למה את לא מדברת על מוגנות???!!!" היא הטיחה בי בכעס! לאור עשרות רבות של תגובות שקיבלתי לאחר המייל הראשון (וזה לא דבר קל בכלל לדבר ולתת הדרכה במצב קשה כזה- אבל התחמקות ושתיקה לא באה בחשבון...) ישבנו יחד, בעלי ואני, לנסות ולעשות קצת יותר סדר בראש. אז עברנו קצת על המיילים וראיתי הרבה (מאד!) הכרת הטוב והרבה מאד תודות ואני שמחה שאנחנו זוכים לגעת ולהשפיע ולעזור לכל כך הרבה אנשים, זה לא מובן מאליו. בנוסף, היו כמה אנשים ונשים ששאלו, חלקם בכאב, חלקם בכעס, חלקם בעדינות וחלקם בשאלה אמיתית... • למה הדגש במייל הקודם היה על לשון הרע ולא על מוגנות הרי מוגנות זה כל הסיפור כאן? • למה אנו "אומרים" שאין הוכחות הרי יש רבנים שאומרים שיש הוכחות...? ועוד ועוד שאלות שפחות או יותר חזרו על עצמן ושאלו את שתי השאלות הנ"ל בסגנונות שונים. כל השאלות הללו נובעות מפספוס של הנקודה העיקרית. אז ככה, יש הבדל עצום בין מה שאנחנו רוצים לברר לעצמנו ובין מה שאנחנו צריכים להגיד לילדים, המייל הראשון הוא מייל הדרכה להורים, מה לעשות עם הילדים בשעה זו. לא מייל שעוסק בולדר, מי הוא, מה הוא והאם הוא עשה משהו או לא. ואם נקצר את ההדרכה למשפט אחד: ההדרכה היא לא להתעסק עם ולדר אלא להיפך, דווקא להזיז את השיח למשהו אחר (לשון הרע וכו) על מנת שנמזער את הנזק כמה שיותר ולא לדבר על מוגנות כי עכשיו זה הזמן שזה הכי יזיק! (רגע, כבר מסבירה לך הכל, תקראי עד הסוף). ולכן: אנחנו בעצמנו לא שופטים ולא עוסקים בולדר עצמו ולא נוקטים צד לשום כיוון וכך אנחנו ממליצים להורים לעשות: לא כי אנחנו מאמינים לו (ולרבנים שאומרים שעדיין אין הוכחה) ולא כי אנחנו לא מאמינים לו (וכן מאמינים לרבנים שאומרים שהוא אשם ושיש להם הוכחות). חשוב לקלוט את הנקודה הזו – אנחנו ממליצים שלא לעסוק בו בכלל. בינינו, בהקשר הזה הוא גם לא מעניין אותנו. צריך להבין שדינו נפסק בשמיים – זה לא קשור אלינו, כל עוד אנחנו לא הולכים אליו לטיפול זה לא משנה לנו אישית. שוב, המיקוד הוא, ואנחנו ממליצים לכל הורה להיות ממוקד בהדרכה נטו שנועדה להגן על הילדים כרגע. גם אם חשוב לכם לדעת ולהבין ולהתעסק אתו את מה שאתם חושבים עליו באופן אישי תשמרו לעצמכם – העולם של הילדים זה לא העולם שלכם! זה עולם אחר. כרגע הנזק הגדול ביותר לילדים, לילדים הפרטיים שלכם, הוא... ההתאבדות! כן, ההתאבדות! ולא המוגנות. לדבר עם הילדים על מוגנות זה דבר שצריך תמיד לעשות וזה דבר שלא טוב בכלל לדבר עליו בהבלטה! 2 שוב, לא לדבר עליו בהבלטה אלא רק בהבלעה ולא לעשות מזה נושא ודווקא מהמקום של התמיכה הרגשית הרב תחומית בה שנינו עוסקים אנחנו אומרים את זה, לדבר על זה בהבלטה יכול לפעמים לגרום לזה לקרות (!) ולגרום לעוד תופעות לוואי מאד לא נעימות ואין כאן המקום להאריך בזה. ולכן עכשיו זה הזמן הכי גרוע לדבר על מוגנות עם הילדים! הכי גרוע! מוגנות זה דבר שצריך לטפטף אותו בעדינות באופן קבוע, יש שאומרים שיחה פעם בכמה חודשים ויש שמטפטפים את זה בכל הזדמנות אבל ממש