אז ככה, הכרתי אותה, היא היתה גבוהה, חכמה, לא יפה במיוחד אבל גם לא מכוערת, שיער קצוץ, אבל למה אני מדבר על הדברים השוליים, כשאני צריך להתרכז בעיקר, הלא היא האישיות. רוחב הבטוי ועומק החוויה שהיא היתה מסוגלת לשאוב מהם, זה היה משהו שלא נתקלתי עם כמעט אף בחורה לא לפני ולא לאחרי.
הכרתי אותה, אחרי שהיא עברה תקופה קשה מאד. כמה שנים קודם, במלוא המרץ והזוהר של בחורה צעירה היא התארסה עם בחור מתאים. שניהם מבריקים, מוכשרים עם כושר בטוי מעולה, וכצפוי הכשרונות האלו נשפכו אל תוך הקשר שהיה סוער במיוחד. עד שיום אחד התברר לה שההברקה והכשרון של הבחור מתפזרים לכל עבר, ובפרט לכיוונה של בחורה אחרת גם היא חרדית כביכול. השידוך בוטל והבחורה כבר לא היתה נמרצת וקלילה, הרי משא כבד היא סוחבת.
לאט לאט היא ניסתה שוב למצוא את הבחור הנכון, אבל בעוד שבעבר היא נטתה להיקשר בצורה חופשייה וקלה, הרי עכשיו היא בדקה כל הצעה בשבע חקירות ובדיקות לבדוק אם הוא מתאים בדיוק למה שהיא מחפשת. כל הבדיקות והחקירות היו אולי עדיין בגדר נסבל, אבל היה לה עוד קטע. אסור לה או לבחור להתלהב. בעבר כשהתלהבה זה נגמר במפח נפש ושברון רוח, הרי שההתלהבות היא אם כל חטאת. בגישה כזאת, לא היה סכוי שהיא תוכל ליצור קשר יציב. אם הבחור הצליח לעבור את שלב בדיקת הרקע וזה לא היה קל בכלל, הרי שברגע שהוא גילה סימני התלהבות היא פסלה את זה על המקום. יותר מזה, היא דאגה לא לתת לבחור להתלהב וגם היא הקפידה על עצמה לא לתת לרגשות להכתיב את אופי הקשר.
בשלב הזה יצא לנו להכיר, ונקשרנו בטירוף. ככל שהכרנו ונקשרנו יותר היא דחתה אותי יותר, ובשום אופן לא הסכימה למסד את הקשר. האמינו לי חברים שהשקעתי, מה לא עשיתי, שיחות, מכתבים, הסברים, פילוסופיה, תחנונים, שום דבר לא עזר. בסופו של דבר קבלתי ששום דבר לא יצא מזה, ושנינו המשכנו, כל אחד בדרך שלו. עדיין שמרתי אתה על קשר, ושמעתי ממנה את מסכת היסורין שהיא עברה עם הבחורים וגם עם עצמה. כמעט כל חודש היא היתה חולה באיזה שהוא מחלה מסתורית, חולשה, דכאון, קושי. היא היתה מפרטת ומפרשת, שממש אין לה בשביל מה לחיות ושהיא לא יודעת מה לעשות אולי לברוח, אולי עבודה חדשה, אולי מדינה אחרת.
ההתנהגות שלה היתה כה מוקצנת עד שההורים וקרובי משפחה ואפילו חברות דברו אתה שהיא צריכה לוותר ולהתגמש אבל היא בשלה. פעם היא סיפרה על חברה שהגיעה לבקר אותה בליל שבת, והיא שוכבת במיטה מותשת ושפוכה, והחברה דברה אתה על מהות הקשר בין בני זוג, ועל זה שהיא דוחה מדי מהר ולא נותנת אפשרות לקשר. היא לעגה לשיחה סברה שהחברה שהיתה נשואה אגב, תמימה ולא מבינה על מה היא מדברת.
לא משנה כמה פעמים שניסיתי להסביר לה, שהיא חייבת לתת לבחור להתלהב, ושהיא חייבת לתת לרגשות שלה לשטוף אותה, היא לא הסכימה. קשר חייב ליבנות על סמך השכל לבד, ואוי ואבוי לבחור שהתלהב, היא דאגה להעמיד אותה במקום, שחקה אותו הדק, שברה לו את הרוח, עד שהוא התייאש ונסוג, בהנחה שהיא לא העיפה אותו מקודם.
