| נשלח ב-1/1/2009 00:34 |
|
| |
הציפייה לאחד והיחיד..
שלום חברים יקרים,
כ"כ הרבה זמן לא הייתי כאן, לא נראלי שמישהו זוכר אותי..
בכא"פ עברתי קצת על ההודעות האחרונות ויש כאן אנשים מקסימים ונבונים. אז חשבתי שזה המקום הנכון להתייעץ איתכם,
אני אשמח מאוד לשמוע את חוות דעתכם..
אני בחורה בת 22, סטודנטית לראיית חשבון.
רוב חברותיי הטובות כבר נישאו, חלקם זכו לחבוק ילדים ב"ה.
אני מרגישה שהצורך הטבעי להנשא גובר בי מיום ליום, הכמיהה לנתב את כל מה שאגרתי במשך כל שנותיי עבור האחד שלי.
יש בי אמונה חזקה, אני יודעת מהבחינה השכלית שזה זמני, ושום תפילה שלי לא תחזור ריקם. אבל תחושת ה'לבד' לא עוזבת אותי, למרות שרב שעות היום אני מוקפת באנשים, התחושה שלי שרק הנפש התאומה שלי תמלא לי את החלל החסר.
עד עכשיו ניצלתי את כל התק' הזאת לבניה עצמית, בלימודים, עבודה, שהיתי תק' קצרה בארה"ב, התנדבויות.. אומנם חוויתי רגעי שבירה קטנים אך באופן כללי נהנתי מאוד מהתק' הזו, מימשתי כמה חלומות שלי בעז"ה.
אבל הגעתי לשלב שאני מרגישה חנוקה מבפנים, בלי אוויר להמשיך הלאה. אני כל הזמן בתעסוקה ב"ה ולמרות זאת התחושה עדיין מקננת בי.. מה אתם אומרים? איך מצליחים באמת לחייך מבפנים ולהנות מהרגע למרות הכל?
אשמח מאוד לשמוע דעתכם מנק' מבטכם..
_________________
"ערכו האמיתי של אדם נמדד על פי הרמה שבה הצליח להשתחרר מהאני שלו."
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2009 00:39 |
|
| |
כ"כ מבינה אותך, ולא מנסיון שלי.
בתקווה שלא אגיע לשם, ונזכה כולנו יחד, ובעצם כל אחת לחוד,
למצוא את האחד ב ק ר ו ב !!!
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2009 00:47 |
|
| |
תודה על ההזדהות חכמה, אני מאחלת לך שלא תתנסי בעז"ה. ושתמצאי את שלך בקרוב!!
למרות שאני מודעת שכדי להעריך משהו צריך להרגיש בחסרונו קודם, ואין לי ספק שאדע להעריך את מה שאקבל פי כמה מאשר אלו שלא התנסו בתהליך החיפוש הארוך הזה וישר נישאו..
_________________
"ערכו האמיתי של אדם נמדד על פי הרמה שבה הצליח להשתחרר מהאני שלו."
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2009 00:52 |
|
| |
זה יהיה בנאלי עם אכתוב לך שאני מבינה-נראה לי שכל האנשים פה יהנהו בראש למיקרא דברייך...
לכל אחד מאיתנו יש משברים וזה לגיטימי-פעם פתחתי פה אשכול שירשור קיטורים.
את יכולה לקרוא מה שכתבו לי שם-אולי זה יעודד אותך-כרגע אני קצת מנותקת מעצמי כי אני עסוקה בשידוכים של אנשים אחרים...
כן, אני שיא הרצינית-התחלתי להתעסק בזה-בתקווה שזה יוציא אותי מעצמי-וזה עובד!!!
אפילו ירדתי חצי קילו בשבוע האחרון-כי אין לי תיאבון מרוב מתח...
אני מאחלת לך מקרב הלב שתזכי במהרה לבשר על ישועתך הפרטית ולהתבשר על גאולתינו כולנו-במהרה, אמן!
