| נשלח ב-10/10/2006 10:29 |
 |
| |
ילד/ה - בחורות /בחורים
ידוע הדבר שילד ראשון הוא " פרויקט " להורים
הם רוצים בשבילו את הטוב ביותר, אבל הוא בגדר "עכבר ניסיון"
מהרגע שהוא יוצא לאויר העולם וכן הלאה בכל שלב ושלב בעולם
וכן גם בשידוכים,אצלי זה ככה בכל מיקרה כי אני הבכורה בבית
וגם אם הנושא הזה של השידוכים אני ממש מרגישה כמו "עכבר ניסיון"
האם יש פה עוד אנשים כמוני?
אולי יש למישהו עוד משהו להוסיף......
( אולי למוטי -דוטס " האבא של הפורום" , יש במה להכחים אותנו)
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2006 10:43 |
|
| |
שושו, הצדק איתך!
אבל אני לא חושב שאת "עכבר ניסיון", ואני לא חושב שהוריך חושבים שאת "עכבר ניסיון".
את המובילה של הבית, את צריכה לראות את זה בעיניים האלה. נכון, העיניים של הבית נשואות אלייך, אבל לא מתוך רוע - אלא מתוך ציפייה לראות לאיזה דרך תוביל שושו את הבית.
אנסה להסביר מעט יותר:
בבית כמו שאני גדלתי בו, יש הרבה אחים ואחיות. ההורים שעלו ארצה מחו"ל, ממש לא ידעו לאיזה כיוון לחנך את הבית שהם הקימו. החיים הקהילתיים בחו"ל שונים לחלוטין מפה. פה בארץ ההורים שלי חיו בקהילה של יוצאי המדינה משם הגיעו, אבל הילדים כבר למדו במוסדות שכונתיים.
וכך אחותי הגדולה הלכה לבית יעקב, אחי הלך לתלמוד-תורה - וזה נתן את הפן הראשון בעיצוב הבית.
אח"כ אחותי הלכה לסמינר X ואחי לישיבה Y, ואחריהם כל בני המשפחה הלכו פחות או יותר באותו סגנון. כך שאם אחי היה הולך לפוניביז', אני בספק אם הייתי פה היום... (כל הזמן הייתי עסוק בשטייגען ובמריבות), אם אחותי הייתה הולכת לוולף, סביר מאוד להניח שהבית שהיא הקימה היום וארבעת ילדיה - לא היו נראים כמו שהם נראים.
לכן שושו, אולי על הגב שלך יש אחריות, כי יסתכלו מה את עושה - אבל זה לא אמור לחשל אותך, רק לחזק אותך!
(נראה לי שזו התגובה הארוכה ביותר שכתבתי פה אי פעם )
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2006 21:00 |
|
| |
בס"ד
אני קורא את דברי וירטואלי ומהנהן בראשי ומסכים לכל מילה, כי אנחנו גם קצת חוצניקים והציור וההסבר למצב פשוט קולע! ואני דוקא במשפחה של 7 ואני מהגדולים,
אחותי הבכורה התחתנה שלא בשידוך רגיל [יו רק שהיא לא תקרא את הודעותי פה....] כלומר עם אחד שלא מן המגזר [שידוך פיקטיבי] ואין לי שום בעיה בזה- היא בחרה לחיות את חייה כרצונה בדרכה שלה ולא כמו כולם, ו... כן לאחר כל הויכוחים והבלאגן [מה ל עשות אני בחור ישיבה] אני מכבד את זה.
אבל אני רואה איך שזה משפיע על אחיותי הצעירות לראות שהחתונה הראשונה במשפחה היא כזו....
האחות הבכורה היא מודל לחיקוי זוהי המציאות, ואולי באמת קשה להיות עכבר נסוים- אבל לשאוף תמיד שהניסוי יצליח!!
תוקן על ידי - צבי613 - 10/10/2006 21:01:24
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/10/2006 09:49 |
|
| |
שלום לצבי ולוירטואלי( מועדים לשמחה, נחמד שחזרתם אפילו שלזמן קצר )
אין ספק שהילד הראשון פותח את השער לשאר הילדים בבית
אבל לפעמים קשה ומרגיז להיות הראשון בכל
ואם בשידוכים עסקינן אז היו המון שאלות כמו :אם אילו שדכנים להיתעסק? ואם אילו לא ,ואם ביכלל כדי דרך שדכנים ?אולי דרך קרובים ואיך נפגשים ?ואיפה ?ומתי?
אין מודל לחיקוי ולפעמים יוצא מישמש אחד גדול.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-11/10/2006 11:18 |
|
| |
שושו, את המודל לחיקוי!
אבל, תהיי אמיתית, ישרה, כנה. מה שאת רוצה לעשות, איך שאת רוצה לעשות - תעשי. אסור לאדם לפעול בניגוד לצו מצפונו, גם אם זה לא מוצא חן בעיני ההורים שלך ברמה מסויימת. אם ההורים שלך חושבים שהדרך מוטעית, אז שיואילו נא לחנך את ילדיהם האחרים בצורה אחרת...
לגבי השדכנים, זה לא קשור לזה שאת ראשונה. אני למשל שומע שידוכים כבר שנה פלוס. בחודשים הראשונים שמעתי רק מחברים, שכנים וקצת מהמשפחה - ולא היו מי יודע מה הצעות. לאחרונה, כמו שמשווק מוצר חדש פונה למשרד פרסום ואסטרטגיה, החלטתי לפנות לשדכנית כלשהי - ותאמיני לי, עוף השמים הוליך את הקול. פתאום כל מיני שדכנים שמעו עלי... את ההשתדלות צריך לעשות, ותעשי אותה אצל השדכן/ית שנראה לך. משם זה יעבור לכל הסגנונות שיכולים להתאים.
איפה נפגשים? מתי?
הכל לפני הנוחות שלך, לא?
|
|
|
|
|
