בהם אבא מחזיק בידי ולוקח אותי לשוק , שם בין משולש הרחובות ברון הירש

רוטשילד ופינסקר מתנהל לו עולם קסום של טעמים וריחות.

את השוק לא ראיתי שנים רבות גם היום כאדם נשוי ואב למשפחה ברוכת ילדים כ"י

את קניותיי אני מקפיד לערוך בסופרים שבהשגחת הרבנים שליט"א , השוק של פעם

זה לא השוק של היום מסתבר , פעם כולם היו באים לשוק קונים את הפירות והירקות

 המובחרים לכבוד שבת קודש, בשוק היו כולם, ספרדים ואשכנזים, דתיים וחילונים, חרדים

ומסורתיים, בליל של צבעים וריחות ועדות שהתערבבו להם במקום אחד, והיום? אך איפה

הימים ההם איפה?, היום אי אפשר למצוא את בני אנ"ש בשוק, לשוק מגיעם עמך ישראל.

וכך מצאתי עצמי היום בין לימוד לעבודה בדרכי הביתה ממקום עבודתי בבני ברק

מקבל טלפון מאשתי שתחי', נתבשרתי כי השוויגער שלי מגיעה אלינו לשבות את השבת

הקרובה , אירוע נדיר כשלעצמו, את בני ברק עזבתי לפני חצי שעה ואני תקוע בפקק

בז'בוטינסקי, כך גמלה בליבי החלטה ללכת לערוך את קניותיי בשוק בפ"ת.

הפירות והירקות שמציעים לנו המרכולים הגדולים איכותם ירודה ובאלעד לא אוכל

למצוא קרפיון טוב לגפילטע שאשתי כל כך יודעת להכין.

וכאן אני מגיע לסיפור שארע לי אתמול ,

הגעתי לשוק מפלס לעצמי דרך במעלה רח' ברון הירש, למזלי מכוניתי היא קטנה וחבוטה ,ושמחתי בליבי שחניה תהיה עניין של מה בכך, רק לחנות לקח לי 15 דקות, פשוט אין חניה במקום הזה, החנתי שלשלתי מטבעות למדחן של חברת מד פארק (שלא תגידו שאני לא מפרנס את תושבי העיר ) ושמתי פעמי לתוככי השוק.

אז ככה קודם השוק (בחולם) היה גדול זה לא מה שהיה פעם, חרדים בקושי אפשר למצוא, שלא נדבר על בני אנ"ש הס מלהזכיר, הרגשתי קצת מנוכר במקום הזה, שום דבר שהזכיר את הימים הטובים את ימי אבא.

נכנסתי לחנות הדגים בכניסה לשוק

" כמה הקרפיון " שאלתי

"28 לקילו, כמה אתה רוצה?"

" 2 בינוניים"

" עם או בלי"?

" עם או בלי מה"

" ניקוי, ניקוי" איזה טמעע מסנן לעברי המוכר

" עם עם" עניתי

" עם זה 30 לק"ג"

"למה 30? בגלל הניקוי?"

" תגיד נפלת מהירח לא רואה מחכים בתור? יאללה תחליט"

" טוב נו עם, אין הנחה לשני דגים"

המוכר מסתכל עליי במבט עם רצח בעיניים ואומר

" דוסלוס תחליט כבר"

בחרתי 2 דגים ראויים מלמלתי את המילים לכבוד שבת קודש וחיכיתי לבאות

" 68 כולל ניקוי, פרוסות או סטייק?"

" מה"

"פרוסות או סטייק יעני לפתוח לשניים"

" פרוסות פרוסות "

" יאללה איזה קשה, טוב תחזור עוד שעה יאבוי'ה יהיה מוכן"

" מה שעה אני מאחר רוצה דחוף"

" דחוף זה עוד 10 שקל"

וככה מצאתי עצמי בטבילת האש הראשונה בשוק לאחר שנים רבות בחנות הדגים, שם למדו אותי פרק ב"מסחרת" הדגים.

הלאה, שמתי פעמיי לתוך השוק כשברקע אני שומע את שירי הרוכלים

כל אחד בגרון ניחר מציע את מרכולתו.

" יאללה יאללה יא שסק, הפרי שיביא לך חשק"

" בואי תקחי בנדורה, נעשה לך מדורה"

לא תמיד יש קשר  בין מילות השיר העיקר שיש חרוז ולו מאולץ

התקרבתי למוכר החשק ובעיניים בוחנות הסתכלתי על הסחורה.

" כמה" שאלתי כאילו אני יודע איך שואלים בתוספת תנועת יד שמסגירה את שאלתי.