תוקן על ידי keren_ohr ב- 01/01/2009 0:48:33
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2009 00:55 |
|
| |
אתגרית, את באמת מעמידה אותי באתגר לא קטן. כבר אחרי חצות הלילה, מאוחר. ואני לא הולכת לישון. לא יודעת למה. בעצם אני יודעת. אני עסוקה. מאוד. את בטח שואלת במה, אז ככה - פשוט בלחשוב. אני שקועה בדיוק באותו מצב עליו דיברת. זה נכון, התקופה הזו מיוחדת אבל גם לי נדמה שמיציתי אותה. על כל שלל חוויותיה. כן, גם הנעימות. וכאלה לא חסרו. אז לייעץ לך איך מחייכים? ת'אמת, זה לא ממש קשה לי. אני טיפוס אופטימי, עליז מטבעי אז בינתיים חיוך ממשיך להאיר את פני. אבל זה לא תמיד פשוט כל כך. אני מקפידה להגיד לעצמי שוב ושוב: אבא שבשמיים לא שכח אותי. יש לו מילייארדים של אנשים בעולם ולכולם הוא דואג. אף אדם לא נוקף אפילו אצבע בלי שמכריזים על כך מלמעלה. כולם מנוהלים בהשגחה פרטית, בהבנה אלוקית. אז מבין כל אותם המליונים, בדיוק אותי, בת ישראל, נבחרת מעם סגולה, בדיוק אותי הוא שכח? בדיוק אותי הוא לא זוכר? אין מצב. הוא מסתכל עלי יום יום. שעה שעה. ולמה הוא נותן לי לחכות? לא יודעת. אבל אני כן יודעת שלא הייתי רוצה לחיות בעולם בו מהלכי האלוקים שלו היו ברורים לכל בן אנוש. איזו מין דרגה יש לישות כזו? הנהגה אלוקית נשגבת מאיתנו. מאוד. וחייבים לזכור, שהיא תמיד לטובתינו.
יש רגעים של חולשה שאני מרגישה שאני רחוקה ממנו. ולא שווה בכלל. הרי לא מחזיקה בעל שלומד תורה, לא מביאה ילדים לעולמו, סתם חיה לעצמי, עובדת, מסתובבת וכו'... אולי אני מאכזבת אותו. ברגעים כאלו אני מזכירה לעצמי שמה פתאום, הוא שמח בי על כך שלמרות הכל אני קמה כל בוקר, עובדת אותו בשמחה ויוצאת לעמל היום עם ראש מורם, עייניים צופיות קדימה ושפתיים דובבות תפילה.
וזה נותן לי כח. כך אני נהנית מהרגע, מההווה. למרות הכל. מקווה שתהני גם את!!!!!!!
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2009 01:10 |
|
| |
בס"ד
אתגרית היקרה,
קודם כל ברוכה השבה!
התחושה הזאת של ה'לבד' נטועה בתוכי מאד, כמה שיגידו, יש לך חברות, יש לך תעסוקה וכו', ה'חסר' קיים וממשי ואני מאחלת לכולנו שבע"ה נקבל את המגיע לנו כמצופה.
בחיים בכללי המצב סביר, סוחבים את הימים ב"ה, נהנים מכל רגע עד כמה שניתן ומשתדלים לחשוב רק על כל הטוב שהקב"ה מרעיף עלינו כאב לביתו האהובה.
אך ישנן תקופות שהכל נראה קודר, החיים משעממים כאלה, עוד יום עובר ומימה יש לי כבר לשמוח, בסדר-בידחו אותי פה ושם אוקיי, אבל המצב הסטטי הזה משגע וגורם לעיתים לנפילות במצב הרוח.
אני מטבעי בנ"א חיכן ושמח,
אבל הקטעים האלו גורמים לי לעצור לחשוב למה זה קרה לי?לנסות להמשיך הלאה, לא תמיד מוצאים את הסיבה כי הרי הסיבה ידועה מראש...
ה'לבד' הזה.
אני מנסה לתקשר עם אבא שבשמים כבת לאב אוהב ומתחננת שיחוס עלי, לפחות שיתן לי שמחת חיים, שאראה תמיד את הטוב, שיעשה עימי ניסים ונפלאות למרות שלא תמיד מגיע לי.
בעצם הכל מאיתו, אם ה' נתן לי את התקופה הזו, אז זה מה שנקבע שאעבור, יעזור לי אם אהיה עצובה?(למרות שאני שוב מדגישה, יש תקופות שמצב רוח במינוס ולא בשליטה..)
אשתדל מעצמי, מהקול הפנימי שלי להתחזק, לקום לשמוח, להביט סביב ולחשוב לעצמי, מה בעצם חסר לי?הקב"ה הרעיף עלי כל טוב!וירעיף בע"ה.
