סיכום לסקר. האם אתם מסכימים עם צורת ההכרות דרך שידוך?

שאלה מעניינת. אולי אפילו מאד מעניינת.

דווקא בגלל ששואלים אותנו לדעתנו, במקום בו אף 1 מעולם לא חשב לשאול. זה בערך כמו לשאול חסיד אם הוא מסכים עם הנוהג לחבוש שטריימל. משהו בסגנון.

כמו לשאול בחורי ישיבה אם הם מסכימים לנוהג ללמוד 3 סדרים ביום. או לחבוש מגבעת שחורה, או לא יודעת מה.

יש איזה משפט כזה שאומר, שמנהגם של ישראל- תורה היא. לא בטוח שמפורש בכתוב שחייבים להנשא דרך שידוך, בדרך לא מפורשת כתוב:  הרי זה כבר מה שעשה אברהם אבינו לבנו יצחק, וזו רק דוגמא אחת. כך או כך זה כבר טבוע לנו בדם, במנהג הבלתי מעורער להפגש בשידוך.

מנהגים, (בשונה ממוסכמות חברתיות)- יצאו מבית מדרשם של גדולי ישראל. ככה שאין עליהם ערעור, ועלינו להתיחס אליהם כמו אל תורה מסיני.

דורות על גבי דורות נבנו כך, רובנו נולדנו כך. ההורים שודכו והסבים והסבתות שודכו. וכך למעלה, אל כל הדורות הקודמים.

מי יודע איפה היינו אם זה לא היה כך. אם אנשים היום מכירים ברחוב, באיזו מסעדה, בעבודה או בלימודים, בחתונה או בלא יודעת איפה.

אם ההורים לא היו בודקים, בשכל הישר שלהם, בהכרות העמוקה שלהם איתנו, ובלי חוסר האובייקטיביות המשווע שלנו..

לכו תנסו לחיות כל החיים עם אדם שהתאהבתם בו לגמרי במקרה, וקפצתם יחד למחרת לחופה בלי הרבה ברורים..

אולי לכן, רק 3% מתוך 58 המצביעים בחרו ב"לא". וגם הם ודאי לא עשו זאת בלב הכי שלם. או שהם לא חרדים. איך אמר איזה ניק? "אני מסכים עם הצורה להכיר בשידוך, אבל רק שיתנו לי גם להזמין לכוס קפה איזו בחורה שתמצא חן בעיני ברחוב" וזו מספיק בדיחה  טובה גם בלי שאוסיף פרשנויות..

24%  הצביעו "כן". ללא עוררין. הם מסכימים שההורים יבררו בשבילם, שיחליטו בשבילם אם להפגש או לא, ומתי, וכמה. ההחלטה להנשא, אחרי הכל- תהיה שלהם.

אפשר לדון אותם לכף חובה ולקטלג אותם בזן האנשים חסרי הדעה העצמאית, שחיים חיים מוכתבים. האמת? עם אותו משפט אפשר לדון אותם לכף זכות. הם זכו להיות מאלו שמבטלים את דעתם בפני דעת גדולים, והולכים ישר, בדרך שסללו לנו- בלי לחפש אבנים שאפשר להתקע בהם בדרך.

36% ועוד 36%  תיקו. אלו שמסכימים, רק עם כמה שינויים. ואלו שמסכימים, מחוסר ברירה.

ויש שוני.

36% מחוסר ברירה, זה אומר שהם היו ששים ושמחים להצביע "לא". למה? ככה. לא מתאים לנו. אבל מה? הם נמצאים בחברה הזו, שככה זה אצלינו. מה לעשות, אין ברירה. אם תלך קצת אחרת, לא רק שיסתכלו עליך כמו על משוגע ופורק עול, גם יתיחסו אליך בהתאם.

והם לא מוכנים לקחת סיכונים, אז הם מתנהגים כמו ילדים טובים ירושלים, או בני ברק, מה שתרצו.

האמת? חבל לי עליהם. סתם מכריחים את עצמם. לא ממולץ לחיות כמו שאתה לא רוצה לחיות. מתישהו יגיע זמן בו תאלצו להחליט לכאן או לכאן.

