אני רק שאלה :)

1) צעירים תמיד נותנים לדעת ההורים משקל מאוד גדול בהחלטתם, אלא אם כן יש בהם מרדנות לדעת ההורים. בציבור החרדי המשקל לדעת ההורים בנושאים אלה גדולה יותר, מתוך ההכרה שאכן ההורים יותר מבינים בעניין, וחפצים יותר בטובת ילדם.
2) כמה מגיבים כבר טיפלו בשאלה זו. התשובה העיקרית היא (וכך קיבלתי ממורי ורבי המשגיח שליט"א):
בחורה ובחורה היוצאים לפגישה בציבור החרדי, יוצאים מתוך ידיעה ברורה שהדבר צריך להוביל לחתונה, ועל כך אופי הפגישות ועומקם רב יותר על פני פגישות בציבורים אחרים. הזוג נותנים את דעתם יותר על נושאים מהותיים שהכרחיים ליצירת קשר של נישואין בינהם. מספר הפגישות גם הוא מוגבל, כיוון שאם במספר פגישות מועט לא נוצרה התאמה (שיכלית, לא רגשית שיכולה להווצר במבט) אז אין טעם בהמשך. ואם נוצרה הכימיה המקווה (שוב שכלית, עם ההתאמה החיצונית הראשונית), אין צורך ביותר פגישות.
תקופת האירוסין היא תקופה מאוד רגישה אצל כל בני זוג מכל ציבור. היא הכרחית ותורמת לבניית הקשר תוך יצירה של רגש געגוע. אך בתקופה ארוכה מידיי, יכול להווצר מטע רגשות גדול מידי שעשוי להביא לשבירה, בפרט בציבור ששומר על רגשותיו ולא חלה בהם שחיקה כתוצאה מקשרי סרק קודמים (לרוב). (יוכלו להעיד הנשואים או המאורסים, שתקופת האירוסין הייתה "הארוכה בחייהם" על אף פרק בזמן הקצר שהיא ארכה, הארכתה אינה תורמת לקשר, ואף עלולה לעורר ספיקות שאינן רצויות אצל בני הזוג, על אף ההתאמה בינהם)
כבר אמרתי פעם שמספר פגישות מועט (כשלוש עד חמש) שכל פגישה אורכת כמה שעות, ושני הצדדים רציניים בכוונתם, עשויות להספיק בהחלט לבחון התאמה לצרכי חתונה.

אם תרצי מידע נוסף, אוכל להפנות לספרי הדרכה בעניין. אני בכל אופן שמעתי את הדברים מרבותי.

_________________

את צודקת בשאלה שלך וגם אני מרגישה כמוך
אני חושבת שנותנים משקל רב מידי להורים כי בציבור החרדי הצעירים סומכים עליהם יותר
בקשר לגיל צעיר- אני בת 19 וחברות שלי לא ששות להתחתן עכשיו.
ובנושא הפגישות את צודקת בסליחה מהמשגיח אבל אני לא חושבת שאפשר להתחתן עם אדם שיוצאים איתו 3 או 5 פגישות. צריך לצאת כמה שיותר
אני אמורה להכיר את האדם שילווה אותי בחיי.. לא?

אם עזבת, זה הדבר היחיד שאת מנסה להבין בחברה החרדית? נו באמת...
סתם קנטרנית.

אם את לא סתם מקטרת אז תחשבי קצת ותגיעי לתשובה מה שבערך משגיח כתב לך.

ליטאי,
הבוקר הבחנתי באשכול ההתנצלות שלך...
אני אישית לא הרגשתי קנטור כשקראתי את שאלתה של SKY
והרי יש סיבה לכל אופן או מנהג שנהוג אצלינו, ולא כולם מבינים, אבל להסביר אנחנו יכולים, גם אם השואל מקנטר.

מישהי, בהחלט צריך להכיר את האדם איתו מתחתנים, אך זה בלתי אפשרי לחלוטין גם בשלושים פגישות, כי בכל אופן אלו עדיין רק פגישות ולא חיים יומיומיים עם כל התמודדיותיהם. על כן גם במעט פגישות עמוקות (שחלקן ודאי ארוכות, מאוד...) אפשר להגיע למספיק ידיעה לגבי אפשרות של חיים עתידיים עם האדם שמולך, ויותר מכך לא יוסיף.
אם יקום השואל וישאל (לא שמישהו כאן חשוד בעיני), אז מה הפתרון? לחיות יחד קודם הנישואין? שאלה זו אינה שאלהכי אם קינטור. כי חיים משותפים קודם נישואין גם הם לא דומים כלל לחיים אחריהם מתוך מחוייבות וקשר אמיתי (מעבר לעניינים הרוחניים סגוליים שמתחדשים עם הנישואין כדת משה וישראל).

כך שאת האדם שתחיי איתו כל חייך, לא תוכלי להכיר לעומק קודם הנישואין (דבר שמעורר מעט חשש אצל כולנו), לכן מה שעושים לפני הוא לבדוק עד כמה שניתן התאמה במירב המאפיינים, כדי שהמעבר לחיי נישואין יהיה מוצלח ככל שניתן. ועל כן כמו שכבר חזרתי ואמרתי די במספר פגישות עמוקות כדי לעמוד על טיבם של המאפיינים המרכזיים ההכרחיים.
(אכן, אם אחד מהניפגשים הוא אדם בלתי רציני בעליל, הוא לא יחפש ולכן גם לא ימצא את המאפיינים הדרושים לו בבן הזוג לצורכי חתונה. אם את כזו, שלא יכולה לחשוב ברצינות מה את מחפשת באדם העומד מולך וכיצד תגלי זאת בפגישותיכם, אולי את לא צריכה להתחתן עכשיו. מובן בהחלט שלפני שתתחילי להפגש תעשי חושבים בינך לבין עצמך מה את מחפשת, על מה תתעקשי ובמה תוותרי, ושהקב"ה יהיה בעזרך בבוא העת למצוא את זיווגך הנכון לך)

_________________
תוקנות שגיאות הקלדה ותיקוני ניסוח

תוקן על ידי משגיחשליטא ב- 29/04/2008 15:09:20

בכל עניין, בכל שאלה.

אולי אני אנסח את עצמי קצת אחרת.
את כל הסיבות שכתבתם לעיל אני כבר מכירה (הרי למדתי בתיכון חרדי),
רציתי שתכתבו את התשובות שלכם מתוך מה שאתם מרגישים:
האם אתם באמת מאמינים שזו הדרך הטובה ביותר להתחתן?
האם אתם לא רומים להכיר את בן הזוג שלכם במשך זמן יותר ארוך?

נ.ב. אני עדיין דתייה, זה לא שהפכתי כופרת, אז אני כן מבינה את חשיבות הקמת בית, וכמובן את העניין של "להיפגש כדי להתחתן" ולא לסחוב את זה סתם...
אז השאלה מקבלת מימד נוסף - גם בחברה הדתית נעשים שידוכים אבל משום מה תקופת ההיכרות ארוכה יותר, אישית יותר, מותאמת לכל אחד וכו'.
האם לא בא לכם לפעמים לעשות את זה ככה?

לא הרגשתי קינטור.
האינטלגנציה אמרה לי.

א.    אם את היית חרדית היית אמורה לדעת שההורים לא מחליטים (אחרת יש בעיה בקידושין).