וככה החיים שלה ממשיכים. אמרתי לה כמה פעמים שהיא צריכה טיפול מקצועי ובהתנהגות כזאת אין לה סכוי להתחתן, ושהיא תמות רווקה, ללא אהבה וללא חברות. היא סיפרה לי כמה היא מתפללת, וכמה היא מתנהגת בחכמה דוקא, ושבסופו של דבר היא תתחתן עם המושלם ותוך כדי היא המשיכה לספר כמה שהחיים שלה חסרי משמעות ושהיא לא מוצאת בהם טעם.
ואז היא הכירה את ההוא. סיפרה לי עליו, אכן בחור חכם עם מדות מושלמות והם מסתדרים טוב מאד. ולא רק זה, אלא שהוא סובל את השגעונות שלה, והקושיים שהיא מערימה בדרכו. אבל היא המשיכה, הרקע שלו לא מתאים, והיא לא מרגישה בנוח לידו, וזה יהיה נורא לסבול אותו לחמשים השנים הבאות, וכנראה שזה לא השידוך שלה. בשלב הזה נכנסו ההורים, והחברות לפעולה. כולם ידעו שהיא יוצאת עם בחור מצוין ושהיא הולכת להעיף אותו. הם הלחיצו אותה, הכניסו אותה למכבש עד שהיא חשבה שהיא מתפוצצת. אבל היא עשתה את זה! היא התארסה!
כשנפגשתי אתה אחרי האירוסין, היא היתה זוהרת קורנת ומאירה. סיפרה לי שהיא לא מצליחה להכיל את האושר, ושהיא רוצה לצעוק את זה מהגגות ולפרסם את זה בכל העולם. יש לה מסר בשביל כל הבנות, "תעשו את זה, זה שוה כל מאמץ." אמרתי שאכן היא חייבת איך שהוא לפרסם את הסיפור שלה, אבל היא לא הסכימה, אבל אמרה שאני יכול לפרסם במקומה.
מה למדתי מהסיפור? אז ככה, כמה דברים.
א. שחוויה קשה יכולה להשפיע קשות על בחורה עד שהיא ממש הופכת לכמעט נכה נפשית.
ב. שאם בחורה מפחדת מקשר, לא משנה כמה תשקיע לא תוכל לשכנע אותה להתמסד.
ג. שאם יש תמיכה ולחץ מהסביבה, אפשר להכריח בחורה לעשות את הצעד הנכון.
בטח יש עוד אבל בינתיים זה מה שהספקתי להבין!
נשלח ב-16/11/2006 10:28
יוווווווו, איך אני רגועה לקרוא שהיא מצאה ת'שידוך שלה. כבר חשבתי שאנחנו נצטרך לשלוף עצות עידוד, והנה בורא עולם עשה את העבודה בשבילנו. שיהיה במזל טוב, ובקרוב אצל כולנו.
נשלח ב-16/11/2006 10:43
miss_tidy:
הנקודה החשובה ביותר מכל הסיפור הוא, שהמשפחה ידעה מתי ללחוץ. אני חושב שלפעמים בחורה מוגבלת והיא לא מודעת לזה, ואלו שסובבים אותה ואוהבים אותה כן יודעים. וזה באמת המסר שלה. אפשר להתפשר, ולא רק אפשר, צריך וגם חייבים. וזה שוה את זה! היא כל כך מאושרת היום, והיא לא מרגישה שהיא ויתרה כלל, למרות שמקודם זה היה ויותר ענקי. היא גם סיפרה לי איך שהיא הולכת לפצות אותו על כל הצרות שהיא עשתה לו. זה פשוט מדהים!
איך אני מרגיש את זה? כמובן שאני מאד שמח בשבילה. אם זה היה קורה בתקופה קדומה אולי זה היה כואב יותר. היום כבר הבנתי שזה לא יהיה בינינו וקבלתי את זה.
נשלח ב-16/11/2006 12:54
לא ידעתי שבמשפחה שלה יש נביאים, לא ציינת...
ואולי גם כשהיא היתה איתך לחצו עליה ולא ידעת?
אני יודעת, שאצלי לחצו עלי- ועובדה שזה לא היה במקום...
(הבחור כבר מאורס.)
נשלח ב-16/11/2006 13:15
הם לא נביאים. אבל הם מכירים אותה. הרי מדובר באנשים (משפחה וחברות) שמכירים אותה לפחות עשרים שנה. עובדה שהיא מאושרת!
ואולי אם היית נכנעת ללחצים אולי את היית הכלה המאושרת היום!
נשלח ב-16/11/2006 14:32
גם אותי המשפחה שלי מכירה.
