להלן תרומה ראשונה למכון שלך מתוך http://www.ifeelgood.co.il/profession.aspx?prfID=1&gclid=CKeGhr-Vj5QCFRJ3ugodp39pfQ
המשך יבוא
הסקירה בנושא הפרעות דיכאון ומצב-רוח נכתבה
מצב-הרוח שלנו משתנה כל הזמן. בדרך כלל, הסיבות לשינויים הן חיצוניות וברורות – דברים שקורים בעבודה, במשפחה או בנסיבות אישיות אחרות. במקרים אחרים, הסיבה להרעה או שיפור במצב הרוח באה מבפנים: כל אחד מאיתנו מרגיש לפעמים שהוא "קם על צד שמאל", או אומר שהוא "מה זה בדיכי", ולא ממש מבין מדוע. התופעה הזו משותפת לאדם וליונקים אחרים, והיא חשובה והכרחית - היכולת להיות עצובים נחוצה לנו, כדי שנוכל התמודד ולהסתגל למצבים שונים, כמו כישלון או אובדן.
קשה לקבוע איפה עובר הגבול בין כזה "דיכי" נחוץ וחיוני, לבין הפרעה דיכאונית "קלינית" (מה שנקרא הפרעת מצב רוח, או הפרעה אפקטיבית), אבל ברור שדיכאון איננו סתם מצב רוח רע, וכשאדם לוקה בדיכאון, הוא לא יכול פשוט "לקחת את עצמו בידיים". לדיכאון יש עוד תסמינים רבים חוץ ממצב רוח רע, כמו ירידה באנרגיה, בתיאבון ובשינה, חשיבה שלילית וגם כאבים גופניים (פירוט מלא תוכלו לקרוא בהמשך, תחת הערך דיכאון מז'ורי). כדי להחליט אם יש לאדם הפרעה כזו, צריך לזהות כמה מהסימנים האלו, ולבדוק אם השינוי במצב הרוח הוא מוגזם, אם הוא נמשך יותר משבועיים, ואם התפקוד ואיכות החיים שלו נפגעים.
יש שני סוגים בסיסיים של הפרעת מצב רוח:
-
דיכאון הוא מצב רוח ירוד. הוא יכול להופיע בגלים חוזרים שביניהם הפסקות. כשהגלים קשים, זהו דיכאון מז'ורי, וכשהם קלים, זהו דיכאון מינורי. כשהדיכאון מופיע באופן רציף וקבוע, ללא גלים, זהו מצב שנקרא דיסתימיה.
-
מאניה היא המקרה ההפוך - מצב רוח מרומם באופן מוגזם. לא סתם "יום טוב", או מצב רוח חיובי, אלא אופוריה קיצונית שלא מחוברת למציאות.
כשחולה עובר בין מצבים של דיכאון ומאניה לסירוגין, תאובחן אצלו הפרעה דו-קוטבית (המוכרת בשמה הלועזי - מאניה-דיפרסיה). לעומת זאת, המצב הנפוץ שבו מופיע רק דיכאון, הוא בעצם הפרעה חד-קוטבית (כמעט ולא נתקלים במצב של התקפי מאניה בלבד, ללא דיכאון, וכשמצב כזה מופיע, זו בדרך כלל תוצאה של השפעת סמים או תרופות מסוימות). בנוסף, דיכאון יכול גם להופיע לא כהפרעה בפני עצמה, אלא כ סימפטום של מצבים נפשיים אחרים או מחלות גופניות, שמהווים באופן טבעי כר נוח להתפתחות דיכאון. למשל - פסיכוזה, הפרעות חרדה, דמנציה או אפילו פרקינסון.
כמה נתונים על דיכאון
דיכאון הוא תופעה נפוצה מאוד. כמה נפוצה? מחקרים שנערכו לאורך השנים קובעים שבין 15% ל-20% מבני האדם יגיעו למצב דיכאוני קליני לפחות פעם אחת במהלך החיים, וכ-1.5% ימצאו את עצמם במצב של מאניה. הפרעות הדיכאון נפוצות פי שתיים אצל נשים לעומת לגברים, חוץ ממאניה-דיפרסיה, שם היחס בין המינים שווה. דיכאון יכול להופיע בכל גיל, אך יש מאפיינים טיפוסיים לדיכאון בגילאים שונים, למשל – אצל ילד שסובל מדיכאון רואים חרדות והתנהגות תלותית; בגיל ההתבגרות, הדיכאון יתבטא בבריחה וחוסר ריסון מיני, ובכלל - התנהגות אנטי-חברתית; בגיל הזיקנה יהיו תלונות על בעיות גופניות, ופגיעה ביכולת החשיבה ( דמוי-דמנציה).
יש תקופות שהן "מועדות לפורענות" במיוחד: הבולטת והידועה ביותר היא זו שזכתה לכינוי "דיכאון לאחר לידה": תקופה של שישה חודשים מהלידה אצל נשים ( קראו עוד על התופעה הזו). אבל לא רק אירועים כמו לידה יכולים להוביל לדיכאון: אצל חלק מהחולים, גלי הדיכאון מתאימים למחזוריות עונות השנה, מה שנקרא "דיכאון עונתי". אפשר בהרבה מקרים לזהות גם מחזוריות יומית בדיכאון – בדרך כלל, החולה מרגיש רע בבוקר, ולקראת הערב המצב שלו משתפר (בחלק קטן מהמקרים המצב הפוך - תקין בבוקר, ולעת ערב מתחילה השקיעה בדיכאון).
