לכל מי שיש סיפורי צדיקים על שידוכים באמתחתו.
או מכיר קישורים לאתרים כאלו, אשמח לדעת.
אני אתחיל בסיפור ראשון:
בהגיע ל"ג בעומר נסע ר´ צבי, כמנהגו מדי שנה, אל רבו אשר בסאווראן, שם עמד הצדיק רבי משה-צבי מסאווראן לערוך ´שולחן´. ר´ צבי היה חוכר של בית- מזיגה בכפר ורבקה הסמוך לסאווראן. עסקיו שגשגו והוא נחשב בעל מאה ובעל דעה בקרב בני קהילתו.
לא הרחק מסאווראן התגורר אברך צעיר, גם הוא מחסידיו של הצדיק רבי משה-צבי. איש דל וחסר מזל, שנתאלמן זמן קצר לאחר נישואיו. לאחר מות אשתו החליט האברך לשים פעמיו אל חצר רבו שבסאווראן. הוא לקח עמו את טליתו ותפיליו מתוך כוונה להישאר שם לתקופה ממושכת.
בדרכו לסאווראן חלף האברך דרך העיירה ורבקה ועצר למנוחה קלה בבית-המזיגה של ר´צבי. כשנכנס פנימה מצא שם קהל רב של בני ורבקה, הסועדים את ליבם בסעודה גדולה שהוכנה על-חשבונו של ר´ צבי החוכר, שבאותה שעה, כאמור, כבר שהה בבית רבו בסאווראן.
האוכל, כמו המשקה, שפעו כיד המלך, והאברך ישב לסעוד את לבו. לצידו הסבו אברכים צעירים בני-גילו. כעבור שעה, לאחר שהתבסמו מעט יותר מדי ביין, חמדו כמה מהם לצון.
"האם אתה נשוי?", פנו אל האורח הזר בשאלה ישירה.
"לא, אלמן אני", השיב להם הנשאל בתמימות.
"אם-כן, יש לנו שידוך הגון בעבורך", אמרו בהסוותם את חיוכיהם. "הנה היא, בתו של ר´צבי",
הצביעו לעבר בת החוכר שטרחה סביב הסועדים. "ודאי תשמח להשתדך עם אברך טוב
ונעים-סבר שכמותך".
האברך התמים לא חש את נימת הלצון שבדבריהם. המשפחה הייתה משפחה טובה, וגם הנערה נראתה יראת-שמים וצנועה. לאחר הרהור קל הביע את הסכמתו לשידוך, "אם הנערה תחפוץ גם היא בכך", מיהר להדגיש.
שניים מהצעירים ניגשו מיד אל בת החוכר, ולאחר שיחה קצרה עמה הצליחו לשכנעה לקחת חלק פעיל במעשה המשובה, על חשבונו של האברך. היא הביעה לפני האברך את הסכמתה להינשא לו, והחבורה העליזה הציעה שהחתונה תיערך מיד, כאן ועכשיו, והסעודה הגדולה תהיה סעודת החתונה.
הדברים החלו מידרדרים עד אשר הגיעו למעשה חופה וקידושין ממש. האברך קידש את הנערה לאישה, הכול פרצו בקריאות ´מזל טוב´, ופרצו במחולות שמחה.
מאוחר בלילה קמו האברכים העולזים והסתלקו איש-איש לביתו, מבלי שיקלטו את חומרת המעשה שעשו. האברך התם, שקיבל את הדברים כפשוטם, ביקש רשות מ´אשתו´ להמשיך בדרכו לסאווראן, כדי לבשר לרבו את הבשורה, מתוך כוונה לשוב לורבקה בהקדם.
בערב יום המחרת שב ר´ צבי לביתו. בתו סיפרה לו, כבדרך אגב, על המאורע שאירע במהלך הסעודה הגדולה עם האברך האלמן. למשמע הדברים סמרו שערותיו. רעד עבר בכל גופו. הוא הבין מיד את משמעות המעשה שנעשה. בלא אומר ודברים סב לאחוריו, עלה על עגלתו והדהיר את הסוסים לעבר סאווראן. נסער ונרגש נכנס אל רבו וסיפר לו את שקרה.
מיד שלח הצדיק לקרוא לאברך. זה מיהר להתייצב, נבוך ומופתע, לפני רבו ולפני ´חותנו´ הטרי. הצדיק מסאווראן שקע בהרהורים זמן ממושך. לבסוף ביקש משני הצדדים להציג את המאורעות, כל אחד ואחד מנקודת מבטו-הוא.
