| נשלח ב-23/11/2008 23:01 |
 |
| |
למי שעדיין קשה-
למי שעדיין קשה,
ומבקר כאן מדי פעם.
למי שעדיין קשה, ולא האמין שהזמן יבגוד בו.
למי שעדיין קשה לראות את כולם מתקדמים, והוא לחוץ ובלתי רגוע. ותמה מנת הסבלנות בה הוא ניחן.
למי שעדיין קשה לראות את עצמו, מתפלל ונפגש, שולל ונשלל.
שיקום, ויכתוב את אשר על ליבו.
שיקום ויעודד את עצמו ואת האחרים.
שיתרום מסבלו, ויפרוק את כאבו, ויכה את מילותיו. וידע הוא וידעו אחרים, שכולם באותה הסירה.
אותה הסירה שפורקת מדי פעם עוד נוסע ועוד נוסע, כל אחד בתחנתו שלו.
נדמה לי שאני נמצאת זמן רב משחשבתי על הסירה. וכבר די מעוניינת לרדת.
רוצה לשמוע את הקושי של האחרים, ולחיות אותו.
ואם יפיק אי מי תועלת מדבריכם שיבואו - והיה זה שכרי.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2008 23:28 |
|
| |
הכאב מבצבץ הקושי בולט.
גם אני איתך באותה הסירה.
דפדפי קצת באתר יש אשכול חיבורים
יש אשכול השירים שלי. אולי יהיה זה חומר
ביניים להיום בלבד.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2008 23:32 |
|
| |
בס"ד
צודקת, אני מצטרף.
_________________
חדש! מאורסים בעדכון יומי.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/11/2008 00:45 |
|
| |
שינא יקירתי את כולה בת 21......
תרחמי על עצמך תלחצי על הברקס ואל תכנסי ללחץ החיים עוד לפנייך. לפני גיל 23 אין בכלל מה להיות בלחץ.
אני בכלל לא מצליח להבין איך אנשים חודשים אחרי חתונה היא לא בהריון כבר עושים סגולות. חבריה תרגיעו את כולה בת 21 עדיין לא ראית כלום כמעט למה לרוץ? אני בגיל שלי עדיין לא לחוץ ולא מתחנן לאף אחד ולא משגע אף אחד ולא רץ אחרי סגולות וכ'ו אז את בגילך מה תעני?
|
|
|
|
| נשלח ב-24/11/2008 10:30 |
|
| |
אברימלה.. אתה זה אתה והיא זו היא..
אז אל תתבלבל בין עצמכם..
הלחץ החברתי הוא מועקה אחת גדולה, ולא כל אחד לוקח את החיים שלו באותה צורה שאתה לוקח..
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2008 12:07 |
|
| |
| טיפטיפונת כתב: |  | אברימלה.. אתה זה אתה והיא זו היא..
אז אל תתבלבל בין עצמכם..
הלחץ החברתי הוא מועקה אחת גדולה, ולא כל אחד לוקח את החיים שלו באותה צורה שאתה לוקח..
|
|
בס"ד
למרות דברייך הנכונים, יש משהו בדבריו של אברימלה.
_________________
חדש! מאורסים בעדכון יומי.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2008 14:40 |
|
| |
טיפטפונת את צודקת אולי במשהו אבל המצב הקיים הוא שכל מי שמחכה קצת יותר אני בכל זאת חושב שכך יהיה לו יותר בריא.
אני חושב שבמצב הקיים שכבר בגיל 16 17 בחורות עושות שטיות והיום הבחורות הם זן אחר לגמרי מפעם ואותו דבר הבחורים לכן אני חושב שמגיעים כבר לגיל 21 - 23 הם כבר הרבה יותר בוגרים ומחושבים ואז אפשר להקים בית נאמן בישראל ללא הפרעות של ילדות/טיפשות.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2008 14:58 |
|
| |
כולכם בעצם צודקים.
מי יותר ומי פחות.
אך המטרה שלי לא היתה לפתוח פורום דיוני מהו הגיל המתאים לנישואין, או עד כמה אפשר וצריך לחכות.
מטרתי היתה אחת, שמי שמעוניין ורוצה לשתף אחרים בקשיים שלו. שיכתוב.
ומי שלא יודע או לא רוצה לכתוב, יכול רק לקרוא ואולי גם להתעודד.
בינתיים לא היתה אף תגובה שציפיתי שתבוא.
אגב, לשתף אחרים זה לא אומר לכתוב את כל פרטי המקרה ואת התאריך המדויק.