בינתים, הם נפגשים בשידוך.

36% מסכימים, רק עם כמה שינויים. היו מעט מאד שנידבו לי, את המשאלה הכמוסה שמפריעה להם לומר "כן" ודי.

הקטע עם הטלפון, אבל לא רק.

שיתנו לי את מספר הנייד שלא הבחור כדי שאוכל לברר למה הוא מאחר. שאם נמצא חן 1 בעיני ה2 נוכל להתקשר ופשוט לקבוע פגישה יחד. אם אנחנו ממשיכים למצוא חן, אז להעיף את השדכן לגמרי מהעסק ולתקשר בינינו לבד.

נחמד.

חוץ מהחלק שלא.

טוב, מי אני שאדבר, כן? אבל גם בקטנותי אני מוצאת פה את החור ההוא, שבגללו מן הסתם השידוך לא מתנהל בצורה שתיארנו לעיל.

הקירבה.

הסבירו לי את זה פעם. השידוך זו פגישה עסקית. במיוחד הפגישה הראשונה.

 אתם חבר'ה לא מוכרים, מלבד מה שביררתם אתם לא יודעים כלום (וכלום זה בדר"כ הרוב) ובתכלס גם אין בינכם שום קשר. אתם פשוט מנסים לברר אם יתכן שיהיה.

מאד נזהרים בקטע הזה. שלא לנסוע יחד באוטו שלו. שלא לצחוק יחד יותר מדי. לשמור על דיסטנס. לא יותר מדי, אבל גם לא פחות מדי.

תמיד לזכור שאתם עוד לא מאורסים, קל וחומר שלא נשואים.

השדכן הוא הקיר שעומד ביניכם. החשאיות החלקית שלכם 1 כלפי ה2 היא חלק מהלבנים. אם נפרק את החומה הזו, נזיז קצת ממה שהיה תמיד- מי ערב לנו שהכל לא יפול על ראשינו?!

בדור שלנו, עם כל ההפקרות החוגגות והנלווה אליה, כמה טוב לדעת שיש מי שדאג שלא נתאכזב. שלא ניקשר אל מי שאנחנו לא אמורים להקשר אליו. שלא יהיה "פרווה".

תראו מה קורה ברחוב. יצר הרע גורם לאנשים לכזו טיפשות עד שהם מוכנים לשבור לעצמם את הלב שוב ושוב, לרמוס את טיפת הכבוד שעוד נשאר להם, את מעט האגו הטבוע- בלעשות שטויות, בלחטוף הנאות רגעיות.

ואח"כ הם בוכים. ובסוף הם גם לא מסוגלים להקים בית נורמלי. הם חיים תן לי ואתן לך. שמור לי ואשמור לך.

וזה כל כך רחוק ממה שאנחנו מחפשים. כל כך רחוק.

אבל לפעמים אנחנו פוזלים קצת החוצה. היצר מאיר לנו אז את הצד היפיפה כביכול, ואנחנו שבויים בקסמה של ההכרות החופשית..

נשאר לנו, רק להאמין במה שקבעו לנו, ולא לנסות על בשרינו את נוראיותה של הדרך ההפוכה.

גם לא לקמצוץ של שינוי. גם לא בלהוריד אבן אחת מהחומה.

הרפורמים והקונסרבטיבים חשבו גם כן, שהם משנים "רק קצת". תזכירו לי לאן הם בדיור הגיעו?

* זה מתחיל קצת להפריע, אתם לא חושבים?

הסיכום לסקר הוא כל כך סובייקטיבי וחד צדדי.

כל זה רק בגלל שהתשובות כל כך קצרות ואי אפשר ממש לדעת מה חשבתם כשעניתם כך או כך.

החל מהסקר הבא, (כלומר, הנוכחי- זה שרץ כרגע) אפתח בע"ה אשכול לדיונים בנושא.

כדי לתפוס לפחות איזה קצה חוט למחשבה שעמדה לכם מאחורי הבחירה, ומשם לסיכום-סקר שקולע יותר למה שבאתם לומר.

שבוע טוב :)

תמי.