| נשלח ב-6/4/2009 23:51 |
 |
| |
"ועל ניסיך שבכל יום עימנו.."
שלום לכם חברים יקרים!
התלבטתי רבות אם לכתוב כאן את הסיפור שלי, מחשש שיזהו אותי, אך החלטתי למרות הכל שאם יש סיכוי שמשהו\י מכם\ן יתעודד, יקבל זווית נוספת למצבים וצמתים מסויימים שאנו נקלעים אליהם בחיים ויתחזק באמונה-זאת המטרה!
הכל התחיל לפני3 חוד', נסעתי לקנדה לחתונה משפחתית ומיד נסעתי לניו יורק לשבועיים נוספים, שם פגשתי באחד הסופרמרקטים היהודים חברת ילדות שירדה מהארץ שהיינו כבנות 12,מאז ניתק ביינינו הקשר כמעט לחלוטין, המפגש היה מאוד מרגש, חלקנו חויות ילדות משותפות ועידכנו אחת את השניה בחיינו, היא ב"ה נשואה, תו"כ השיחה גלשנו כמובן לנושא הצפוי "שידוכים", ניפרדנו לשלום אחרי שיחה של כשעה באמצע סופרמרקט הומה אנשים, רק ששמתי לב שמחכים לי(יותר נכון למצרכים שלי) בבית של הקרובים שהתארחנו, כמובן שהחלפנו טלפונים וקבענו להפגש בהמשך השבוע, כשעתיים אחרי היא מתקשרת אלי בהתלהבות כשבדרכה חזרה הביתה היא פתאום נזכרה בחברותא של בעלה והחליטה שזה "שידוך משמיים" ולא סתם יד ההשגחה העליונה גילגלה אותנו להפגש, ובטוח זאת הסיבה, תאמת שתככנתי לנצל את החופש ולנקות את הראש מהשידוכים, הבירורים, הפגישות.. והנה נקלעתי בעל כורחי למעגל שוב, והרהרתי על סיבת המפגש ה"אקראי", החלפנו ביינינו פרטים לבירורים ותוך יומיים שניינו היינו מוכנים לפגישה..
קבענו שניפגש בערב בבית של קרובי משפחתי ומשם ניסע לאנשהו
ברגע הראשון שראיתי אותו והבטנו אחד לשני בעיינים-משהו בתוכי אמר לי "הוא שלך",
כמובן שהחלטתי לנטרל את הרגש ולבדוק את ההתאמה שיכלית
פשוט לא האמנתי שאמצא מישהו עם כ"כ הרבה תחומים משותפים ורמת התאמה כ"כ גבוהה
זה היה אחד האנשים המרתקים שפגשתי מעודי,היו לנו שיחות ארוכות אינטלקטואליות, השקפתיות, וכ"כ מאתגרות..
הפגישה הראשונה ארכה שש שעות!! (שם זה מאוד מקובל לעשות גם את הפגישות הראשונות ארוכות) ואני חשבתי שבקושי עברה שעה..
לא אלאה אותכם בפגישות הבאות, אבל נפגשנו 8 פעמים, ביניהם נאלצתי לארץ לעבודה ולאחר שבוע הוא הגיע לכאן ופה המשכנו להיפגש.
באותם ימים חייתי באטמוספרה אחרת, היו בו אהבת תורה שפשוט ראויה להערצה, אצילות וענווה אמיתית. ולא הפסקתי למלמל תפילות הודיה להשי"ת.
לאחר הפגישה השמינית הוא היה צריך לטוס שבוע לאחר מכן לחתונה של אחיו, החלטנו ל"סגור" ביניינו בלבד, מיוזמתו כמובן, שניינו החלטנו שאנחנו צריכים כמה ימים..
ניפרדנו לאחר פגישה של כ10 שעות..
זאת היתה הפעם האחרונה שראיתי אותו..