אבל הם לא תמיד מכירים את הצד השני, ואת הניואנסים הקטנים שאולי מפריעים לה בו או להיפך.
לא, אני לא הייתי הכלה המאושרת היום איתו. כי ההיא שלו כי ככה נגזר.
(ואני יודעת שלא התאמנו. קבלתי אח"כ מספיק ראיות לזה שהטיפוס הזה לא שלי... ואכמ"ל)
נשלח ב-16/11/2006 14:40
chouteng, כמה מילים -
א. יש לך מושג מה יכול לקרות לבחור כאשר הוא עובר חוויה רגשית טראומתית?
אולי במספרים פחות מבחורה.. אבל זה קורה גם לזן הגברי - אין חסיון לאף אחד.
ב. היא כבר התחתנה? או שגילתה את האושר כבר בדרך?...
מאחלת לה את כל הטוב .
תוקן על ידי האלי ב- 16/11/2006 14:42:08
נשלח ב-16/11/2006 15:14
miss_tidy:
אני לא יכול לדבר על המקרה שלך כי אני לא מכיר כלום. הנקודה שלי היתה, שהבחורה הזאת חשבה שהבחור הזה ממש לא מתאים והיא תסבול אתו למשך חמשים שנה. אח"כ ברגע שהתארסה היא היתה מאושרת כל כך שפשוט אין מלים לתאר, והיא בכלל לא הרגישה שהיא ויתרה.
עוד דבר בקשר ל"גזרה" משמים. ישנם אנשים שחושבים שאם נגזר שמישהו יתחתן עם פלונית אז ככה חייב להיות. זאת לא הדיעה של חז"ל. חז"ל אומרים למשל שמותר להתארס בחול המועד בכדי שלא יקדמנו אחר. פירוש שאם הוא לא יתארס אתה, אולי בחור אחר יתארס אתה. כנראה שחז"ל סברו שאפשר להתארס ולהתחתן עם הלא נכון. אני יודע שאני מאד מקוה שהזיווג שלי נשואה באושר. למה שהיא תסבל שנים של בדידות וכאב, בגלל שאני עוד לא מצאתי אותה?! ואם פספסתי את הזיווג, יש מספיק בחורות אחרות חמודות ונעימות שאפשר להתחתן אתן.
האלי:
א. אני בטוח שגם בחורים סובלים מחוויות טראומתיות. מה שאמרתי הוא, שהחבורה מגיבה לטראומה בפחד בעוד שבחור יגיב בצורה אחרת, אולי הפנמה. בחור שנפגש עם בחורה שהפחד מאפיין אותה אי אפשר לבטל את הרגש הזאת, אלא הוא חייב לקבל אותה ולעבוד אתה. ככלל אפשר לומר, שככל שבחורה מתבגרת הפחד נהיה מרכיב יותר ויותר חשוב באישיות שלה.
ב. האושר בדרך.
נשלח ב-16/11/2006 15:34
שמחתי לקרוא שהיום היא מצאה את שלה והיא מאושרת, אבל אני עדיין חושב שלטווח ארוך היא הפסידה שלא הלכה לקבל עזרה מקצועית, זה עלול לצוץ יןם אחד, כולי תקווה שזה לא יקרה כמובן.
נשלח ב-16/11/2006 15:53
נכון, היא מאושרת, אבל באותה מידה היא יכלה גם לא להיות מאושרת.
נכון שבמקרה הזה אולי זה אחרת כי ידעו במפורש שזה בגלל המשבר- אבל יש סבירות גבוהה, שהם היו עושים את זה גם עם מישהו אחר שהוא לא שלה. כי הם לא יודעים מי שלה ומי לא. אז במקרה יצא להם טוב, שהם לחצו והיא מאושרת, אבל זו אחריות מדי גדולה מה שהם עשו.
מה שבעצם רציתי מהתחלה לומר, זה לא על הסיפור הספציפי הזה, אלא כתגובה למסקנה השלישית שלך- לפעמים הלחץ יכול להיות הרה-אסון, אם לוחצים כי נמאס להם לראות אותה סובלת ומיוסרת, אבל אח"כ אפשר להיות עוד יותר מיוסרים אם הלחץ לא היה מתאים, שלא נדע. באמת שלא נדע...
העיקר שהם מאושרים.
נשלח ב-16/11/2006 19:00
רק עכשו שמתי לב למסקנה השלישית והנוראית במחילה מכבודך, מה זה להכריח? מי יכול לקחת אחריות על כך שהוא לחץ על מישהו/י לעשות צעד כזה? האם אותו אחד שלוחץ הולך לחיות עם בן/בת הזוג או זה שלחצו עליו? שום דבר טוב לא יכול לצאת מלחץ... בוודאי לא לטווח ארוך.