" חצי בחמש"

" מה חצי? קילו?"

" לא מבין מה אמרתי? חצי קילו כן"

" מה זה סופר, בסופר מוכרים ככה"

" אתה לא רואה אח שלי זה כמו זהב, תטעם"

דוחף לי אחד ביד ומקווה שאקנה כמה ק"ג

" ברוך אתה...... בורא פרי העץ, ברוך אתה..... שהחיינו וקיימנו לזמן הזה"

" אמןןןןן" עונים כל המתקהלים סביב

טעמתי ומודה לא טעמתי כזה מימיי

" אפשר עוד אחד"

" כן בטח אח שלי, העיקר תקנה"

לוקח עוד אחד אוכל , האמת בא לי עוד אחד ועוד , "חשק" הרי הוא צעק ולי זה בא....

" יאללה אחי כמה רוצה"

" רבע קילו"

" מה רבע? מה שאכלת זה רבע ק"ג , יאללה לך מפו דוס מסריח"

" רגע אבל היו הרבה חרצנים זה נחשב?"

" לךךךךךךךך, יאללה לךךךךךך , יא טמבל ( ה-ט וה-ב בפתח), באת לשגע אותנו"

"טוב נו אקח חצי קילו, אל תתרגז "

" לך לך מיפו לא מוכר לך , תחפש מי ינענע אותך"

" לנענע" חשבתי לתומי מה לנענע זה בסה"כ שסק לא אתרוג.....

מול דוכן הירקות העמדתי כבר פני מבין גדול, בין הררי המלפפונים העגבניות, הקישואים ועוד כמה ירקות לא מזוהים, החלטתי ללכת על מה שמוכר וידוע.

לקחתי שקית והתחלתי למלאות מלפפונים קילו בשקל וחצי.

המוכר צועק כשעוד מעט נשמתו יוצאת

" יאללה יאללה סרדינים בואו נעשה חמוצים"

" תיקח תיקח תמלא תמלא, תן לו שקית , קח תמלא"

" אפשר חצי קילו"

" מה חצי קילו, אבדלק, קח חמש תעשה חמוצים"

" חמוצים? בשביל מה? חמוצים קונים בקופסאות בסופר"

" לא מוכר פחות מקילו המשקל לא שוקל"

" טוב תן לי קילו שיהיה מדוייק"

" מה מדוייק אבקי עלייק (מקווה שכך כותבים) מה אתה בסופר"

" לא ההוא מהשסק אמר אפשר חצי קילו אז חשבתי....."

" מה חשבת מה? זה לא שסק זה סרדינים , טוב לחמוצים, תגיד לאשתך עזרא אמר לעשות חמוצים היא תדע"

התחלתי להזיע, גרדתי את זקני , העברתי יד על שערי שאך זה עבר תספורת אצל יוסופוב

ואמרתי

" טוב נו תן חמש קילו"

הסתכל עליי עזרה בעיניים מאירות ואמר

" כנס כנס למבפנים תבחר מהארגזים לא מהדוכן, שמה יש סרדינים טריים"

טוב אז עשיתי קניות

עגבניות יש, מלפפון יש, גזר יש, תפוחי אדמה יש, אפרסק יש, מה נשאר? כן תפוחים, ירק גוש קטיף , לקחת את הדגים וללכת הביתה.

על דוכן הפירות שממול ניצבה ערימת תפוחים מכל הסוגים , צהובים אדומים ירוקים חמוצים, גדולים קטנים, תאווה לעיניים, הרמתי עיניי כלפי שמיה ואמרתי " מה רבו מעשיך ה', ארץ זבת חלב ודבש ממש"

" תפוחים צהובים דלישס יש?"

" כן אחשלי אלה מימין "

לקחתי שקית שמתי 10 תפוחים גדולים ויפים ועל הלוח היה כתוב מחירם 5 לק"ג, והגשתי לשקילה, לא ראיתי את המשקל כי הררי התפוחים כיסו את המשקל, המוכר שוקל ואומר:

" 16 שקל"

אני מסתכל על המוכר, מסתכל על השקית ואומר:

" מה 16 כמה קילו יש"

"שני קילו וחצי"

" שני קילו וחצי זה 12 וחצי שקל למה 16?"

" קילו בשש רשום"

"מה שש? חמש!"

" תסתכל אבו ארבע מה כתוב פה?" (הוא מראה לי באצבעו על הלוח המחיק שם רשום את הספרה 5 ובאותיות קטנטנות עליהם הוא מצביע כתוב 99, כלומר קילו עולה 5.99).