מיד אחרי הפגישה הוא התקשר אלי וסיפר לי עד כמה הוא בטוח שאני האחת והיחידה, אבל הוא צריך זמן לעכל את זה, כמובן שכיבדתי את רצונו והחלטנו לעשות הפסקה של כמה ימים..
4 ימים לאחר מכן חברה שלי מתקשרת מניו יורק, לפי הנימה של הקול שלה הבנתי שמשהו קרה..
במשך כ5 ד' אני מחכה שתוציא משהו מפיה, שכל מה ששמעתי זה חצאי מילים והברות בילתי ברורות, עד שהי התאוששה ופשוט אמרה לי שהבחור פשוט קיבל רגליים קרות והחליט לא להמשיך..
בווום!!! סכין בלב..! באותם רגעים התחושה היתה שחרב לי עולמי, "סוף העולם" הגיע..
אני מאחלת לכולכם ולי שלא אחווה צער כזה לעולם..
לקח לי שבוע וחצי רק להתאושש מעוצמת הפגיעה, ההאכזבה, הייאוש.. והכעס כלפיו.
ואז בהארה של רגע החלטתי שזהו! נגמר האבל, ואני בוחרת בדרך האופטימית, השמחה, והכנסתי כל פעם לתודעה שכל מה שעושה הקב"ה-רק לטובה הוא עושה! בהתחלה כמובן החיוך היה מאולץ, אבל לאחר כמה שעות זה כבר היה טבעי! לא להאמין איזה קוטביות של מצבי רוחהרגשתי ביום אחד..
והיום ניסגר מעגל, התברר לי ממש בעקיפין אבל ממקור מוסמך ומהימן שהבחור סבל מבעיה נפשית בילדותו, אך התסמינים שלה הם שהיא יכולה להתפרץ בגיל מאוחר יותר, והיא גנטית-תורשתית. מה שמוסתר אפילו מהקרובים אליהם ביותר ובודדים יודעים על המקרה.
למי ששרד איתי עד לכאן (תודה על הסבלנות!!!) מקווה מאוד מאוד שחיזקתי אותכם ולו במעט! 
ואנוכי הקטנה למדתי שהצמיחה האמיתית שלנו מגיעה דווקא מתוך הקושי והכאב ומכך שאנו מסתכלים לאחור ומכירים בניסים שבחיינו. אנו מכירים תודה על שמצאו אותנו. ואנו יכולים להביט קדימה, ולהתחיל ליצור עולם שבו ניסים יכולים לפרוח. אולי, כשכולנו נחזה בניסים שעתידים לבוא, יהפכו אותם ניסים לסדר הטבעי של חיינו-שלנו.
_________________
"ערכו האמיתי של אדם נמדד על פי הרמה שבה הצליח להשתחרר מהאני שלו."
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2009 00:00 |
|
| |
וואו, אשרייך אחותי היקרה, מי יתן ובע"ה תמצאי את הזיווג ההגון לך משורש נשמתך בקרוב !! בלי שום מניעות ועיקובים למיניהן, אשרייך על זה שעמדת בממבחן גדול באמונה, אשרייך!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2009 00:08 |
|
| |
תודה רבה .
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2009 00:14 |
|
| |
ריגשת אותי.
אני חושב שאת הדעה שלי בעניין לא צריך להגיד פה שוב. מה שכן לכל המלעיגים וכל הלחוצים ולכל הבוכים בלילות מתחת לכריות וכ'ו נא קחו את הסיפור הזה ותשמרו אותו חזק אצלכם במחשב וכל פעם שתיהיו עצובים תפתחו את זה ויהיה לכם חיזוק שיש אחד מלמעלה ששומר אליכם ולא סתם נטש אותכם והשאיר אותכם בחיי הרווקות אלא ההפך תקומו ותשמחו ותגידו תודה שהוא שומר אליכם ולא נותן לכם סתם לאכול את הלב אלא נותן לכם לחכות זמן אבל בסוף מביא משהו איכותי.