אומרים שכשמחייכים הפה נעשה כחצי עיגול, חצי עיגול כמין כלי לקבל את השפע הטוב מהשמים.
שנמצאים בשמחה אז אנחנו נעשים כמין כלי קיבול לקבל את ה'טוב'!
נק' נוספת שאמונה הולכת עם שמחה, ממליצה לך לקרא את שער השמחה באורחות צדיקים, רובו מדבר על אמונה.
אני כותבת לך את אשר על ליבי ובעצם מנסה לעודד אותך..ובעצם את עצמי.
מאחלת לכולנו ימים שמחים ומאושרים, באמת!!!
תודה ששיתפת,
אני.
_________________
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2009 01:30 |
|
| |
האשכול הזה חשוב מאוד לדעתי. האפשרות לשלב ידיים, להחזיק חזק אחד את השני, לתת כתף תומכת... עם זה יהיה לכולנו קל יותר להמשיך בתקופה הזו וגם ולשמוח. 
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2009 01:40 |
|
| |
בשביל זה אנחנו כאן
כולנו בעצם צריכים תמיכה...
אלו האשכולות הכי יפים ו מ ר ג ש י ם של הפורום.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2009 09:27 |
|
| |
בס"ד
שלום אתגרית
אני מה זה מבינה אותך !
כי לי יש את אותה הרגשה בדיוק עבודה ,לימודים ,התנדבות אבל הוא עוד לא היגיע !
יש את התחושה ואת הכימהה החזקה מאוד להינשא ולחיות חיי משפחה אפילו שז מגביל אותך באפשרויות .אבל זה האושר בחיים זה התכלית בחיים כי אחרת החיים ריקים לי להם תוכן ולי זה מואד קשה.
ובכל זאת אסור להתאיש צריך רק להתפלל מה' יביא לי את זיוגי בזמנו!
צריך להסתכל על הצדדים החייובים שיש לנו כלומר יש לנו עבודה - ברוך ה' -משפחה ,בית חם ,חברות בריאות ותעסוקה.
כי בסך הכל הכל יהי העיתו ובזמנו ואין לנו שום שליטה בזמן בעניין הזה .
זה לפעמים מעצבן שאין לנו אף אחד תחושה של בדידות כי לכולם יש את השלמה שלו וכבר יש להם ילד שתייםשלשי בדרך !! ואנחנו רק חצי בודדות בעולם זה תחושה מאוד מאוד קשה !
צריך הרבה אמונה ובטחון בה' מה שה' עושה לטובה עושה והקב"ה יודע בדיוק מתי אני צריכה להינשא ולחיות באושר ואושר .
מתוך נסיון מר אני אומרת זאת !
שה' יתן לנו כח ושמחה בחיים ונשמע בשרות טובות בקרוב מאוד.. אמן
_________________
DRIVING ME CRAZY €€€
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2009 12:44 |
|
| |
קרן אור! תודה רבה על העידוד, אקרא בהזדמנות.. תאמת שניסיתי כמה פע' להפגיש, וזאת באמת תחושה מספקת שגורמת לך לצאת מעצמך, בכלל כל מה שגורם לך להתמקד בזולת ולא בעצמך-כבר עושה את העבודה..
נועה האחת, את כותבת פשוט נפלא ומצליחה לשקף את הרגשות שלך כ"כ יפה, אני יכולה להזדהות כמעט עם כל מילה שכתבת.. הקו שמאפיין אותי זה אופטימיות והסתכלות על ה'יש' ויש המוןןן ב"ה. המודעות הזו שכל מה שניתן לי, ניתן לי בחסד ולא בזכות גורמת לי להעריך פי כמה גם את הדברים הכי קטנים לכאורה. אני מעריכה מאוד את האמונה שלך, תודה על החיזוק.
חנושנוש, כל מילה זהב, אכן כשאנחנו שרויים במצב של שמחה הכל נראה כ"כ פשוט ואפשר לפרוץ את כל מגבלות החיים, אבל כדי להגיע למצב תמידי של שמחה דרושה עבודה עצמית, אותיות בשמחה הם אותיות מחשבה כי כשנק' המבט על החיים נכונה ואמיתית אזי תחושת השמחה היא תוצאה נגזרת..