בעדינות גדולה ובדרך אגב. זו הדרך הטובה ביותר לתת מוגנות לילדים וממש אבל ממש לא לנצל את המקרה הזה בשביל מוגנות, זה ייצור בומרנג הפוך לחלוטין, יעשה מזה "נושא" יגרום לדבר ולדוש בזה והאבסורד הוא שזה יישכח מאד מהר ולא ישפיע אפילו את ההשפעה הטובה שאנחנו רוצים להשפיע... כן, המח מדחיק דברים שקשה לו להכיל ודווקא בגלל ההתלהמות זה יישכח ולא ישפיע את המסר שההורים "חרדי-המוגנות" מנסים להחדיר בילדים שלהם. ואנחנו רוצים להדגיש כאן נקודה חשובה, אתם ההורים, בפרט כל ההורים "חרדי-המוגנות" למיניהם, צריכים להסתכל על העולם מנקודת המבט של מי שאתם משפיעים עליהם ולא מנקודת המבט שלכם. נכון שזה קשה ושמקרה כזה יכול להציף הרבה חרדות בפרט למי שנפגע\ת אבל לתועלת הילדים – שימו את זה בצד כשאתם מדברים איתם. ילד, הוא ילד, ברגע שנודע לו שאדם שהוא נתן בו אמון בגד באמון הזה, זה מזעזע את העולם שלו וכל זעזוע יוצר עוד צלקת בנפש ועוד צלקת בנפש- ואין שום מצווה לזעזע להם את הנפש ולסייע להחליש אותה, יהיו להם מספיק התמודדויות בחיים! אנחנו בטוחים שכל אחד יסכים איתנו שממש לא צריך לגשת לילדים ולהגיד להם דברים מפורשים ומפורטים שאולי היו. ומי שכן חושב ככה, באמת אין מקומו איתנו. אז מה כן? נכבס? נגיד בערך...? זה עוד יותר גרוע! למה? כי הילדים לא טיפשים והם ילכו לברר לבד את שאר הפרטים בצורה מאד לא מבוקרת. אז מה כן? אני בתור בן אדם פרטי, לא רוצה ולא צריך לעסוק בשום דבר שהוא מעבר לחיים הפרטיים שלי והבית שלי וללכת לזהם את העולם של הילדים שלי עם מושגים חדשים ומלוכלכים זה מעשה שלא יעשה ולא אעשה. למה הוא התאבד? כי הוא התנהג בטיפשות. זו התשובה שלי לילדים שלי. אם הם שואלים, אבל מה הייתה הסיבה שלו? כי האשימו אותו בכל מיני דברים שאנחנו לא יודעים אם הם נכונים או לא אבל זה לא משנה לא עושים כזה דבר בכל מקרה כי א,ב,ג ולכן החלטנו ש_____ כל הורה יפרט כאן מה שהוא מחליט. וזהו! אם הם שואלים עוד אפשר לפרט עוד בעדינות "דברים לא צנועים" וכדומה אבל לא מראש להגיע לשם בלי שזה מגיע מה"שטח." 3 כאשר מראש נותנים לילד את ההרגשה והאווירה שזה לא חשוב ולא משמעותי מה היה, הילד לא מתעניין יותר מדי וזה עובר לו ליד האוזן. כך עשינו עם ילדינו, והנושא הזה שתק בבית- לא כי השתקנו חו, אלה כי זה לא מעניין אותם והם לא רואים עניין והתעניינות בנושא, פשוט עבר מהאוזן ע"י העברת המסר בצורה נכונה. תבינו, בראש של מאות אלפי ילדים יש תיקייה שנקראת חיים ולדר, זו תיקייה שנמצאת שם, זו עובדה קיימת. התיקייה הזו מייצגת איש נחמד עם סיפורים שהילד קצת אוהב אותו וקצת מכיר אותו ונעים לו בלב לחשוב עליו ועוד כל מיני דברים נעימים שכיף לחשוב עליהם. ואין מה לעשות, ולדר לא יצא מהחיים של הילד כי החלטתם לזעוק מוגנות ולהגיד "שהוא רשע מרושע ויש עוד רשעים כמוהו ותיזהרו ואל תסמכו על אף אחד מהיום והלאה..." המח והלב של הילדים זה לא קובץ במחשב שאפשר למחוק אותו. אפשר רק להפוך אותו למשהו אחר...