פרק א'
כשהגיע יועזר בנו של מלכישוע נגיד לפירקו רבו
עליו הקופצין והיו שדכנים
מקצוי ארץ מחזרין לפתחו ומציעין מרכולתם
בפניו, וכדרכם של שדכנים - היו
משבחין ומפארין מרכולתם יתר על דמיה,
שמע מלכישוע נגיד, עמד וברר המוץ מן הבר, דרש
וחקר, עד שמצא סולת
שבסולת, עידית שבעידית - בשביל בנו יקירו
יועזר.
את טבעו של יועזר לא הודענו לכם, הרי שהיה בקיא
בכל מיני חוכמות ומפליא
להכות בכל מיני כלי זמר, והיה בעל חן ושכל טוב
בעיני אלוהים ואדם, ולא
נמצא בו מום קטון כגדול.
ויהי היום עת נטיו צללי ערב, שב יועזר ממשנתו
אחוז שרעפים וירא ריבה אחת
שקווצותיה סדורות לה, עיניה כיונים על אפיקי
מים, לבושה בכלי לבן, ולמודה
היתה בנימוסין נאים ששבו את ליבו והפעימו את
רוחו, ולא היה יכול להסיע
עצמו ממנה, כיוון ששבו לו עשתוניו, מיד ננער
והכיר שמצוי הוא בטבורה של
עיר, נטל רגליו עמו והפליג לביתו.
למן אותו היום שוב לא היו פני יועזר כתמול
שלשום, והיה מהרהר בה בכל עת
פנוי שהיה לו, כוסף ומבקש להכירה.
אנו באין לגופו של מעשה וכמעט ששכחנו מלהזכיר
שמה של אותה ריבה, ולא מחמת
שאין אנו רוצין לפרסמה, שכבר נטרדה מהאי עלמא.
שמה היה ימימה ונאה היתה ביופיה יותר מבנות
איוב, ואם תמצי לומר רק ביופי
הגוף עסקינן?!, לא זו אף זו קתני - מידות ויופי
במקום אחד קאמר, בתו של
חנינא איש כפר יובלים היתה, והיתה מסייעת עמו
בפרנסת הבית מיום מות אימה
עליה השלום.
כיסופיו של יועזר היו מסיעין רגליו מידי יום
מבלי שיתן על ליבו - לראות
בימימה, ומשעה שהכירה בכך עלה הסומק בלחיה -
שכן צנועה היתה, אך מחמת
יחוסו ושמועתו הטובה החלה לתת אף היא את דעתה
ליועזר, ותסלסל בשערה ותשם
בפוך עיניה.
נתקרבו הלבבות - ומן השמיים סייעום שנפגשו
שניהם בקרן זוית בפתע פתאום
בלא צדיה, וכמעט שפרחה נשמתה, הפטיר שלום בשפה
רפה כדרך שמשיבין בט' באב,
וחמק.
לא היה מלכישוע יודע מפני מה בנו יועזר ממאן
לצאת כדרך העולם, וביותר
שהציע לו הצעות שאין מסרבין להם, לא היה יודע
שנפש בנו נקשרה כבר בנפש
אחרת בעבותות אהבה - שמים רבים לא יוכלו
לכבותה.
כל הזכויות שמורות.
