האם ידוע לכם על בעייתי מלידה? (יש אשכול קיים שלי אחד מעמודי ארכיון)
נכון להיום אין לי מה לחדש לכם,
אני מתקשר לשדכנים לוודא מה קורה עם שידוכים, הם חוזרים וטוחנים לי אותו סיפור,'כרגע לא עשינו דבר', 'אנחנו מחכים לתשובה של צד הבחורה' 'אחרי שיחה ממתינה וממושכת, הצלחתי לתפוס אותו, 'בעלי כרגע לא בבית'
מה הם מבלבלים לי את המח, מותר להם לומר לי במפורש, סורי, אין לי מה להציע לך, יש לפנות לשדכן אחר ומאחל לי ברכה 'נדושה' שיהיה לך זיווג הגון במהרה...
אין לי אף שדכן שמכבד את מילתו, 'חברמן היקר, אחזור אליך כשיהיה לי הצעות טובות עבורך' וטרם חזר אלי... אני רק מבין שיש לו הרבה הצעות להציע לאחרים מאשר לעזור לאדם בעל מום.
הרהרתי לעצמי הרבה מחשבות ועלה בדעתי שאין אין אין אדם בעולם חוץ מהקב"ה שיקבע לי את זיווג המיועדת ולכן הרשיתי לעצמי לשנות את מצבי חיי, אתרום רק מעשרות בלבד! לא אלך לרבנים יותר ולהתחנן בפניהם שיברכו אותי למציאת זיווג המהירה, יש לי את אבא שבשמיים אחד והיחיד שיקבע לי את זיווג המיועדת ולא אף אדם אחר בעולם. חבל על המאמצים להשיג סגולות, ישועות וכ"ו. לא אלך לקברי צדיקים שיתפללו למעני שהקב"ה ימלא את בקשתי במהרה. לא אתייעץ עם רבניי הישיבה מכיוון שאין בפיהם לשוחח עמי על שידוכים ככל עוד אין לי הצעות טובות.
אני כבר אוחז 5 שנים למציאת זיווג, לא פגשתי אפילו עם בחורה כבר הרבה שנים! אם לא הבנתם, לא פגשתי עם בחורה יותר משנה שלמה!!
קראתם עד סוף? ו...מה אתם חשים כלפיי? בחור מסכן? חנון? מדוכא? בודד? אפס? עלוב? אובד עצות? שבור? אבוד? תמים? סנוב? טוב... מותר לכם לחשוב דברים שלא היו ולא נבראו.
אני גאה בי, מבסוט בחיי, משמח את ליבי, מתנהג כצעיר, רואה את חברינו הישיבה נוטשים אותי מישיבה והולכים להתחתן איתן, אני מאושר בשבילם!! ואומר לעצמי שאחד מן הימים בעז"ה אהיה חתן כמוהם אך לא עכשיו כי החיים עוד לפניי שלמרות עברתי את חצי יובל, עד מתי? עד מאה עשרים שנה! כלומר עד שיבוא משיח...
אהיה כאן הכי אחרון מחברי הפורום 'שידוכי חרדים' שהולך להתחתן.
עד כאן, אני מחכה לזיווג הגון כפי שאתם מחכים למשיח וד"ל (שידוך בסחבת = משיח בסחבת)
שדכנים לחברמן100, אין לנו הצעות מתאימות לך, לאן אני אמור לפנות? להקב"ה!!!