תודה רבה אתגרית אין לך מושג כמה חיזקת אותי. ואני מאמין שזה יחזק את כולנו פה.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2009 00:40 |
|
| |
יאוו, צימררת אותי...
תודה רבה לך!!!!
אני בטוחה שהיה לך קשה להחשף, ולשחזר את הסיפור הקשה הזה,
אך חיזקת אותי, ואת כולנו.
והיה זה שכרך...
תודה!
_________________
"כל העולם כולו- גשר צר מאד..."
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2009 08:23 |
|
| |
ישתבך שמו לעד!
הקב"ה פשוט הציל אותך ממנו .
מכאן אנחנו ראוים השגחה פרטית שיש לכל אחד
_________________
 !! JUST GO FOR IT
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2009 09:17 |
|
| |
לפני הכל,
תודה רבה אישית על שחלקת עימנו את הניסיון שלך!
שומעים את העוצמה הגדולה שטומונה בך, שלא תתנסי יותר.
מניסיון אישי על אף ההתגברות הנסיון לא קל בכלל.
מאחלת לך שאחרי הצער הזה תופיע השמחה הגדולה של חייך.
<משום מה אני מתחמקת מלנסות לחוות את הכאב הזה...הטעם שלו הוא נורא>
שנזכה להארה הפרטית שלנו בקרוב !
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2009 09:21 |
|
| |
בס"ד
סיפור מופלא, תודה רבה ששיתפת אותנו.
_________________
חדש! מאורסים בעדכון יומי.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2009 09:39 |
|
| |
בס"ד
אתגרית, את בחורה מיוחדת!!
תודה ששיתפת, סיפור כואב.
מנסיון כואב, הקושי הוא גדול,
אבל רק בזכות העקשנות שלנו עוברים אותו בשלום.
אני מרגישה שמזה אנחנו ניבנים.
מאחלת לכולנו רק שמחה בע"ה,
ואת, אתגרית, שאי ברכה
ושתזכי לשמחתך הפרטית-האמיתית בע"ה.
בשורות טובות
.
ועוד משפט קטן,
תודה רבה להקב"ה!
_________________
אמונה~שמחה.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2009 10:10 |
|
| |
תודה רבה לכם!!
אגיב בהמשך היום לכולכם בעז"ה. אני במרוץ נגד הזמן בהכנות לפסח..
ממש שימחתם אותי שהצלחתי לחזק אותכם!
אבל למרות הכל זה עדיין לא מאחורי,
ההתמודדות היא יומיומית והמאבק הפנימי הוא לפעמים עצום, והשאלות מתעוררות מעצמם,
אבל החלטתי לבחור בדרך השניה..
אני עדיין לא מסוגלת להיפגש מחשש להשוואות וציפיות גבוהות מדי..
מנסה לשאוב ולגייס כוחות, גם אם לפעמים אני לא מוצאת נחמה, יש לי את התפילה שהיא הכוח שלי.
_________________
"ערכו האמיתי של אדם נמדד על פי הרמה שבה הצליח להשתחרר מהאני שלו."
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2009 18:08 |
|
| |
אתגרית קודם כל תודה ששיתפת אותנו...אני מאווווווד מבינה מה את מרגישה גם לי קרה סיפור מאוד דומה אולי לא בדיוק סגרנו אבל זה היה קרוב..
בכל אופן תתחזקי זה לא קל אבל תמיד תמיד תיזכרי שיש לך אבא שבשמים שדואג לך...
בהצלחה בעבודות פסח..
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2009 22:51 |
|
| |
הי אתגרית, קודם כל תודה ששיתפת...
חויתי סיפור דומה, הצער והכאב היו אדירים...
אני חושבת שלא עמדתי בניסיון כמוך, ואני מעריכה את כוחות הנפש שלך.
