הספר---פרק-ג'

                         עבר-עתיד התנגשות?*:namespace prefix = o />*:namespace prefix = o />

בטח גם אתם שמעתם כל מיני סיפורים על איך היה הפגישות שלהם שהיו צעירים אז זהו שגם אני שמעתי כל מיני סיפורים...
 

                       --מה אתם היום הולכים לבתי מלון משקאות פה שמה..

                       --אני את אימא שלך לקחתי מקסימום לגן הציבורי וסחבתי מהבית מיץ  
                         
                       --שנשאר במקרר משבת...

אני אישית חושב שאין שום סיבה שדברים צריכים להשתנות בגלל שהם מהעבר ועכשיו אנו בעתיד..
 
לכאורה אפשר להסביר דבר זה כך :

שפעם לא היה יותר מידי "רומנטיקה" או בכלל לא אצל חלק, שפשוט הם לא הבינו את זה הם לא היו חשופים לזה משא"כ היום.

את התיזה הזאת אני דוחה מכל וכל כי מי שיצא לו לקורא פעם את שיר השירים יקבל קצת מושגים על רומנטיקה רוחנית, אמיתית, ונצחית, א"כ למה הדור "ההוא" לא היה שופע ברומנטיקה כמו היום.

ובכן התרכזו טוב משפט המחץ הוא: "אנשים לא מבחינים בקו המפריד בין רגשות לשכל" וכעת ננסה לנתח ולהעמיק מה נמצא מאחורי משפט זה...

פעם כשהיה לילד שאלה או רצון לדבר להשמיע משהו היה לו למי היה אבא שהיה בבית רגוע הרבה יותר מהיום הייתה אימא בבית חייהם הרגשיים התנהלו בצורה הכי טובה שאפשר כל בעיה הייתה מופנה ונשמעת ע"י הסבא או כל אחד מבני המשפחה לא היה מצב כזה שלילד יהיה משהו על הלב והוא יישאר אם זה על הלב אנשים פרקו הכול לא היה בושה לספר להתייעץ החיים הנפשיים הרגשיים של כולם היו ברמה שא"א לתאר כשגדלים במצב כזה כל שלב בחיים מקבל את שלו החיים במישור העסקי והפיזי התנהלו בצורה מחשבתית קרה ונטולת רגשות,


רגע לפני רגע אמרת שחייהם היו כן רגשיים, נכון הכוונה שאת הסיפוק הרגשי מהחיים הם קיבלו בצורה מסודרת הייתה חלוקה מסודרת של רגש ושכל וגם כשהיה צריך לחבר בניהם החיבור נעשה בצורה מבוקרת וזהירה הם לא ניסו לקבל טיפול רגשני במשהו שהיה פגוע אצלם בעבר ע"י משהו שמזכיר את המקרה כיוון שהמקרה ההוא טופל כבר לא נשארו אצלם דברים לא סגורים.

לא היה להם צורך גם כשהכירו אחד את השנייה ישר לגלות רגשות ישר להתחבר הם עשו את הצעדים בצורה מבוקרת ורגועה כיוון שמאחוריהם היה בית אם הורים תומכים בצורה שלא מכירים היום.

היום החינוך מאוד רדוד בחורים בגיל הכי קריטי (16 17*גיל ההתבגרות* )נאלצים להתמודד לבד אם דברים מאוד קשים אין מאחוריהם תמיכה וגם אם יש היא לא יודעת איך להתמודד אם הבעיות ולחילופין הבעיה היא שהבחור לא מעוניין להיפתח מפחד לתגובות נזעמות או מזלזלות מצד הוריו ההתמודדות של הבחור כולה לבד ההתפתחות לא תקינה נוצרים המון משקעים קשה לאדם כזה בגיל מבוגר לעשות הפרדה  בין חשיבה אנליטית קרה לבין חשיבה חמה ורגשית הכול מעורבב אין שום סדר בדברים הוא מנסה לקבל סיפוק רגשי מדברים שלא שייכים לנושא וכל זה מפני שהוא נתקע אי שם בשנות הבחורות שלו.

אחד הדברים השכיחים שנגרמים מזה הם חוסר הרגשה של אהבה וחום וישיר שמכירים בחורה זה השלב בראשון בחיים שבחור מרגיש חום ואהבה ללא תנאים, אוזן קשבת, הבנה לליבו, ומשם יוצאת כל הרומנטיקה שאנו מכירים ומדברים עליה,

כל דברי הם בעצם הקדמה אחרי שהבנו מהו ההבדל לכאורה תאמרו בשביל זה קראנו את כל זה מה זה חשוב?? אם נותנים פרחים או מטיילים לאורך השקיעה אומר לכם מה זה משנה.

כשבני זוג מכירים אחד את השנייה חשיבות מכרעת ניתנת לאופן שבו הם ינהלו את הזוגיות בפגישות ובהמשך כשהם מאורסים בחור צריך לדעת שעד שהוא לא מברר את כל הפרטים החשובים לו וכבר דיברנו על זה כגון מקום מגורים, אופן חינוך הילדים, עניני השקפה, וכו',


אסור לו בשום אופן לערב את הרגשות שלו למרות שהוא מרגיש התחברות כל ההרגשות האלו מגיעות מחסרים שהיו לו בעבר ואל לו לתת לדברים האלו להתל בו כי כשאדם מתחיל לערב את הרגשות כל הדברים שהוא רצה לבדוק נעלמים לפתע הוא לא מרגיש לבדוק כל מיני דברים שאך לפני יומיים היו חשובים לו והיה אפילו מוכן להוריד עליהם את השידוך, צריך להישאר קר כקרח ממש כך נכון אני יודע שקל לדבר וכו'


אבל אין מה לעשות וכבר אמר מי שאמר ש"מעשים מתחילים מדיבורים" ורק שאתה מרגיש שכן בדקת את כל הצדדים ואת כל הכיוונים החשובים לך בשידוך אפשר לתת לרגשות להיכנס לתמונה וגם זה במינון מבוקר.

הרשו לי להגיד משהו שאני מרגיש -שאני אומר דברים אלו אני חושב שזה בין הדברים שמייחדים אותנו כיהודים חרדיים הקב"ה לא מונע מאיתנו להשתמש ברגשות להיפך ישנם מצוות שמחויבות ברגשות כגון "ואהבת את ה' אלוקיך" אבל מצד שני לצד הציווי להשתמש ברגשות ציווה אותנו להחזיק במושכות הרגשות כשציווה להרוג את כל עם עמלק בלא להשאיר זכר למרות הרגש הטבעי של "הרחמים"