הכרות שלא בדרך שידוך..

אז ככה
הבנות לא יצאו לשדות
אלא מה כל זה אגדה?
לא
היה סיפור עם פילגש בגבעה
ובני ישראל יצאו למלחמה נגד שבט בנימין
והיה חשש שיכלה שבט מישראל
לכן חכמי אותו דור הרשו באופן חד פעמי למשך כמה שנים
לבנות שבט בנימין לצאת לשדות ולפתות את בחורי ישראל
וקבעו שני ימים בשנה טו באב ויום הכיפורים

בקשר להיכרוית שלא כדרך שידוך
השאלה לאיזה חוג הינך משתייך?
ובאיזו צורה נוצר השידוך?
וכן על זה הדרך יהיו מקומות שאכן זה יהיה נכון הדבר
אבל גם יש מקומות שלא הייתי ממליץ לך בשום פנים ואופן

בס"ד

בעקרון יש מקרים שגם לא בדרך שידוך זה אכן הולך

אבל בהרבה מקרים זה יכול גם להתפרק ותלוי מאד כל מקרה לגופו

לדעתי רוב הציבור החרדי שמוכן יהיה להכיר אותך, הבחור\ה הטוב\ה, שלא בדרך שידוך, הוא ציבור שיש בו קלקול (ואולי נסתר), שיכול להיות שיתבטא גם בעתיד. הטובים שלא חרגו ממסגרתם יתרחקו מהכירות כזאת מבלי לשאול על היתרונות והחסרונות שבה.

יתכן ובודדים טובים ניתן יהיה למצוא, אבל לא יודע אם כדאי לקחת סיכון כזה.

 נכון אתה צודק א_ב_ג_ד שום חרדי  לא יסכים לכזה מצב אלא אם כן יש  לו ספק שהוא לא יקבל מה שהוא רוצה בשידוך רגיל ז"א יש לו איזו פגם מסוים (אפילו קטן שבקטנים) שבגללו הוא חושש שלא יסתכלו עליו יפה בעולם החרדי..

אני בעקרון עם א_ב_ג_ד

אבל אתן לכם סיפור שקרה...

אחד הולך לחנות.....בקופה(לא הקופאית) ראתה אותה בחורה "נדלקה" עליו וניסתה לשדך את עצמה אליו (כמובן שלא ישירות)
אגב בסוף לא יצא מזה כלום אילו אלוקים היה משליך משמים כל מה שבני אדם מבקשים, היו כולם מסתובבים עם ראשים שבורים.

ולעתים זה פתרון יחיד הקיים עבור אדם שרוצה להתחתן

אני מסכים שיש יוצאים מן הכלל, ויש אפילו טובים שכל ה'פגם' שלהם הוא שסביבתם לא הפנימה את חומרת איסור הוצאת שם רע או לשון הרע. אך הם בודדים ביחס לאחרים בעלי פגם אחר, ולדעתי לא כדאי לקחת סיכון כזה.

"דבש" למה ציינת "לא בחו'ל"?
שם זה מותר?

תקשיב קטע,הייתי שבוע שעבר בגלות ונפגשתי שם עם חברה שלי,החברה שלי כנראה חשבה שגרעין האשכול דוקא רעיון טוב,וכבר יותר מ3 שנים היא מנסה לשדך לעצמה בעל,הקטע הוא,שהיא הפכה להיות הטיפוס של פעם אחת לנסות ו"הבא בתור"

אתה מבין למה לפעמים זה גרוע,כל עניין לגופו,יש אנשים שכן הייתי נותנת להם את האפשרות לפגוש ולהפגש לבד כי אני יודעת שהם אחראים ולא מחפשים דברים חולפים,אלא הם שוקלים כל עניין לעומקו ולרוחבו,


אבל יש אנשים,כמו החברה שלי,שהכי פשוט והכי נכון בשבילהם זה לכלוא אותם ולא לתת להם לצאת מהבית עד גיל שידוכים סטנדרטיים של ימינו.(בתרגום חופשי:בחור-שדכן/ית-בחורה)

אני אישית חושבת שאני מספיק אחראית בשביל לחפש לי בעל לבד,
אבל אני לא יעשה את זה מהסיבה הפשוטה שאני לא יודעת איזה בחור מספיק אחראי ורציני בקשר לחתונה ומיסוד קשרים למשך שנים ארוכות ויפות...

עד כאן עם עזרכנגדו

ובשבוע הבא,איך לחתוך עגבניות בצורה קצוצה אך נקייה.