התאמצתי להסתכל ואכן " גם לאבו ארבע" כמוני היה קשה לקלוט את האותיות הקטנות.

" אז למה ה 99 כל כך קטן"

" ומה אתה חושב עושים בסופר לא ככה, אתם מפונקים אתם"

" אבל פה זה לא סופר זה שוק"

" ובסופר יש לך כזו סחורה בוי'ה?, שם אתה מוציא עיניים משלם יקר על זבל, פה הסחורה א' א' "

" אבל..."

" מה אבל? יאללה חארקה, שבת שלום, בשביל שני קילו בלבלת המוח לי כאילו קנית כל הבאסטה, יאללה חארקה"

" נו נו"

" מה נו נו ? תעשה לילד שלך נו נו , כולה שני קילו תפוחים מוציא לי הנשמה כבר"

" סליחה "

" מה סליחה, סליחות תעשה בבית כנסת בכיפור, פה תבוא לקנות בלי בלבל ת'מוח"

שילמתי וכל עוד נפשי בי שמתי פעמיי לדוכן הירק, שם רואה אותי בעל הדוכן ובטרם התקרבתי אליו כבר הספיק לצעוק לעברי:

"בוא לפה צדיק יש ירק גוש קטיף"

"יש הכשר"

" בטח, אחמד תביא לו מהמקרר"

" מה רצית"

" רגע רשום לי, כן שמיר, פטרוזיליה ושורש סלרי, יש?"

" בטח יש , אחמד שמעת? אתה מביא?"

" כן כן מביא, אינעל אבוכ הכל נפל מהמדף"

" רגע אני בא"

לוקח לו למוכר דקותיים והוא מופיע עם שלוש שקיות

"הנה ירק גוש קטיף, טרי טרי"

אני מסתכל על השקית מנסה לבחון את מה שבפנים, וחשכו עיניי, תולעת מרקדת לה בתוך אחת השקיות.

" יש תולעים לא לוקח"

" איפה"

" הנה פה" אני מתאמץ להראות לו את התולעת הסוררת

המוכר לוקח מידי את השקית, מבודד את התולעת משאר הירק בתוך השקית מועך אותה בפנים ומגיש לי את השקית.

"הנה עכשיו היא מתה"

נשמתי כמעט פרחה לה , אוי לי כי הגעתי לשוק הזה בסה"כ געגועים תקפו אותי לימי ילדותי ועכשיו מה אעבור על לאוין מדאורייתא.

" לא תודה לא לוקח"

" מה לא לוקח, בגללך כל המדף נפל לא שמעת?"

" לא לוקח" אמרתי כשאני ממהר להתרחק מהמקום

מיהרתי לחנות הדגים ובקשתי את קרפיון השבת שלי,

"מה השם"
" אברמי"

"אברמי"? מאיפה השם הזה?"

" זה קיצור של אברהם "

" אה כן , אז למה אתה לא אברהם?

" כי ככה זה אצלנו אברהם זה אברמי" עניתי בקוצר רוח

" טוב טוב מה אתה מתעצבן לאן אתה ממהר?, אתם הדוסים לא יודע מאיפה באתם לנו , אי אפשר לדבר קצת מה?"

" מצטער אני ממהר למנחה"

" אה כן מנחה, פה מאחורה יש מניין של השוק מתחילים עוד מעט"

" לא תודה מחכים לי בכוילל"

" כוילל? מה זה כוילל? זה קולולוש באמצע השבוע?"

" לא חשוב, תארוז לי"

"ארוז, אח שלי טייק איט איזי, לאט לאט, יבש יבש, שווי שווי, קירה קירה"

"מה אתה סח לי"

" סח עליק , מורדוכ (צועק לעבר שותפו)מילים יפות החולצה לבנה משתמש, תפתח גלי צה"ל תשמע פרנס ברדיו"

" פרנס מי ? ישראל בגלי צהל ?"

" מה ישראל? שמעון , שמעון פרנס הג'ינגי מהרדיו יסלסל לך עם בוזוקי וגליקריה"

" אהה"

מגיש לי את הדגים

" יאללה אחי סלאמת"

שלום שלום ולא להתראות 

ולחשוב שאותו מוכר רצה לבלוע אותי כשבחרתי את הדגים.

אילוי זה היה מצחיק הייתי בוכה מההתנסות הזו, מעניין אם מי מכם חברי הפורום נתקלתם בתופעה זו בביקור בשוק, אם בכלל בקרתם לאחרונה בשוק.