"שנה ראשונה"
או יותר נכון "שונה ראשוינה.". סורי. לא יודעת להגות את זה בכלל...
יש חצרות חסידות שהמושג הזה מקודש עבורם. הרבה היתרים מקבלים הזוגות הטריים רק בשם ה"שנה הראשונה".
כמו: מצות סוכה- החתן ישן בביתו ולא בסוכה.
לא נוסע לרבי לשבתות.
אצל הליטאים- האחד מלווה את השני לחתונות של חבריהם.. שח"ו לא
ייפרדו...
אצלנו לא היה את המושג הזה בכלל. בעצם כן! דווקא בשנה ראשונה מחוייב העלם הצעיר לפקוד את השטיבל לסדר שלישי בקביעות.....
לסעוד אחת לשבוע עם כאלו שהתחתנו באותו השבוע שלו.. עד היום לא
הכירם כלל.. ומעתה..אשתו תצטרך לבשל עבורם לפי התורנות של נשות
"החבורה"...
ליסוע אחת ל-4 שבתות לרבו, ללא אשתו כמובן
ליסוע לרבו לימי החנוכה
כנל שלושת ימי ההגבלה- לפרוש מהאישה ע"מ לקבל את התורה
כנל עשרת ימי תשובה- להתרחק מהמחטיאה ולהתנקות לפני הבורא והרבי
לא ידבר עם אשתו בחדר השינה! גם במשך כל שעות היום.
ובכלל "אישה היא לא חברה, בשביל זה באים לשטיבל" ציטוט ממדריך יקיר
נסיונות להביא ילדים יתקיימו רק פעמיים בחודש!וזה במידה והמדריך
השכיל להסביר לו ****
האמת,
משימת ההישרדות של השנה הראשונה היא בלתי אפשרית בעליל, אלא אם כן הקרקע מוכנה היטב מראש...
אז זה מתחיל בסמניר:
טיפוח הגאוות יחידה!! בכל משימה, בכל הרצאה, בכל תוכנית! פשוט אין עלינו.. ומסכנים אלו שנהנים להם מהבוץ ומחיי שעה.ולא זכו להימנות בין אנשי שלומינו וחסידותינו...
ההרגשה הזו שאת שייכת לטופ, משכרת ברמות! נותנת לך להישיר מבט מול כל אלו שמנסים לגעת במיתוסים שהאכילו אותך... ואפילו להסתכל עליהם מגבוה..
כל זה אמור לתת את היכולת להתמודד מול כל האתגרים הנ"ל והמשיך לחזק את החלק הזה בך..
אך אבוי לאותן אלו , שיום אחד לא הרגישו כל כך גאות .. שיום אחד פתאום חשו כיצד המרירות משתלטת על מחשבותיהן... שיום אחד שמו לב שהן מקללות את יום היוצרותן...
ברור ללא כל ספק, שהן ניסו לגרש את הפרפרונים הקטנים שהתעופפו במוחן... הן חזרו ודקלמו משפטים ששמעו אין ספור מהמורות בתקווה שתיכף תחזורנה לעצמן..
וכאן הן מתחלקות, לאלו שהצליחו להשליט את ה"אמת" בחזרה ולהחניק את רגשותיהן, ולאלו שדווקא נתנו לפרפרונים האלו להמשיך לעבוד..
לא מקנאה.
לא באלו ולא באלו.
"בוא אלי פרפר נחמד,
תוקן על ידי אסיק_good ב- 24/03/2009 0:43:41
)