במקרים רבים, דיכאון יהיה קשור להסתגלות למצב חיים חדש, כמו עבודה, מקום מגורים או מערכת יחסים, או למצב של אובדן או כישלון. במקרה כזה, הדיכאון יתחיל כמו תגובה רגילה ונורמלית לשינוי (קראו על הפרעות הסתגלות), אבל בהמשך, יהפוך להפרעת דיכאון ש"מאבדת" את התלות בסיבה שבגללה החלה.
הסכנה הגדולה ביותר בדיכאון היא הנטייה האובדנית: אחוז גדול מהסובלים מדיכאון מבצעים ניסיונות התאבדות, רובם מתוכננים (גם שימוש מוגזם בתרופות או הזנחה והרעבה עצמית יכולים להיות בעצם ניסיון התאבדות). הסכנה הזו גבוהה במיוחד בשלבים המוקדמים שלהכניסה לגל דיכאוני ושל היציאה מהגל הדיכאוני. בשני הקצוות האלו, מצב הרוח הוא דיכאוני קשה, אבל מצד שני, יש יותר אנרגיה. הסכנה הזו גבוהה במיוחד בדיכאון שיש לו מאפיינים פסיכוטיים (קראו בהמשך על דיכאון פסיכוטי). מצד שני, כמו בכל התמודדות בחיים, גם כאן, הסכנה פוחתת באופן משמעותי כשיש סביבה משפחתית וחברתית תומכת וחמה.
בעשרות השנים האחרונות חלה התקדמות משמעותית בטיפול בדיכאון, שמשלב כיום טיפול תרופתי וטיפול פסיכולוגי ומפחית מאוד את הצורך באשפוז (קראו בהמשך על סוגי הטיפולים השונים). בדרך כלל, כשהדיכאון עמוק וקשה, יש מקום קודם כל לטיפול תרופתי, ורק כשמושגת הקלה, ניתן להתחיל בטיפול פסיכולוגי, כשבמקרים רבים רצוי ללוות אותו בטיפול תרופתי אחזקתי, במינון מופחת, כדי למנוע מההתקף הדיכאוני לחזור. עם טיפול מתאים, רוב החולים מצליחים להחלים, ולחיות חיים מלאים, מספקים וטובים.
*--
* 
מה גורם לדיכאון?
נטייה תורשתית-מולדת בהחלט מגבירה את הסיכון לדיכאון, אך גם לגורמים נפשיים, חברתיים וסביבתיים השפעה גדולה. בכל מקרה, יש לאבחן אם הדיכאון מופיע כהפרעה נפשית בפני עצמה, או נגרם מסיבה חיצונית או גופנית-פיזית
כמו בכל ההפרעות הפסיכיאטריות, מאחורי ההפרעות במצב הרוח עומדים גורמים תורשתיים-ביולוגיים מחד, וגורמים פסיכולוגיים-חברתיים מאידך. מקובל להניח, שבהפרעות הקשות והעמוקות יותר, דיכאון מז'ורי ומאניה-דיפרסיה, המרכיב התורשתי-ביולוגי משמעותי יותר.
מחקרים רבים תומכים בהשערה שקיימת העברה גנטית של הפרעות מצב רוח מהורה לילד. מחקרים סטטיסטיים מצאו כי הסיכון להפרעה גבוה משמעותית אצל קרובי משפחה מדרגה ראשונה של חולים ביחס לסיכון הכללי באוכלוסייה: להורה דיכאוני יש סיכון של 10% להוליד ילד דיכאוני, וכששני ההורים דיכאוניים, הסיכון עולה ל-25%. אמנם ניתן לייחס חלק מנטייה זו גם להשפעה סביבתית, אך ברור כי קיים גם מרכיב תורשתי. עדיין ידוע מעט מאוד על המנגנון הגנטי ועל אופן ההעברה, אך ממצאים של מחקרים חדשניים בביולוגיה מולקולרית החלו באחרונה למצוא "סמנים גנטיים" שמשותפים ללוקים בהפרעות אלה מאותה משפחה.
מלבד הנטייה המולדת, ישנם גורמים פסיכולוגיים וחברתיים שונים שיכולים להוביל להפרעת מצב רוח. במחקרים פסיכולוגיים שאיפיינו את מבנה האישיות של הלוקים בהפרעות אלה, נמצאו באופן בולט תכונות כגון רגישות, מצפון נוקשה, נטייה לרגשות אשם והערכה עצמית ירודה. לצד זאת, איפיינו החוקרים גם את המשפחות של חולים אלה, ומצאו בינן קווי דימיון, כשהנושא שעולה שוב ושוב הוא עוינות וחוסר הערכה ותמיכה מצד הוריהם. במישור החברתי, נמצא קשר הדוק בין התפתחות הפרעות דיכאוניות לגורמי דחק שונים, ובייחוד כאלה הקשורים לאובדן - של אדם קרוב, אך גם של ערכים ואמונות – למשל, אובדן של אמונה דתית.
מעבר לאלה, גורמים חיצוניים או גופניים שונים יכולים לגרום לדיכאון או לתופעות דמויות דיכאון, וחשוב לזהות אותם, משום שאז, בדרך כלל, אין טעם לטפל בדיכאון עצמו מבלי לטפל בגורם שהוביל אליו. גורמים כאלה יכולים להיות תרופות, כגון סטרואידים או חוסמי בטא המיועדים לטיפול במחלות לב, בעיות
 |
|
|
