תשכנעו אותי למה עלי להתחתן, ומה רע לי בבחרותי? (2)
כבר כמה ימים שחשבתי לפתוח את האשכול הזה.
אני עובדת ולומדת, ואין לי דקה זמן.
עכשיו אמרתי לעצמי, "אם לא עכשיו, אימתי??"
לעניין:
אני לא צריכה שיכנועים כמו הכותרת.
אני רק רוצה לשתף אתכם בהלך המחשבה שלי לגבי נישואין.
(בקרוב אצל כולנו. אמן!!)
כשחברה מתארסת, רף החשק עולה.
לפעמים ממש נוסק לגבהים,
ולפעמים רק קצת מדלג כלפי מעלה.
כשחברה מתחתנת, רף החשק כמעט בשיאו או אפילו בשיאו.
אני חושבת על החברה, הזוג שהתחתן.
על האהבה, החיוכים, המבט המאוהב בעיניים,
ועל כל האהבה המדהימה הזו שלאחר הנישואין.(מייד אחרי הנישואין. נלך רחוק, החודש הראשון.)
איפשהו, כמו נצבט לי הלב, ואני אומרת לעצמי, "גם אני רוצה".
כן, באותו הרגע אני באמת רוצה.
ואז ממשיכים חיי, וממשיכים חיי נישואיה של אותה חברה/מכרה/גיסה וכו' (כל הקרוב אל הלב...)
ואני חושבת לעצמי, "תראי אותה, אני רווקה וחופשיה לנפשי, והיא, היא, מסכנה.
יש לה בעל שהיא מחוייבת כלפיו גם אם ממש לא בא לה. יש לה ילד, ואח"כ עוד ילד, ואח"כ עוד אחד.
ואז מתחילים, או יותר נכון ממשיכים, הבעיות הכלכליות למינהם. ולחצים. הריצות לעבודה.
הקימה בבוקר, הלבשת הילדים וכו'"- ככל העולה על רוחכם, מחשבתכם.
ואז, אז אני אומרת לעצמי, למה אני צריכה את כל זה?!
תקראו טוב טוב, אל תשחקו אותה ראש קטן, ורק אח"כ תגיבו!
אשמח לקרוא תגובות של כולכם!!
לא יכולתי לתאר את זה יותר טוב ממה שעשית,בואי נגיד ככה,את לא לבד בעניין הזה.
אבל אני חושבת שברגע שיש את זה זה דבר שלא היית מוותרת עליו,ולדעתי אנחנו נרגיש את זה רק אחרי שהוא יגיע, גם אם קשה אז מה?
אמרת שאת לומדת,נכון?לא בא לך לפעמים לפרוש כשזה קשה?ואת לא מוותרת על זה,למה?כי את יודעת שזה דבר טוב.
אמנם אין מה להשוות בין בעל,בעצם אולי כן קצת...סך הכל אני משוגעת על לימודים...להרגיש את הסיפוק הזה בלעבור מבחנים בהצלחה,אבל כשיש סוף סמסטר ובאים מבחנים בא לך לזרוק את זה ולפרוש..את לא תעשי את זה.גם הבעל יכול להיות לפעמים קוץ,אבל ...
עזבי,אני קודם אתחתן בעז'ה ואז אני יגיד לך אם אני יוותר או לא..או שאת קודם תתחתני ותיידעי אותי.
אבל אם את כמוני,מרגישה חופשייה ורעננה,אז את בטח גם קופצת מרוב התרגשות כשאת שומעת שבררו עלייך פרטים עכשיו בשביל משהו רציני.
נשלח ב-12/4/2007 09:25
בוקר טוב, עזר!
הדוגמא עם הלימודים לא כ"כ רלוונטית לגבי, כי אני לוקחת את זה בצורה נורא חפיפניקית.
אך ההשוואה שלך נכונה. על המשפט שלך : "לא בא לך לפעמים לפרוש כשזה _קשה)", אני יכולה לענות לך בוודאות: לא!!!! בדיוק מאותן מחשבות שאני בסוף הלימודים צריכה להתחתן במוקדם או במאוחר..... מקוה שהסברתי את כוונתי על הבוקר....
ואגב, בהודעת הפתיחה, שכחתי לציין שבנוסף לזה שזה הלך המחשבה שלי, זה מה שאני גם רואה מסביבי..... זה לא רק מחשבות. חברה טובה שלי עם שתי ילדים, ועם קשיים כלכליים.
חכמה אחת מה שאת מתארת זה קורה ברוב הנשואים אהבה משתכחת מה נשאר? לפעמים אהבה לא משתכחת איזה מין אהבה לא משתכחת אולי רק אהבה שבאה משכל ומשפיעה על רגש
נשלח ב-12/4/2007 13:25
חבל שאלו התגובות...
איכזבתם!
נשלח ב-12/4/2007 14:12
מה שנכון נכון...
נשלח ב-12/4/2007 14:36
חכמה...
את האמת, לפעמים אני יכולה להזדהות איתך, ממש כמו שתיארת, כשחברה מתארסת,
את אומרת לעצמך, יאללה אולי גם אני...
כשאת חוזרת ללימודים, את שמחה שאת יכולה להיות חופשיה ומאושרת,
דברתי על זה עם חברה נשואה קרובה, ושאלתי אותה על זה... היא אמרה לי, שלהתחתן כדאי לי אבל השאלה היא מתי, היא אמרה שלפעמים מתגנבת אצלה קנאה שאנחנו הרווקות יכולות לצאת ולבוא מתי שמתחשק וגם לה בא לפעמים לעשות את זה, אבל היא לא רואה את עצמה שוב בתור רווקה,
מה שהיא אמרה לי זה שאני לא צריכה לרוץ ולהתחתן, לחפש אחרי זה בלהט, ולבכות יומם וליל על רווקותי...
גם לא להיות 'מסורבת חיתון' ולדחות את זה מכל וכל...
דעתי היא... שווה להתחתן, בשבילך הרבה דברים שכבר ידועים לכולם, אבל אם החיים לא מאפשרים את זה כרגע (וגם לא מזמנים את זה כרגע) לא צריך לדאוג...
זה יבוא... צריך לסמוך על הקב"ה שיביא את זה בזמן הכי מתאים והכי נכון לכל אחד ואחת!
דעתכם על דעתי תתקבל בברכה!
נשלח ב-12/4/2007 14:39
בטוחני שכולם מסכימים על דעתך.
זה מה שאנחנו, או לפחות אני חושבים יומם וליל.
אבל בכ"א, הלך המחשבה הזה, הוא זה שמטריד אותי...
אתן מזכירים לי מא שאמרה לי בת דודתי פעם, היא שמנמונת כל חייה ודיברו על דיאטה ורזות, אז שאלתי אותה איך היא מרגישה שהיא מנסה לעשות דיאטה ולא מצליחה להוריד יותר מחצי קילו בחודש היא ענתה לי "האמת היא שלי לא מפריע להיות קצת מלאה אבל אני רוצה שכולם יהיו ככה לא רוצה להיות לבד"
ככה אתם עכשיו אוהבים את החופש, אבל אחרי שכל החברות יתחילו לעשות בר מצוה, או שיתחילו ללכת לקניות עם הבנות הכלות שלהם ואתם תהיו לבד, לבד, לבד, נראה מה תגידו אז.