22live, אני מקווה שהנסיון המר הזה יהיה מאחורייך אוטוטו ושתוכלי להביט אחורה ולצחוק על הכל..
הלוואי שאזכה להתבשר בבשו"ט במהרה מכולכם..!!!
נ.ב, מי שרוצה למסורלי את השם המלא שלה במסרים כדי שאתפלל עליה-בשמחה.
_________________
"ערכו האמיתי של אדם נמדד על פי הרמה שבה הצליח להשתחרר מהאני שלו."
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2009 18:05 |
|
| |
אני כל כך מבין אותך וחש אותך. אצלי זה גם קורה וזה בא בתקופות... ושזה קורה אני משתדל לפנות את הבכי לעבר התפלה והבקשות להקב"ה ולא סתם לבכות. וכן אני משתדל מאד להעסיק את עצמי בכל מיני דברים. ומדבר עם מישהו שקרוב אלי.
וכולי תפלה שכולנו נימצא את האחד/אחת שלו/ה במהרה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2009 19:14 |
|
| |
האשכול הזה נוסף למועדפים שלי.
נהנתי והחכמתי מאוד.
איני חושב שאני צריך להוסיף על הנאמר פה, על כן אחסוך את תגובתי.
_________________
תוקן על ידי משגיחשליטא ב- 01/01/2009 19:10:47
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2009 23:56 |
|
| |
מה פתאום ולא מנסיון שלי?!
כנראה הרגשתי טוב באותו רגע ....
גם מהנסיון שלי אני ממש מבינה.
כל כך כמהה לאחד צ'לי !
בא כבר, י'נודניק.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2009 11:02 |
|
| |
קודם כל זה מובן שיש בך רצון פנימי להתחתן, מתוך כל 4 אנשים סטרייטים, 4 שואפים במידה כזו או אחרת להתחתן. מה יש לך לעשות? אם את בררנית, תהיי פחות בררנית. אם יש לך עודף שכל - אין צורך להראות את זה בפגישה. אם יש לך עודף משקל, רצוי גם לא להראות אותו. או לחילופין - להתפטר ממנו. אם הבעיה זה שהבחורים לא מביעים בך ענין - נסי את להביע בהם ענין. לעיתים זה עוזר.
מתנצל שלא כתבתי לך תגובה מעורפלת עם דברי אמונה חיזוק ובטחון, אני פשוט לא מאמין בתגובות עם מידע לא רלוונטי שלא יעזור לך מעשית.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2009 13:02 |
|
| |
אתגרית, לכל אחד ולכל אחת יש שעות וימים שהם טובים לו, שהוא מאושר ושמח בהם , ויש גם שעות שנכנסות מחשבות של : מי אני ומה אני עושה, אני לבד, מה אני תורם/ תורמת לחיים, לעצמי , לזולתי, פתאום הכל נראה שחור ועצוב. כן , זה טבעי ורגיל. אבל הפתרון לצאת מזה הוא לא כאשר בונים על העתיד בלבד, כאשר חושבים שהעתיד הורוד יפתור לי את בעיות החיים שלי: אני אתחתן ויהיה לי טוב, יהיו לי בע"ה ילדים ויהיה לי טוב, יהיו לי חיים מלאים סיפוק ורוחניות עם בעלי ואז יהיה לי טוב . כל זה יהיה בע"ה, אבל צריך לנסות ולראות כל יום את הטוב שבהווה. תמיד, בכל מצב, גם בהמשך החיים, יש מקום גם לשמחה וגם לדאגה ואם בונים רק על הטוב שבעתיד, מפספסים הרבה מהשמחה שיכולה להיות בהווה. בעתיד לא יהיו קשיים ? לא יהיו בעיות ? העבודה של האדם היא תמיד להתאמץ ולראות את הטוב שיש לו עכשיו, מבחינת איזהו עשיר - השמח בחלקו. אבל כמובן יחד עם זה לקוות שהחיים יתקדמו לטובה, למציאת היחיד והמיוחד שלך, למשפחה ברוכה ושמחה.
תזכי להסתכל בצורה חיובית על כל הטוב שיש לך עכשיו למרות הרגשות של בדידות וכו', וכך, מתוך שמחת חיים , עם חיוך על הפנים, תצליחי ותזכי למצוא את המיועד לך ולהמשיך לבנות איתו את ביתכם בשמחה
 |
|
|
|
|
|