עזרכנגדו,

אני לא חושב שיש בעיה אם בחור או בחורה רוצה לשדך את עצמו ושהוא\היא יעשה את הבירורים וכו וכו במקום ההורים. אני אישית מכיר לפחות שני בחורים שכאשר הגיעו לגיל מסוים שנחשב בציבור שלנו ל"מבוגר" אמרו להורים שהם בעצמם יתעסקו עם השדכנים. אבל עדיין הפגישות יהיו דרך שדכן\ית.

נניח שאת מספיק אחראית כמו שאמרת, איך את מתכננת לפגוש את הבחורים? כאן לדעתי טמונה הבעיה.

אמנם, יש מקרים ש"שידוך" נהיה ללא שידוך. כדוגמא, יש ראש ישיבה ליטאי די מפורסם ממשפחה מפורסמת שלאחותו ידידה ממשפחה גורית (!) והחברות נפגשו הרבה, פעם בבית של זו ופעם בבית של זו, והידידה הזדמנה לראות את האח של החברה והוא מצא חן בעיניה והיא ביקשה מהחברה שלה (אחות הבחור) להציע את השידוך. והם התחתנו! (אמנם ההורים שלה בהתחלה לא רצו כל כך כי בשבילם בחור ליטאי זה כמו ...). אבל כאן יש מקרה שקרה. איך מלחתחילה בחור או בחורה יכולים  למצוא את הבחורה או הבחור מבלי להעזר בדכן\ית? אני לא מדבר על העיקרון אלא על הדרך.

תוקן על ידי - מוטי2דוטס - 17/08/2006 7:28:12

הכרות שלא בדרך שידוך פסולה מלכתחילה מ-2 סיבות עיקריות:

1. בעוד בחור\ה חילוני\ת ליברליסט\ית מחפשים פשוט "להתאהב" באיזשהו נסיך או נסיכה, אשר לא ממש אכפת להם מה ההשקפות שלו\ה ועל איזו תשתית היא\הוא  מתכוונת לחנך את ילדיה, כל עוד יש בינהם ואהבה וזרימה והם מאושרים אחד בחברת השני ומתאימים אחד לשני, לבחור\ה חרדי\ת רציני\ת מאד משמעותי סוגיית ההשקפה, דרך החיים, רמה רוחנית ואישית והשאיפות לעתיד של המיועד\ת.

אי לכך ובהתאם לזאת, פגישה באמצעות שדכן ומאפשר לברר קודם ההכרות האישית את הסוגיות הנ"ל ולוודא שיש התאמה חיצונית-שכלית, ורק לאחר מכן להיפגש ולבדוק אם קיימת גם התאמה רגשית ואישית.

2. בחברה שלנו לא קיימות נקודות השקה שמאפשרות לבחור ובחורה רציניים להכיר באופן איכותי. מוסדות הלימוד- נפרדים, אירועים- נפרדים, מוסדות דת ואתרים קדושים (ביכנ"ס, הכותל, מירון)- נפרדים וכן הלאה.

משום כך- תיווך של שדכן הוא הכרחי על מנת ליצור נקודת השקה.

אלו שבכל זאת הצליחו להכיר ללא תיווך של צד ג', למרות כל המגבלות וההפרדות, זה בדרך כלל עשוי להעלות איזשהי תמיהה של "כיצד הצליחו להכיר?" תוך כדי גיבוש תיאוריות קונספירציה פיליליות בנדון (באוטובוס, ברחוב, במסעדה וכן הלאה), כאשר עפ"י רוב כאלו שבאמת הכירו כך נתפסים, ובצדק, כבחורים\ות פחות רציניים.

כיוון שכך, הכרות שלא על דרך שידוך אינה דרך אידיאלית ורצויה מלכתחילה להכיר פרטנר לחיים.


ועם כל זאת, מכלל לאו אתה למד הן.

דהיינו שאם כן ישנו מצב בו בחורה ובחורה התוודעו במקרה אחד לשני, ומצאו אחד בשני פרטנר ראוי ותואם, וההכרות נעשתה בדרך מכובדת (הם לא "התחילו" אחד עם השני ברחוב) ושניהם טיפוסים רציניים ובוגרים- אין שום מקום למנוע את השידוך רק כי "זה לא נעשה דרך שדכן". פשוט מארגנים איזשהו "שידוך פיקטיבי" ומריצים את העסק לחופה.





תוקן על ידי - חולמתבהקיץ - 17/08/2006 13:44:35

חולמת.

1. בגדול נכון, אין ספק שדרך השידוכים עדיפה בגלל הסיבות שהצגת. אך מי שהגיע להחלטה שכלית לחפש שידוך בעצמו, מסיבות כלשהן, לא יחפש סתם להתאהב אלא גם ידאג להתאמה הנצרכת. אמנם יש סיכוי שיסתנוור וכו', אבל אפשר גם להצליח. 

