בס"ד
נ.ב. פרק 1 http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2412547&forum_id=17053
כנראה שיש סייעתא דישמייא.
בצעדים שחישבו להיראות קלילים אך היו למעשה כבדים עלה שמוליק במדרגות המסתיימות בבית הדו קומתי בו גר גם עם הוריו, נקישה ואחריה שקט היו סימן ההיכר ליושבי הבניין שמישהו ממשפחת לוינזון רוצה להיכנס לביתו.
אם תרצו לדעת מה משמעותה של אותה נקישה תצטרכו לשאול את יוסף הנפח, אשר שקד ימים כלילות לייצר את בבואתה של אותה מצילה מארמון נוטרדהם, כאלו היו אנשי לוינזון יוקרתיים אך אנשים הגונים.
שמם יצא למרחוק כאנשים בעלי חסד נחמדים ובעלי אופי מיוחד, לא פלא שאופי זה לא פסח על שמוליק בנם יקירם.
- "שמוליק זה אתה", נשמעה לחישה".
- "כן אימא זה אני, תפתחי בבקשה".
אוו שמוליק שלי, אתה יודע שאני תמיד משאירה את הדלת פתוחה, אבל ראיתי שהשעה כבר מתארכת ורציתי ללכת לישון, זה בסדר אימא אני מבין אותך,
איפה אבא שאל שמוליק, אבא כבר נוחר, חיוך עלה במחשבתו התאמה ראשונה כבר יש, אבא שלה יושן וגם אבא שלי...
שמוליק נכנס למטבח בוחן את המקרר על קרביו, מתח כמו ששמוליק עבר בשעות האחרונות בולע הרבה אנרגיה צריך להשלים אותה באיזשהו דרך, הלא כן, חשב שמוליק לעצמו.
גברת לוינזון או אולי בשמה הפרטי מיכל, לא נהגה בדרך קבע להתערב לילדיה בשידוכיהם, הרבה דיבורים דיברו היא ושלומי- בעלה,
הם ילדים בוגרים הרי לשם כך חינכנו אותם הבה ניתן להם את מרחב ההחלטה, מרחב ההרגשה וחופש הפעולה.
אבל הפעם משהו הטריד את מיכל, שמוליק לא חזר כתמיד, מבט חטוף על השעון הראה לה שכבר השעה שלוש, כארבע שעות אחרי ששמוליק חזר הביתה ועדיין האור במטבח דולק.
בד"כ שמוליק חוזר הביתה אומר שלום יפה ומתארגן לשינה, מה קורה לו הפעם התחילה האם המודאגת שמפעמת בכל אימא - להטריד.
נלחמת ברצונה לדאגה ומצד שני בחופש לו זכאי בנה, האם אקום ואדבר איתו או שמא אשמור על הקו הדק המפריד בין דאגה להתערבות, ראשה התהפך על הקר מספר פעמים, כמעט וקרה הדבר הבלתי יאמן ושלומי בעלה התעורר מה שמסוגל לעשות רק השעון המעורר שקנו לפני כשנה שעליו אמר המוכר "תאמינו לי הוא מסוגל להעיר פילים".
הדאגה ניצחה, מיכל קמה ממיטתה בצעדים חרשים התקרבה למפתן המטבח והביטה לחלל הריק, הוא ישב שם כשמנורת הניאון משתלשלת מטה אך קפואה על מקומה כאילו האוויר עצר מלכת, הוא ישב וכתב, כתב מכתב, מכתב עבור מי ותוכנו גם שמוליק עצמו לא בדיוק ידע.
אולי מכתב בשבילו אולי עבורו ואולי בשביל מישהו, בשביל מישהי...
מיכל כ"כ רצתה לראות מה במכתב, אך היא עצרה בעדה הפעם זה יהיה יותר מידי, ראיתי שלא קרה משהו נורא ששמוליק בני בריא ושלם אין זאת זכותי להתערב יותר, כך אמרה לעצמה ופנתה ללכת.
לפתע בכי חרישי נקלט באוזניה, מיכל נעצרה במקומה וסובבה את ראשה, שמוליק עדין ישב בידו המכתב ודמעות זולגות עליו.
מיכל ראתה בחייה הרבה דמעות, דמעות של אושר ושל ייאוש של אכזבה והצלחה, אך בדמעות הללו של בנה היקר היה משהו אחר, היו אלו דמעות של "ידיעה" של "הבנה", היא לא הבינה איך היא הגיעה להגדרה, אך היא הרגישה בה.
שמוליק הרכין את ראשו כדי לנגב את הדמעות ומבעד להם הוא זיהה את אימו, שמוליק הסיט את ראשו לכיוונה וקרא, אימא בואי לכאן שבי לידי.
מיכל היססה היא לא רצתה אבל זה קרה, היא ניגשה לשולחן התיישבה לצד בנה, מיכל הרגישה ביטחון והניחה את ידה בתנוחת ליטוף על ראשו, מה קרה בני מחמדי למה אתה בוכה? שמוליק הסתכל לתוך עיניה הטובות והחכמות של אימו ואמר, עכשיו אני מבין עכשיו אני יודע... ונתן לך את הפתק שרשם לפני כמה רגעים.
מיכל ניסתה להימנע, כאילו אומרת אני לא רוצה להתערב ולהיכנס לחייך האישים, שמוליק דחף קצת בכוח את המכתב לידיה, תקראי אימא אני רוצה שתביני אני רוצה שתדעי...