האברך סיפר על הצעת השידוכין הטובה שקיבל במהלך הסעודה, ועל קידושיה של בת ישראל כדת וכדין. לעומתו, החוכר הבהיר כי כל העניין לא היה אלא מעשה ליצנות ושמעולם לא היה מעלה על דעתו להשיא את בתו המוכשרת לאברך אלמן, עני ואביון.
הרהר רבי משה-צבי בדבר ולבסוף הציע, כי החוכר יפצה את האברך התמים באלף ושמונה- מאות רובלים, סכום נכבד לכל הדעות, ובתמורה לכך ייאות זה להעניק גט לבתו. עוד באותו ערב שלח הצדיק מסאווראן את האברך לקנות לו מערכת בגדים חדשה ומהודרת. לשליח שצירף אל האברך הורה שלא לחסוך במחיר ולבחור מלבושים מכובדים ומפוארים. למחרת, כשהגיע ר´ צבי אל רבו ובידו הכסף, החל הצדיק לגלגל עמו שיחה בדבר הצורך למצוא שידוך הולם לבתו. "יש לי הצעה טובה בעבור בתך", אמר לפתע. "אברך בן-טובים, בעל מידות תרומיות, עדין-נפש וטוב מראה. אמנם משפחתו איננה מיוחסת ועשירה כל-כך, אך זו משפחה הגונה. לחתן יש גם קצת כסף, קרוב לאלפיים רובל במזומנים". בדברו סימן הצדיק לשמשו להכניס את האברך.
החוכר נזקק לכמה שניות כדי לזהות באברך הנאה שלפניו את האביון העלוב מאתמול. הצדיק חש במבוכתו של האיש, ובטרם הספיק להשיב, המשיך ואמר:
"דע, כי אתמול, בשעה שעמדתם לפניי, ראיתי בבירור שהזיווג הזה, שתחילתו במעשה ליצנות - משמים הוא. ועוד ראיתי, כי יש שתי דרכים להבאת שידוך זה לידי פועל -
האחת, שתרד מכל נכסיך ותיאלץ, באין-ברירה, להסכים לשידוך זה; והשנייה, כפי שהדברים אכן התגלגלו בפועל. משמים בחרו בעבורך בדרך הקלה יותר, וכל שנותר לך הוא להודות על כך לקב"ה ולאמץ בחום את האברך היקר שלפניך".
2 הסיפורים הבאים קשורים לשלום-בית ולא לשידוכים, אבל...
מסופר על הצדיק ר' אריה לוין זצ"ל שנודע לו על כמה אנשים מבני קהילה מסויימת, שאינם נוהגים כבוד בנשותיהם. הלך ר' אריה לבית הכנסת של אותה הקהילה, ודרש בפניהם בענין חובתו של אדם לכבד את אשתו.
באותה שכונה היה גר גם הג"ר איסר זלמן מלצר זצ"ל, שהתפלל באותובית הכנסת.
ישב גם הוא והקשיב לדרשתו של ר' אריה לוין.
משסיים ר' אריה את דבריו, ניגשאליו ר' איסר זלמן בבכיה ואמר לו: "דברי מר חדרו עמוק ללבי. עשיתי חשבון הנפש ונוכחתילדעת, שאיני יוצא ידי חובה כלפי הרבנית. אשתדל מהיום והלאה להטיב את התנהגותי עםהרבנית שלי..." אמר לו ר' אריה: "ח"ו! לא התכוונתי לרב, כולם יודעים כמה הרב מכבד אתאשתו!"
אולם לשווא...
ר' איסר זלמן היה משוכנע: למי יחפוץ המלךלתת מוסר כזה אם לא לי. חייב אני יותר ויותר לכבד את אשתי. איננו יודעים אם אותם יהודיםשאליהם היו הדברים מכוונים לקחו את הדברים ללב, אבל ר' איסר זלמן לקח את הדבריםללב. אצל ר' איסר זלמן התורה היתה סם חיים.
('איש צדיק היה')
לעת זקנותו של החפץ חיים, לאחר פטירתה של אשתו הראשונה, נשא אשה נוספת.
חג הסוכות מתקרב. יהודים מתכוננים לחג.