2. ויש דרכים שיאפשרו היכרות שטחית, ובודקים ומבררים לאחר מכן באופן איכותי, ויש גם את האינטרנט שמאפשר יותר מזה וכו'.

נדמה לי שעיקר הבעיה היא בסיכוי הנמוך שדוקא אתה האדם שבחר בדרך הזאת יפגוש בחורה רצינית, היות וכמות הרציניים בדרך הזאת קטנה מאוד לעומת הלא.

למי ששאל למה בחו"ל...
אז המצב בחו"ל הוא כזה אחרי תפילה בקהילה בשבת כולם יושבים/יוצאים ביחד ומדברים כך שאין בעיה ש-בת מדברת עם בן כאילו שם זה לא משהו מיוחד שהיא מדברת איתו..יותר מזה אם בת תשאל מה שלומו והוא לא יענה זה יחשב לחוסר נימוס והעלבה...ומילא יכול לצאת מצב בקלות שאם היא "נדלקת" עליו ואז זה לא בעיה גדולה לדלג על הקטע של שידוך ושיווצר כזה מצב בכלל.
כמובן שיש קהילות ויש קהילות הרוב לצערי כמו שאמרתי (ח לא שתיירתי בכל העולם אבל ביבשת אמריקה זה ככה רוב רובן של הקהילות)

לענ"ד ממש כמו שההחלטה "השידוך הזה פסול- מפני שהוא לא נעשה באמצעות שדכן" היא אינפנטילית ושטחית, כך בהחלטה "אני מחפש את שידוכי בעצמי, ולא באמצעות שדכן"- יש מן האינפנטיליות.

נכון, אז יש כל מיני שדכנים הזויים, ואני מאמינה שאין מי שלא נכווה פה ושם מפגישות עם אדם בלתי מתאים בעליל והרגיש שסתם "שרף ערב" לחינם, אבל לפסול מלכתחילה את השיטה זה לא נבון, בלשון המעטה.

אחרי הכל, בינתיים זו השיטה הכי מצליחה בציבור שלנו...


לסיום:
סיפור ששמעתי ממישהי+  שאלה למחשבה:

בחורה אחת היתה בקופ"ח והמתינה לתורה, ובסמוך אליה (לא צמוד) ישב בחור ישיבה עם אחותו הקטנה. האחות הקטנה היתה משופעת קשות ונודניקית להפליא, והבחור דיבר איתה בסבלנות, והרגיע אותה, וסיפר לה סיפורים מענינים ובדקות בהן היא היתה רגועה, הוא הוציא גמרא קטנה מהכיס ולמד קצת.

הבחורה שלנו קולטת את זה מהצד, הבחור עשה עליה רושם טוב ומצא חן בעיניה.

שניה אחר כך הטלפון שלה מצלצל, חברה על הקו. היא משוחחת איתה קלות, וקולטת שהבחור מטה אוזן לשיחה (היא כמובן השתדלה להיות הכי מעניינת ואטרקטיבית שהיא יכולה).

דקה אחר כך הבחורה מתעטשת, הבחור מציע לה טישו, היא לוקחת ואומרת תודה, והיו כמה שניות של שקט כאשר כל אחד מהם ציפה שהשני יפתח בשיחה, אבל שניהם לא עושים זאת... ("לא מקובל").

הגיע תורה של הבחורה, וא"כ מיד של אחותו הקטנה של הבחור.

וזהו, היא לא ראתה אותו מאז, ולא היתה לה דרך לברר את שמו.

חצי שנה א"כ חברה טובה שלה מתארסת.
היא מגיע לאירוסין ו... מגלה שמדובר בבחור ההוא.
הוא לא זיהה אותה, אבל היא זיהתה אותו,
ומסתבר שמדובר באחד הבחורים הטובים באיזור


לאחר ששמעתי את הסיפור לא יכולתי שלא לשאול את עצמי:
אולי בכל זאת היה מקום שיפתחו בשיחה?
מה דעתכם בעניין?


תוקן על ידי - חולמתבהקיץ - 17/08/2006 15:31:53

חולמת.

אני חושב שיש הבדל עצום. ישנה מציאות בה הרסו לבחור את השם, וכל בחורה טובה שמבררת עליה נרתעת. ומתאפשר לה שכן להכיר איכשהו - אולי האינטרנט היא הדוגמא הכי פחות גרועה. את לא יכולה לדון בחור כזה.

לגבי הסיפור שלך.

לכאורה הוא ראיה מוחלטת לכך שאסור להתחיל קשר באופן הלא צנוע הזה. אם היא היתה מדברת איתו, חברה שלה היתה מוצאת את זיווגה רק לאחר שהיה לו קשר עם חברתה. ;-)