הוא נפל באהבה (מאמר)

אם נדמיין לנו את הביטוי הזה בצורה

ציורית, נראה אדם תמים-דרך הצועד לו

בשלווה ביום בהיר, ופתאום, טראח! הוא

'נפל'...באהבה.

שפתו של עם, מלבד היותה אמצעי תקשורת, אוצרת היא במרומז ובנסתר גם השקפות בסיסיות של המשתמשים בה, בנושאי חיים שונים, וניתוח של ביטוי שגור יכול לחשוף תפישה יסודית של בני אותה לשון, מעבר לתרגום של אותו ביטוי במילון.

כך למשל, תרגום של הביטוי באנגלית האומר שאיש חש קשר נפשי לאישה מסוימת, הוא: "הוא נפל באהבה" (fall in love).

אם נדמיין לנו את הביטוי הזה בצורה ציורית, נראה אדם תמים-דרך הצועד לו בשלווה ביום בהיר, ופתאום, טראח! הוא נפל באיזה בור מלכודת שנכרה בדרכו. בלי כל אזהרה מוקדמת אפפה את כולו רשת חבלים חזקה ולכדה אותו. אין הוא יכול להיחלץ מן הבור. כשם שלא שלט על נפילתו לבור, כך הוא חסר אונים בתוך המלכודת ללא מוצא.

אהבה, כך מסתבר לפי גישה זו, אינה משהו שהאדם יזם והחליט עליה בצלילות הדעת, או שהיה שותף אקטיבי ביצירתה ובבנייתה. השכל וההיגיון לא נטלו כל חלק ביצירת המצב הנפשי הזה. לא האדם עשה אותה, אלא היא משהו שקורה לו לאדם. כוח כלשהו, מחוץ לשליטתו של האדם, מפעיל את התהליך והוא האחראי למצב של האדם ש"נפל". דומה היא האהבה לשפעת, או לזיקנה. מי שחלה בשפעת, או שקפצה עליו הזיקנה, הכל יודעים שהוא פאסיבי לחלוטין. איש לא שאל אותו לרצונו ושום תהליך בחירה מצידו לא נטל חלק בכך. כזאת היא האהבה בתפישת עולמם של אלה שהביטוי הנ"ל הוא חלק טבעי ושגור בשפתם.

"נפילה", בכל תחום שהוא, נשמעת בדרך כלל כמשהו שלילי, אך למרבה הפלא, הנפילה שבה עוסק הביטוי הזה שפר מזלה. מעוררת היא את הרושם שמדובר במשהו נפלא, אשר מצד אחד הוא כל כך טבעי, ויחד עם זאת חופף עליו איזה הוד עליון עד שמימי.

ההתייחסות לרגש הזה מגיעה לסגידה הדוחה בסלידה כל דיון הגיוני בפרטיו וכל שיפוט שכלי על עצם קיומו, ורואה בכך, כמעט, חילול "קודש". זו הגישה של דובר האנגלית וזו הגישה של "הרחוב". אף אחד אינו מסתכל קדימה אל העתיד, למרות אזהרותיו של מהנדס העיר כי בית שנבנה על בור, שרוי הוא בסכנת קריסה מתמדת. הסטטיסטיקה מאשרת, למרבה הצער, את חששותיו.

עוד לפני שאנו שואלים מהי הגישה היהודית לנושא זה, ומה אומרת התורה על כך, ננסה לבדוק את הדברים באופן הגיוני ולבחון אותם מתוך נקודת מוצא שכלית.

הנושא שאנו עוסקים בו הוא מקומו של הרגש בניהול חייו של האדם. אין ספק שהרגש הוא אחד הכוחות החזקים והחשובים במערך הכוחות של האדם. רבות מפעולותיו של אדם רגיל נעשות על פי הדחף של הרגש. זאת יודעים יפה מומחי שיווק ומנהלי פרסומות. מכירות למיניהן, מבקבוק בושם ועד דירה, אינן מתבצעות אלא בשיתופו של הרגש שאליו מכוונים המומחים את השפעתם. עיצוב האריזה הצבעונית, או סיסמאות הפרסומת, הם המוכרים את המוצר.

אנו מכירים פיתויים מן הסוג של "מי שעונד את השעון שלנו הוא לא סתם אדם", או "עט מיוחד לאנשים מיוחדים". כך מדגדגים את רגשותיו של אדם וכך מפתים אותו לקנות דווקא מוצר מסוים, שלא תמיד הוא הזול יותר ולא תמיד הוא הטוב יותר.

חסרון אחד, גורלי, יש לו  לרגש במשימה של ניהול האדם, אין לו כללים מחייבים. זה משהו ש"בא" או "הולך" ללא הודעה מראש וללא חוקיות מובנת. אין לצפות מראש את בואו, ולא את דעיכתו והסתלקותו.

אדם שרגשותיו בלבד הם המנהלים אותו, דומה למשרד ממשלתי או מפעל אשר מדיניותו נקבעת על ידי הטלת מטבע, או לפי הקפריזות הבלתי צפויות והבלתי הגיוניות של הבן היחיד של המנכ"ל.

וכי היינו מסכימים שמשהו רציני יתנהל בצורה כזאת? איך יגיב כל אדם אם המונית שהזמין איחרה בחצי שעה כי באמצע הדרך התחשק לנהג לקטוף פרחים? ומה אומרת אם לבתה שקנתה בגד שמצא מאוד חן בעיניה, אלא שהוא גדול, או קטן, ממידתה בשני מספרים?

אין אנו בעד סילוקו של הרגש מחיינו. כלל לא! הרגש הוא כוח אדיר. דומה הוא לקטר אדיר כוח בעל עוצמת דחף ומהירות גבוהה. אבל אין להעלות על הדעת שימוש בו לנסיעה ברחובות העיר. הוא יגרום אסונות נוראים. השימוש בו חייב להיות בשליטה מלאה של נהג מיומן, ואין הוא מופעל אלא בתחומים שיוחדו לו. ואכן, את הקטר מושיבים על גבי מסילת ברזל מוגדרת מאוד עם הצטלבויות מרומזרות היטב ושלטי אזהרה רבים, לבל ישמש כוחו החיובי להרס וחורבן.

סדרי שידוכין ונישואין מסורתיים בישראל תואמים את הגישה ההגיונית הזאת. בירורים מוקדמים על הצד השני נעשים על ידי בני משפחה ששום בור מלכודת רגשי אינו אורב להם. לאט לאט, בזהירות ובישוב הדעת, מתוכנן ונבנה התוואי ומסילת הברזל, בם יווצר ועליהם ינוע הרגש החזק, שילך ויתפתח אחר כך לאורך שנים.

דוגמה לדורות היא סיפור זיווגו של יצחק אבינו. לאחר הסיפור הארוך של המבדק למועמדת הראויה, מסיימת התורה: 1. "ויביאה יצחק האוהלה", 2. "ויקח את רבקה", 3. "ותהי לו לאישה", 4. "ויאהבה"!

בשיטה היהודית אין בורות, אין מלכודות, ואין נפילות. יש מסלול ארוך, הגיוני, מתוכנן, המתחיל בהדרכה שנותן האבא, אברהם אבינו, לשליח היוצא למצוא את המיועדת, עד לשלב הנפלא בו נפתח הלב לרגש, המשתתף אף הוא בבניית בניין עדי עד של בית ישראל.

אלה הם היסודות לבניין עולם.

(מתוך "בעין יהודית")