למרות חולשתו וגילו, היה בונה החפץ חיים את סוכתו בעצמו, וניגש לבנות אותה במקום הקבוע כמידי שנה ושנה. לאחר שסיים את בניית הסוכה, באה הרבנית ואמרה לו:"מאיר, המקום שבנית את הסוכה לא כלכך נראה לי ,אולי תבנה אותה שם? (והצביעה על מקום אחר).." בלא אומר ודברים, פירק הרב את הסוכה, והעתיק אותה למקום עליו הצביעה אשתו. כאשר סיים את בניית הסוכה, הופיעה הרבנית, ואמרה: "מאיר, צדקת. המקום הראשון שבנית את הסוכה באמת יותר טוב"
פירק הח"ח את הסוכה, והחל בונה אותה שוב במקומה הראשון.
החזו"א: ספר תולדות גדולי ישראל הוא ספר המוסר הטוב ביותר ,לאמר: כזה ראה וקדש!
נשלח ב-30/6/2009 22:23
אשריכם ישראל !!
אסיק , אופק וכל מי שכתב או יכתוב תודה רבה על הדברים ו-ה' ישלם שכרכם.
אסיק אשכול מצוין!
נשלח ב-1/7/2009 15:22
מסופר על הגה"ק רבי אשר אנשיל הלוי יונגרייז זצוק"ל בעל "מנוחת אשר" אחרי שכבר הגיע לפרק האיש מקדש אבל לא רצה לישא מגליל עליון, ושמע מהגאון רבי מאיר אלמאשד זצוק"ל [אבדק"ק בוקרשט, מטרסדורף] שהוא גאון גדול וגם גביר עצום והיה תופס ישיבה ונתן לתלמידים שלו כל הצטרכות הסכים בדעתו ליסע לישיבת הגאון הנ"ל, וכתת את רגליו לילך לישיבתו.
להגאון רבי מאיר אלמאשד היה לו חליפת מכתבים עם הגאון חתם סופר זצוק"ל, ופעם אחת כתב הגאון רבי מאיר אלמאשד להגאון החתם סופר היות שיש לו בת שהגיעה לפרק בתולה נשאת ומבקש בחור תלמיד חכם גדול מושלם בכל המעלות בנש"ק, כשקיבל החתם סופר מכתב הזה בחר מישיבתו בחור תלמיד חכם גדול ומושלם בכל המעלות, וכתב להגאון רבי מאיר אלמאשד ז"ל המוכ"ז הוא תלמיד חכם גדול ומושלם בכל המעלות זה הוא ראוי להיות חתנך וכשיראה לך מכתב הזה תוכל לגמור בשטומ"צ ומסר מכתב הזה סגור במעטפה להבחור ושלחו לעיר אלמאשד.
וכ"ק הגאון בעל "מנוחת אשר" הלך אז מווערבוי לאלמאשד בעת שהבחור הנ"ל הלך גם כן לאלמאשד, ובאמצע הדרך פגעו השני בחורים והתחילו לדבר בדברי תורה וכשראה הבחור הנ"ל את גדולתו בתורה של בעל מנוחת אשר שאלו להיכן אתה נוסע והשיב לו לאלמאשד, והבחור הנ"ל אמר שגם אני נוסע לאלמאשד בשליחות החתם סופר וביקש הבחור מבעל מנוחת אשר, היות מחמת שהדרך מבטלו מדברי תורה שאינו יכול ללמוד כ"כ בהתמדה על כן מבקשו שהוא ימסור מכתב הזה להגאון דק"ק אלמאשד ובעל מנוחת אשר הסכים לזה ולקח את המכתב הזה עמו.
כשהגיע לבית הרב דק"ק אלמאשד והתחיל לדבר עם הבחור בדברי תורה והוטב מאד בעיניו והסכים שילמד בישיבתו, והלך לביהמ"ד והתחיל ללמוד בהתמדה ובאמצע הלימוד זכר שיש בידו עוד מכתב שצריך למסור לרבו, והלך תיכף להגאון רבי מאיר אלמאשד, ומסר המכתב וכשהתחיל הגאון רבי מאיר אלמאשד לקרות במכתב, השתומם מאד ואמר להמנוחת אשר הלא כבודו אמר לי שבא מווערבוי, על זה סיפר לו המנוחת אשר כל המעשה, שבא בדרך עם בחור מפרעשבורג, ומסר לו המכתב ואח"כ מסר הרב רבי מאיר אלמאשד המכתב להמנוחת אשר, ואמר לו שימחול אלף פעמים לקראו, וקרא המכתב אשר החתם סופר כותב, שהמוכ"ז ראוי להיות חתנך, ונשתומם גם כן הוא מאד, ושאל הגאון רבי מאיר אלמאשד מה דעתו בזה, והשיב לו בעל מנוחת אשר הנה הוא רואה שהוא מן השמים, אבל אינו יכול לומר כלום עד שישאל עצת אבותיו זצ"ל, והגאון רבי מאיר אלמאשד קנה לו בגדים נאים ומתנות ושלחו לאבותיו להתיעץ עמהם ואח"כ לקחו לחתנו.