והתגובה שלכם יכולה לקבוע. חיים ולדר יכול להיהפך ל"סמל מיני רקוב" בנפש של כל הילדים שלכם שזה אומר שהוא יכול להיות מושא לאדם אהוב שעושה דברים שאסור לעשות ואז תהיינה להם שאלות פנימיות מעניינות על הנושא.. מעניין מה הוא עשה בדיוק... וידמיינו את זה... והם יקלטו מושגים חדשים... וכו וזה שנגיד שעכשיו אנחנו כועסים עליו... וזה לא בסדר... אההמ... אולי זה יעזור ואולי לא – אבל זה מה שיעלה להם בראש בכל פעם שהם יפגשו ספר שלו או משהו שקשור אליו. ומצד שני, התיקייה הזו שנקראת "ולדר" יכולה להיות משהו נחמד, בלי עוצמות מסוימות, אפילו משהו ניטרלי שהלך ועבר מן העולם. בנסיבות מצערות אמנם , עשה טעות והתאבד וכו אבל בלי להשאיר חותם מיוחד בלב. אתם אלה שקובעים! ולכן, חוסו על הילדים שלכם אל תשתמשו בהם כדי להניף את דגל המוגנות בעולם- הנושא המרכזי עם הילדים כרגע עדיף שיהיה הלשון הרע והחורבן שהוא גורם, הריחוק מהתקשורת החילונית ומהמושגים שלהם, ההפקרות שיש להם בפרט בנושאי בן אדם לחברו והחומרה הגדולה מאד של הטעות שהוא עשה בגלל שהיה קשה לו להתמודד וכן הלאה כפי שפירטנו במייל הראשון והכי חשוב- לא לעשות מזה עניין גדול! לא לתת לזה יותר מדי מקום אלא לעבור הלאה אא"כ הילדים מדברים על זה מעצמם ויש להם קושי כמובן. ולמי שהוא נפגע\ת בעצמו, אנחנו כואבים את כאבכם ודעו, זה לא מייל שעוסק במוגנות אלא בהדרכה עכשווית נקודתית בסיטואציה הזו כדי למנוע מצבים חוזרים כאלו בעתיד. נ.ב נודע לנו מאדם מאד מקושר בציבור שלנו שיש עוד 3-2 אנשים מאד מפורסמים בקנה... מה שזה אומר זה שמה שכתבנו כאן הוא קריטי וצריך להכין את הקרקע לפני שזה קורה ויפתיע. ההתלהמות החילונית וצורת הפרסום שהם יתנו לדברים זה מתכון בדוק ליצור עולם פנימי שמעודד יצירת עוד פוגעים ועוד נפגעים. 4 הרדיפה וההתלהמות הזו יכולה ליצור, אצל מי שלא יהיה מוכן לכך, תחושה שאי אפשר לסמוך על אף אחד, שכולם עושים את זה והכל נהיה הפקר. לפוגעים פוטנציאלים זה עלול גם לשדר ש"ככה כולם היום" אז אפשר... ולנפגעים זה ישדר את חורבן העולם. ולכן, תכלס, לא לעשות מזה עניין כרגע, ולדבר על מוגנות בעדינות ומסביב ולטפטף קצת על זה "שגם אנשים שנראים מפורסמים ואפילו צדיקים יכולים להיות חולים במחלות נפש לא טובות ולהיכשל במעשים לא טובים וזה קורה וצריך לשים לב ולהיזהר." (עדיף להגיד שהם חולים ולא להגיד שהם רשעים, זה יותר אמיתי ומתקבל על הלב) ככה תחסנו את הילדים שלכם מראש מפני מה שצפוי עוד לצאת. ולכם ההורים, אם נודע לכם שמישהו אצלכם נפגע, אל תגיבו בבהלה ובזעזוע, לפעמים הנזק נוצר דווקא מהתגובה של הסביבה לעניין ולא מהעניין עצמו (בפרט במקרים שהנפגע לא הוכרח וסבל) ואז הדרך לתיקון ארוכה וקשה יותר. אנחנו מציעים לכם, לקרא את ההדרכה זו אפילו כמה פעמים, זה לפעמים קצת קשה להפנים את העניין, אין לנו ספק שההדרכה הזו תיתן לכם תועלת רבה. יהי רצון שנתבשר רק בבשורות טובות אמן! ואתם מוזמנים להעביר את הקובץ לכמה שיותר אנשים. יוחנן ויוכי דנחי, תומכים רגשיים רב תחומיים.
 |
|
|