הבנתם...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2008 15:01 |
|
| |
אז הנה לך: אשכול "חיבורים" ואשכול "השירים שלי"
אגב, האם גילך הוא כפי שמופיע בפרטי?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2008 20:54 |
|
| |
איי, שיינא, ממש הוצאת לי את המילים מהמקלדת...
אז קודם כל שלום לכולם
אני די חדשה בשטח. אחלה פורום.
שיינא, הזדהיתי עם כל מילה.
לא האמנתי שכל כך הרבה זמן אהיה בשידוכים. אבל הזמן עובר, השבועות הופכים לחודשים, ואלו באורח פלא לשנים ואני עדיין בשידוכים.
הצעות עולות, הצעות יורדות, עלמי חן באים בזה אחר זה ושום דבר לא קורה.
ונמאס לי.
נמאס לי מלחשושים של בירורים, מהתחנחנויות של פגישות, מלחץ של מתן תשובות...
ב"ה החיים מקסימים, אני רחוקה מאוד מייאוש או דיכאון, רק אתם יודעים, הקטע התקוע הזה של החיים יכול לפעמים להציק, אולי גם להעיק...
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2008 21:01 |
|
| |
אם יצא מאיזה שהיא שורה שלי קל בחיים טעות גדולה מאוד.
החיים לא קלים החיים קשים עוד יותר קשה שאין לך מושג מה יהיה בסוף. איך אמרה לי פעם מישהי אם רק הייתי יודעת שבגיל 50 יהיה טוב דיינו אבל גם את זה אני לא יודעת. וזה נכון.
אבל המצב הוא המצב ואין אפשרות לברוח ממנו אז לפחות בוא ננסה להעביר את הזמן המעצבן הזה המציק הזה בטוב ובנעימים.
ומניסיון מי שלא עסוק במשך היום יהיה לו מאוד קשה והוא יזכור את זה כל הזמן.
הפיתרון הוא להעסיק את עצמך כך שלא יהיה לך זמן.
איך אמר לי אתמול חבר לחבר אחר שפוטר מהעבודה. כשיהיה לי זמן אני ירחם עליך. זה מה שב"א צריך לשאוף בזמנים האלה להיות עסוק כמה שיותר שלא יהיה לב"א זמן לעסוק ברחמים עצמים.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2008 22:56 |
|
| |
כרגיל אני לא מבין מה הלחץ.. עד גיל 27 28 אין מה להלחץ.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2008 23:18 |
|
| |
ליטאי,
הלוואי שהסביבה שבה אנו חיים היתה חושבת כמוך.
החיים היו אז ודאי רגועים יותר.
הלחץ במקרים רבים הוא של ההורים, הדודים, החברים ועוד המוווווווון נשמות טובות.
מה לעשות, מבחינתם היינו אמורים למצוא את האבידה בגילאי 20-21...
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2008 23:23 |
|
| |
ליטאי, גם אני לא מבינה על מה הלחץ,
רק בשביל זריקת ההרגעה שנתת ללחוצים כאן היה שווה כל האשכול.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-28/11/2008 11:41 |
|
| |
שינא, אני איתך.
אבל בזמנים שיש הרגשות כאלה הפתרון שלי הוא להרים עיניים לשמים ולהתפלל.
אני גם עושה זאת לפעמים עם דמעות.
ואח"כ הכל יותר קל. טוב לדעת שיש מישהו שם למעלה ששומע את התפילות שלי, מאזין לבקשותי ואוסף את דמעותי.
אמרו שצרת רבים חצי נחמה. אבל גם אמרו שהיא נחמת שוטים.
כדאי לכתוב פה מעשים שיחזקו אותנו שלמרות כל הסבל מישהו שם למעלה אוהב אותנו.
ישמע ה' קול תחנוניו.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/11/2008 22:52 |
|
| |
לא בהקפה (שוקו?), אני מסכימה איתך.
לפעמים אני יודעת ומאמינה, מראה לכולם שה' מחליט ואני לא מודאגת בכלל, אבל יש רגעי משבר של "נו, אבא שבשמיים, גם אני רוצה להקים בית של תורה כבר.."
פעם חברה אמרה לי שברגעים האלה שקשה לך, ואת כבר דומעת (וגם אם לא) קומי ותתפללי ערבית, מנחה, מה שמתאים באותו הרגע או תפתחי ספר תהלים. תנצלי את ה'משברון' שנפל עלייך לתפילה אמיתית.
הלוואי שנזכה כולנו בקרוב..
|
|
|
|
|