וכשנסע מהגאון רבי מאיר אלמאשד לבית אבותיו לסעטשע עבר שש שנים שלא ראה את אבותיו וכשהגיע לכפר אחד קודם סעטשע, שקעה לו השמש וירא לילך בעצמו, כי היה יער בין שני הכפרים, ונצטער מאד כי שש שנים לא קיים כיבוד אב ואם, ופתאום ראה עגלת צב ושאל הבעל עגלה אם אינו נוסע לסעטשע והשיב לו הן. ובאמצע הדרך שאל המנוחת אשר מהבעל העגלה למי הוא העגלת צב הזה השיב לו הבעל העגלה להגראף אשר דר בסעטשע, וכשהגיע לסטעשע לבית אבותיו היתה השמחה כ"כ גדולה, ובין אחד השיחים אמר המנוחת אשר שיכבדו לבעל העגלה באיזה דבר, כי אמר לו שימתין אבל כשהלכו לחוץ לא ראו את העגלת צב והלכו למחרת למסור תודה להגראף אבל גם שם לא מצאו, ואמר הגאון רבי שמואל הלוי יונגרייז זצוק"לאבדק"ק סעטשע שהוא מאמין באמת שהיה אליהו הנביא מחמת שראה את צערו של בנו הבעל מנוחת אשר לא היה יכול לקיים מצות כבוד אב ואם.
ובשנת תקצ"ד נתקבל לרב בק"ק טשענגער.
נשלח ב-1/7/2009 22:51
לא יודעת אם זה בדיוק ספורי צדיקים, ובכל זאת משהו טרי-טרי...
אתמול חברתי הטובה התחתנה ובמצווה דאנס זימר החסיד בנימה של שמחה אך מסתבר עם הרבה שימת לב ורגש- כי בזמן הולדתה של חברתי[הכלה] הם הלכו אל הרבי מסדיגורא וביקשו את ברכתו לשם-יעל. הרבי דפק דפיקה חזקה על השולחן, דפיקה שהרעידה את כל הנוכחים במקום- "לא יקראו לה יעל בשום אופן.." המשפחה ההמומה לא הבינה אך כמובן-הרבי אמר-אז לא קוראים. ונבחר לה שם אחר...
והנה עכשיו ברגע החתונה מגלים כולם את הפלא שהתרחש- אמו של החתן קרואה-יעל. וכמובן ידוע הדבר שהכלה והשוויגער לא תהיינה קרואות על אותו שם... כך שאם חברתי היתה קרויה בשם יעל-השידוך הזה לא יכול היה לצאת אל הפועל...
והרי ידוע הדבר שארבעים יום קודם יצירת הוולד... ומכאן, בחכמתו וברב קודשו של הרבי, וכולנו ישבנו נרעדים...מוחים דימעה ומתרגשים....
זהו, משהו קצר מהשרוול... :-)
נשלח ב-3/7/2009 10:33
קריסטל, היה סיפור דומה לזה לפני כשנתיים ביתד נאמן על מישהו שרצה לקרא לבן שלו בשם מסויים ובברית משום מה הוא נתקע ובטעות נתן שם אחר, כשהבחור התארס בשעה טובה גילו שהשם שהאב רצה לתת בזמנו בברית היה בדיוק השם של אבי הכלה, כך שלפעמים השמים פועלים כמו רבי חסידי.
נשלח ב-3/7/2009 13:54
השגחה פרטית בעניני שידוכים
מהיום בו קיבל בעל ה"שפת אמת" זצוק"ל את הנהגת העדה הגדולה לידו, פעל כמנהיג ותיק ומנוסה. הוא היה רגיל לומר לאחיו: אי אפשר להשיב תשובה לאנשים הבאים עם שאלות, אם לא זוכרים בעל פה את כל ארבעה חלקי שולחן ערוך, אחרת יתכן ואשיב שלא כהלכה.