נשלח ב-16/11/2006 21:03
הדבר היחיד שהייתי לוחצת עליה זה ללכת לטיפול!
וכך, כנראה, שבלי הלחץ היא היתה מגיעה לאותו אחד.
נשלח ב-16/11/2006 23:50
shlmf:
אני חושב שהבעיה העיקרית שלה היתה בשידוכים. אם היא כבר התארסה אפשר להניח שהיא התגברה על האתגר.
miss_tidy:
אני מסכים אתך שיש מקרים שההורים לוחצים במקום הלא נכון וגורמים לתוצאות טראגיות. אני טוען שלשה דברים.
א. שיש בנים ובנות שנכנסים לתסבוכות שונות ומשונות בכל הקשור לשידוך ואין להם את היכולת לעזור לעצמם. זה קורה בעיקר לגילאים 28+
ב. שהורים וחברים שבאמת אוהבים אותם מסוגלים לעזור להם על ידי הפעלת לחץ במקום ובזמן הנכון.
ג. שהורים וחברים שבאמת דואגים לפנוי/ה יש להם יכולת לאבחן מי מתאים לפנוי/ה ומי לא, לפעמים יותר אפילו מהפנוי/ה עצמו/ה.
ובזה תשובה גם ל shlmf. אנשים שבאמת איכפת להם מהשני מוכנים לקחת את האחריות הזאת, והם צודקים בלקיחת אחריות.
ולסיכום, יש המון מאות עם לא אלפי חרדים/יות שימותו רווקים/ות בגלל שהם לא מסוגלים נפשית להתמסד, ובגלל שלא היה או שלא נתנו לאף אחד להלחיץ אותם במקום ובזמן הנכון.
נשלח ב-17/11/2006 00:01
פשוט מדהים
אכן כמו שפרימה אמרה
ריבונו של עולם דואג לכווווווווווווווולם
_________________
קח את החיים באיזי אם לא החיים יקחו אותך באיזי
חבר פורום "שידוכי חרדים"
נשלח ב-17/11/2006 00:29
לא מגיבה פה ולא בכלל. בדר"כ פסיבית, אבל הסיפור הזה עשה לי משהו. למען האמת כל הקטע של הלחץ המשפחתי מאוד הפריע לי כי אני מאוד בעד החלטה של האדם עצמו בלי שום קשר ללחצים של הסביבה. אבל אז קראתי את הכל שוב. והוספתי עוד נתון קטן: יש מישהו שם למעלה שדואג לנהל לנו פה את העניינים. הבחורה מסובכת מעל הראש בבעיות שהיא סוחבת מהקשר עם החלאה ההיא וכמו שזה נראה הנתונים לא ממש בעדה וזה לא נראה כאילו היא אי פעם מתחתנת. אבל להוא שם יש דרכים, ובמקרה הזה ספציפית זה היה הלחץ המשפחתי. לכן, אני לא חושבת שזאת צריכה להיות המסקנה מהמקרה הנ"ל. נשמע לי נורא שצריך ללחוץ על אדם להחליט את ההחלטה הכי גורלית שהוא אי פעם יחליט. בכל אופן, שיהיו להם חיים טובים :)
נשלח ב-17/11/2006 14:38
לגבי א- יש סבירות, נכון, אבל זה לא כלל.
לגבי ב-
אני עדיין בדעתי נגד הלחץ.
נכון שאנשים אוהבים יכולים להביע דעה, אבל הם לעולם לא יכולים להיות בטוחים בזה שהם לוחצים על השידוך הנכון.
לגבי ג'- נבואה ניתנה ל...
ושילוב עם ב:
הם יכולים כן לייעץ, כן לנסות יחד איתה להבין עוד יותר לעומק מה מפריע, לנסות לעזור, אבל ללחוץ על מישהו ספציפי- קשה לי לקבל.
נכון לפעמים אדם לא יודע מה מתאים לו, אבל שאחר יחליט לו נראה לי סכנה הרבה יותר גדולה. האדם מכיר את עצמו יותר; הם לא יודעים אילו דברים קטנים באופי בן הזוג יוציאו אותו מדעתו, הוא כן יודע.
(אגב, אם הוא עצמו מחליט, לפחות לא יהיה לו- חלילה, שלא יצטרך- את מי להאשים. שלא נדע...)