מיכל פתחה את המכתב יישרה אותו כלפי השולחן והתחילה לקרוא:
" שנים רבות אני חולם על הרגע בו אראה אותה, כבר אמרו לי חברים נשואים, כשתראה אותה אתה תדע.
כששמעתי זאת גיחכתי, איך אפשרלהרגיש לאבחן כבר אחרי פגישה ראשונה, איך אפשר להבין שזאת הבחורה עליה חלמת, וכי מה הם חושבים שעל יופי אני חולם שעל חיצוניות אני חושב, אני מאמין בחכמה, בטוב לב ובכנות. לדברים אלו בוודאי צריך מספר רב של פגישות כדאי לאבחן אם בכלל.
אבל הם אמרו, מתוכם היו כאלו שבאמת חיפשו וגם מצאו בחורות עם פנימיות עמוקה ולא רק חיצוניות חלולה.
כמו בכל ויכוח היו צוחקים ואומרים לי " ניפגש בעוד 20 שנה, נראה מה תאמר".
ואני הייתי עונה אוקי אבדוק ביומן אם אני לא תפוס.
ועכשיו עוד לא עברו 20 שנה, וחושש אני שטעיתי, טעיתי בגדול, כנראה שהיה משהו בדבריהם אולי הרבה יותר ממשהו.
שמה הוא יפעת, דקיקה ועדינה לא מדברת כמעט... אבל מחפה דרך העיניים.
עיניה כאילו אומרות לי אנו מכירות אותך, דיבורים רבים עברו דרך העיניים הללו.
איני יכול להינתק מהחלום בו אני נמצא, אני רק רוצה לסגור את עיניי ולראות אותה.
מעולם לא חוויתי הרגשה דומה, האם לזאת ייקרא "אהבה".
יפעת, איני יודע למי מיועד מכתב זה, בשבילי בשבילך, מה שאני בטוח שמכתב זה מיועד היה להיכתב הלילה.
חשבתי שאם מכתב זה מיועד לך, יהיה זה מצחיק לחשוב שאני כותב מכתב לאדם שהחלפתי איתו ולו חצי מילה אבל הרגשתי אליו אחרת לגמרי, כאילו כבר הכרנו בגלגול אחר."
בעוד מיכל קוראת את המכתב, נטפים נטפים של דמעות זולגות מעליה, מיכל הרימה את ראשה כלפי מעליה- דמעה אחת נפלה ולא פספסה היא זלגה על פניה - מיכל הרגישה את חומה את הרגשות שבה הייתה זאת דמעה של בנה של שמוליק מיכל קראה את המכתב וגם סיימה ליבה הלם בפרעות האם זוהי המציאות או אולי חלום. מי יודע בשעה זו של הלילה...
מיכל חשבה על מילה טובה, נחמה, אך אלו לא עלו בידה, בהחלטה של רגע מי יודע אם נכונה קמה מהשולחן ואמרה " שמוליק אני חושבת שאשאיר אותך לבד, אתה זקוק לזה".
שמוליק לא התנגד, כנראה שזהו הדבר הנכון לעשות.
כמו מתוך חלום בלהות המסתיים בצרחות, קטע את האווירה המושלמת שעון המעורר של אבא, כמו שכבר אמרנו גם פילים הוא מסוגל לעורר.
שמוליק הסתכל על שעון הקסיו שקיבל מסבו שנפטר זה לא מכבר, הוא לא יוריד זאת לעולם הבטיח לסבא ליד מיטתו זהו הזיכרון היחיד ממנו, השעון הורה על 6:30 המניין הראשון בשכונה עומד להתחיל.
דמותו של שלומי אביו הופיעה בפתח המטבח
- "מה אתה עושה פה שמוליק, היית ער כל הלילה, שאל?"
- "כן" ענה שמוליק , אתה יודע קצת עברתי על החומר למבחן שיש לנו ביום שני"
- "קצת עברת? היית ער כל הלילה?"
- " הייתי חייב, אני חייב להצליח"
- שמוליק אתה לא חייב כלום, אתה חייב להיות אדם טוב".
זוהי, דמותו של אביו, אדם שההצלחה היא נר לרגליו אך לא מטרת חייו, מעולם לא הקריב עבור ההצלחה אבל זאת רדפה אחריו ואלי דווקא בגלל זה.
שמוליק שירך אחרי אביו לתפילת הבוקר, מנסה להעביר את מיסוך השינה ע"י כוס קפה מהבילה אם כי לא בהצלחה יתרה, התפילה עברה ביעף - חלקה ביעף השינה וחלקה ביעף מהירות שלוחו של ציבור, זאת ניתן להבין ביה"כ זה משמש בעיקר לפועלי היום הממהרים לעבודתם.
בכוחותיו האחרונים עשה את דרכו לביתו במרחק כמה בניינים ולפתע כמתוך חלום הוא ראה אותה, פוסעת קלילה, מחויכת קמעה, מבט שובב בעיניה.
האם זאת היא שאל את עצמו, האם עייפותי אינה מתעתעת בי, לא, עיניו לא הטעוהו זאת הייתה היא, יפעת.
תוקן על ידי אסיק_good ב- 20/05/2008 0:00:26
תוקן על ידי אסיק_good ב- 30/05/2008 2:24:09
תוקן על ידי אסיק_good ב- 30/05/2008 2:25:56