תשובותיו היו תמיד ברורות, בלי רמזים.
פעם שאלו חסיד על שידוך שמציעים לבנו עם בתו של חסיד גור מהעיירה קוז'ניץ. הוסיף השואל ואמר ביקשתי ממישהו שיברר עבורי על טיב המשפחה ועל המדוברת בקוז'ניץ והוא קיבל תשובה טובה.
איך בירר? חקרו האדמו"ר.
פשוט, ענה החסיד, הוא שאל את האיש הראשון שנתקל בו בקוז'ניץ והלה שיבח את המשפחה ואת הבת.
ענה האדמו"ר: לפי סיפורך כנראה מסכימים מן השמים לשידוך, שיהיה למזל טוב...
התפלא האיש לשמע התשובה והתפלאו ידידיו החסידים לשמע הדברים. האדמו"ר לא היה רגיל לתת תשובות כאלה. בעצת ידידיו פנה החסיד לרבי ישראל יוסף, קרובו ומקורבו של האדמו"ר וביקשו לשאול את האדמו"ר לפשר התשובה. עשה ר' ישראל יוסף כבקשתו.
ענה לו האדמו"ר בחיוך:
האיש מקוז'ניץ היה אצלי לפני זמן מה והתלונן מרה על כי כל בני העיר שוטמים אותו ויורדים לחייו מסיבות שונות. רק ידיד אחד נשאר לו במקום. הוא בא ושאל האם להעתיק את דירתו לעיר אחרת כי יש לו בת ורוצה הוא לארס אותה, אך שונאיו ידברו סרה עליו ועל בתו. והנה בא שליחו של השואל לקוז'ניץ, כדי לשאל ולברר על האיש והנה הוא פוגש דוקא את הידיד היחיד שנותר לאדם זה בקוז'ניץ, ולא בתושב אחר, משמע ששידוך זה מן השמים...
כמה שנים לאחר פטירת רבי זאב וולף מזיטומיר, בעל מחבר ספר "אור המאיר", הגיע רבי ברוך ממעז'יבוז' לביקור בזיטומיר, ובא בקשרי שידוכין עם אחד מבני העיר.
הדבר היה לפלא לכל אנשי העיר, כי על איש זה יצא לפני עשרים שנה רינון על מקרה לא טהור שקרה עמו. משלחת של אנשים מכובדים באה לפנ רבי ברוך והם הביעו את תמיהתם ופליאתם על קשרי שידוכין אלה. התפלא רבי ברוך למשמע הדברים, ויען ויאמר:
אמנם לא נעשה עוד בענין ההתקשרות שום דבר נכבד, אך לא אוכל להאמין שהטעו אותי מן השמים, כי תיכף כשנתן לי אותו איש שלום, נפל במחשבתי חשק ורצון כביר להשתדך עמו, והבנתי והבנתי שזיווג נכון הוא מן השמים, ובטוחני חזק בהשי"ת שיאיר את עיני ועיני כל אוהבי לראות כי לא שגיתי.
לפני שנסע מהעיר הלך רבי ברוך לביתה של הצדקת אלמנת רבי זאב וולף. כאשר אך דרכה כף רגלו על מפתן הבית הלכה הצדקת לקראתו ותאמר: ברוך הבא, היום נודע לי כי כ"ק הוא צדיק אמיתי גדול הדור. והיא סיפרה את סיפרה:
על יד החלון הזה, עמדנו אני ובעלי הצדיק, לפני עשרים שנה בעת אשר הובילו בבזיון גדול את האיש, אשר כ"ק בא עמו היום בהתקשרות החיתון. קהל גדול של טף רצו אחריו בקריאות בוז ודברי גנאי.
ואז פתח בעלי הקדוש את פיו ויאמר אלי: הראית את ההמון הגדול הזה הרצים אחרי האיש הזה שהוא מנוקה מעוון, והלואי שאני אהיה זכאי כמוהו בדיני ומנוקה מעוון אחרי מאה ועשרים שנה. וסיים בעלי הק' את דבריו ויאמר: שבשכר הבושה הזאת יזכה שצדיק אמיתי, אחד מגדולי הדור, יהיה מחותנו. וכעת שמעתי שכ"ק בא עמו בקשרי שידוכין הבנתי שעליכם כיוון בעלי ברוח קדשו.
ונכנסה שמחה גדולה בלב כל השומעים, והבינו עד היכן דברים מגיעים.