הוא דבר מבורך כשלעצמו ובטוחני שאנשי הצוות משתדלים לעשות מלאכתם נאמנה, לדעתי מדובר על "בניית בית חולים" ולא "בשיפוץ של הגשר", כמעשייה הנודעת על אנשי חלם.  תלמיד בכיתות ז'-ח' המתקשה בלימודיו, נמצא בפרק גיל ההתבגרות מאד חשוב להמשך התפתחותו חברתית ולימודית תקינה. הקשיים בגיל הזה, לדעת המומחים נובעים על פי הרוב מליקויי למידה בתחומים שונים, קשיי קשב וריכוז וקשיים רגשיים. לא בכל תלמוד תורה קיים מענה (כיתה מקדמת, הוראה מתקנת וכד') לקשיים אלו, וגם אם קיים לא תמיד אפשר לסמוך על האבחנה המקצועית הכוללת של הקשיים ויעילות המרבית של טיפול המוקדש להם. על ההורים אשר מעוניינים לערוך בירור יסודי ומקיף של הקשיים, מוטל לפנות לאנשי מקצוע במסגרת קופות חולים, למרכזים טיפוליים הפועלים בהסדר איתם או לעתים גם באופן פרטי.  אבחונים דידקטיים, פסיכו-דידקטיים, אבחוני קשב וריכוז ומבדקים אחרים המבוססים מדעית-רפואית, אמורים להצביע על נקודות קושי ספציפיות בחייו של המתבגר. זיהוי מוקדם של קשיים לימודיים ורגשיים אצל התלמיד מקל על מציאת הפתרון ועל ההתמודדות בעתיד. למרות מודעות הולכת וגוברת לנושא בציבור החרדי וחשיבותו של מענה מקצועי ראוי לצרכי התלמיד, תחושתי שבקרב הורים רבים עוד קיימת חוסר מודעות וחוסר נכונות לערוך מבדקים אלו. מלבד הנמנעים מכך בשל חששות שונים (סטיגמה אישית/חברתית), הורים רבים נוטים להרגיע את עצמם – "זה יעבור עם הגיל", "הוא לא היחיד" וכד'. בנוסף, אבחונים אלו מצריכים משאבי זמן וממון המכבידים על משפחה חרדית ממוצעת. כתוצאה, חלקם מוותרים על התערבות כלל וחלקם מסתפקים בהתערבות עצמית (ניסיון /ידע אישי או נרכש, אברך המקדם את בנם באופן פרטני וכד').   

אומנם, מציאת מסגרת מתאימה למצבו הנוכחי של המתבגר הכרחית ומובנת מעליה, אך ללא איתור קשיים על ידי מבחנים דיאגנוסטיים מקצועיים ודרכי ההתערבות המותאמות על ידי מומחים בדבר, אי אפשר לנוח על זרי דפנה ולהתנחם שהנער "מסודר" במסגרת. כידוע, בעיות קטנות שלא טופלו עם הזמן נהפכות לבעיות גדולות יותר. לקויות הלמידה, הן לקויות השכיחות ביותר במערכת החינוך ופוגעות בתפקידי למידה בסיסיים ומשליכות על תפקוד בכיתה ועל ההישגים לימודיים. קשיים אלו מגבירים את תחושת הכישלון האישית ואת אי התאמה למסגרות לימוד נורמטיביות, מקשים על הסתגלות הן מבחינה לימודית והן מבחינה חברתית. כתוצאה מכך, בקרב התלמידים עלולים להתפתח תחושת ניכור כלפי הישיבה, בעיות בהתנהגות ובעיות חברתיות המביאות לנשירה סמויה או ישירה ממערכת החינוך ולמצבי סיכון אחרים.

_________________