| נשלח ב-13/8/2006 14:45 |
 |
| |
מצווה ככל המצוות? או שמא מספיקה השתדלות?!
נדמה לי שקיימות שתי גישות למצוות 'נשיאת אשה', בשלב קצת יותר מתבגר (23-25) , שתי גישות מנוגדות לגמרי, שתיהן מתיימרות לייצג את דעת התורה.
ההשתדלות:
זיווג משמים, מספיק יהיה אם תפנה למשגיח או לשדכן אחד ותתפלל, הרבה התחזקות ותפילות וזה יבוא.
מצווה ככל המצוות:
בשלב מסויים בו שמת לב שלא הכל הולך חלק, אתה חייב לסגור את הספר, לעזוב הכל, לרוץ ולחזר אחר המצווה.
יתכן והגישה הראשונה מתאימה יותר לבחורות, היות ואינן חייבות במצווה כמו הבחורים. אך נדמה לי שמבחינה הלכתית, לגבר, קשה למצוא מספיק אסמכתות לגישה הראשונה, ולמרות שזו גישה דיי מקובלת במקומות מסויימים.
וכי אדם שאין לו תפילין יסתפק בהשתדלות ויבקש מאדם אחד? וכי זו רשות לישא אשה?
תוקן על ידי - א_ב_ג_ד - 13/08/2006 14:47:06
|
|
|
|
| נשלח ב-14/8/2006 22:51 |
|
| |
צבי.
ההסבר האחרון שהבאת הוא בעצם הסתייגות מהחיוב לישא אשה, ובעצם לשיטתך הוא הגורם להשקפת אלה הטוענים שכל המשתדל יותר מבטא חוסר אמונה, כי בעצם אינם חייבים, וזו רשות? או שבעצם עדיף ללמוד באותו זמן?
ישנו היתר ללמוד תורה ובאותו רגע מצוות הלימוד דוחה את מצוות נשיאת האשה. ובשלב מסויים יש חיוב לישא אשה וההיתר בטל. ע"מ לתרץ את אותה השקפה (עליה שאלתי לאורך כל הדרך), אתה מנסה לטעון שישנו 'שלב ביניים' בו מצד אחד ישנה עדיפות ללמוד תורה, ומצד שני ישנה מצווה לעשות השתדלות.
בדיעבד, אני מוכן לקבל את הדברים האלה כלימוד זכות על אלה הנוהגים כאותה גישה, אך איני מבין באמת איך מצוות עשה הופכת לעניין שמי שמשתדל בו הוא חסר בטחון.
אם אדם נמצא בשלב בו ההיתר לא לישא אשה פועל אצלו, הרי שגם השתדלות הוא לא צריך. אנו מדברים במי שהגיע לזמן חיפוש האשה, ובמילא מחוייב בדבר ואין מדובר ברשות, כדברי השולחן ערוך.
ועוד יש לברר הרבה פרטים באותו ההיתר, כפי שכתבתי קודם והתעלמת בדוחק, ובפרט שגדולי ישראל כיום ממליצים להקדים את הגיל.
אחרי שהאשמת אותי במשחק ראש קטן לא התאמצתי להגיב, אם למישהו בכל זאת יש מקור הלכתי לגישה ההשתדלות, אשמח לשמוע.
בקשר לדבריה של חולמת בהקיץ.
אני מסכים שהכל משמים ובלי ס"ד שום דבר לא הולך. משמים ציוו אותך לאכול אוכל כשר, וכיום מקובל שככל שתקפיד על השגחה מהודרת יותר, אתה תבטא יראת שמים. גם כאן ניתן לומר שרק הקב"ה יכול לדאוג בוודאות לכך שהאוכל שיכנס לפיך יהיה כשר, ובכל זאת, כיוון שהוא ציווה אותך, אתה תעשה את כל המאמץ הנדרש (שלא גובל בשגעון) והוא ישלים את המלאכה.
לכן ההסבר על ההשגחה הנצרכת בשידוכים לא מתרץ את הגישה הטוענת שדרגת בטחון גבוהה אמורה לבוא לידי ביטוי במיעוט השתדלות.
אבהיר שאיני שואל על מנת לקנטר, וכמעט ואין נפקא מינה מעשית בשאלתי (לפחות לא בעתיד הקרוב - ואם תהיה, מן הסתם היא תוצג בפני רב ולא בפני הפורום), היות ואני יושב בישיבה ומחכה למשגיח, על אף הזמן והאיטיות וכו'.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2006 21:58 |
|
| |
צבי.
ציינתי בהודעותיי לאורך כל האשכול מדוע לא מצאתי תירוץ בדברים שהוצגו בפני.
אני לא חולק על פסק הלכה ולא על צד הלכתי, בדיוק ההפך, אני טוען שההתנהגות אותה הצגתי ועליה שאלתי היא הנוגדת לכאורה פסקי הלכה.
אודה לך אם תעתיק את דברי ערוך השולחן, עיינתי בו קצת ולא מצאתי את מה שכתבת. ("לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם" - רק בגלל ההיתר לדחות את הנישואין מחמת לימוד תורה)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2006 23:23 |
|
| |
פה זה לא עניין של בטחון..
כמו שאמר ישפאי והוכיח זאת שצריך וחשוב לעשות יותר מהשתדלות ..
כמובן שלא צריך לבטל את כל היום בשביל זה וכמובן גם בשביל זה צריך אמונה ובטחון
אילו אלוקים היה משליך משמים כל מה שבני אדם מבקשים, היו כולם מסתובבים עם ראשים שבורים.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2007 16:56 |
|
| |
וואי!
סופסוף, קצת בהצתה, מצאתי אשכול שלא ריפרפתי עליו.
|
|
|
|
|
הגזמת! עליך לשוב לקרוא את כל האשכול בעיון מתחילה ועד סוף, ולהפסיק לשחק אותה ראש קטן.