אם יש בכך כדי לעודד מעט, כיום אני מאורסת ב"ה, והסיפור ההוא הפך למשהו רחוק, פצע שהגליד...
אני מקווה שבקרוב מאד תמצאי את האחד שלך...
|
|
|
|
| נשלח ב-8/4/2009 12:19 |
|
| |
באמת מצמרר...
גם לי יש סיפור כזה ששמור עימי ומחזק אותי מאוד. בעצם, בשעות הקשות ביותר שעברתי הוא זה שתמך בי ואמר לי שוב ושוב, יש מנהיג לבירה. והוא יודע טוב מאוד מה שהוא עושה. לפעמים עם קצת סבלנות בחיים מבינים הרבה יותר. לפעמים השאלה נשארת לעולם ומקבלת הארה רק בעולם העליון, לאחר מאה ועשרים.
לכן לא כדאי לשאול שאלות, כי אדם שתוהה יותר מדי עלול להיות מוזמן למעלה, לקבל תשובות...
אטשטש כמובן את הסיפור.
לאחת מקרובות משפחתי הוצע בחור מעולה מישיבה מעולה וזה לא הלך. לא היה שום דבר דרמתי או טראומתי אבל צביטה בלב נשארה. להמון זמן. למה? אולי זה זה? מה יהיה? ריבוש"ע, אולי תתערב ותשכנע אותו? כל הזמן זה רדף ואנשים רצו להעלות את זה שוב, ולא. לא הלך. הוא התחמק עוד פעם ועוד פעם. וזה כאב . וגם הטריד.
עברה תקופה, כל אחד מצא את זיווגו ושניהם נישאו.
ואז, ביום לגמרי לא בהיר, נודע לנו למרבה הזעזוע, שהבחור נפטר באופן פתאומי. חתן טרי, בשנתו הראשונה, הלך לעולמו בעקבות מום חמור בלב...
לקרובת משפחתי לא הגיע לעבור כזה צער בעוה"ז. ולכן אלוקים לא נתן לה את הבחור שמאוד רצתה.
הלוואי ונזכה להאמין בבורא ובהנהגתו את עולמו מתוך האור, ולא מתוך זוועות שכאלו...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/4/2009 22:07 |
|
| |
אתגרית, במילה אחת:
תודה!! :-)
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2009 00:02 |
|
| |
סיפור כואב מאד. ועוד יותר כואב לראות שכל כך הרבה מהמגיבים פה (ובכללם אני) יכולים להזדהות עם הסיפור מניסיונם האישי. יהי רצון שלא נצטרך לעבור עוד כאלו מצבים.
ולאברימלהה: אשריך שאתה יכול להתעלות מעל למצבים קשים ולשמור על אופטימיות. אבל את חשבונו של שמיים אנחנו לא יכולים לדעת בין לטוב ובין למוטב, וכמו שלא תמיד מתברר למה זה לא היה מתאים לנו (ראה תגובתה של נועה_האחת) כך גם אין הבטחה שבסוף יבוא "משהו איכותי".
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2009 04:38 |
|
| |
פוליאנה, בטח שאני שמחה ומעודדת לשמוע שאת אחרי ומאורסת בלב שלם ב"ה! זה מחזק לי את הידיעה שיבוא יום וגם הפצע שלי יגליד, אבל כמו כל דבר בחיים הריפוי עובר תהליך מסויים- מקווה שאאעמוד בגבורה בניסיון ואגרום רק נחת רוח לקב"ה.
אני כותבת את מאווי, לפעמים אני מגלה כוחות ניסתרים שטמונים בי, אבל גם לפעמים אני מרגישה שזה חזק ממני, מעבר לכוחות שלי. לא מוצאת את המקור לשאוב כוחות מחודשים. ואז התפילה זה המפלט היחיד..
נועה, הסיפור שלך מאוד מאוד חיזק אותי, תודה רבה לך! ומאחלת לך מכל הלב שלא תתנסי..
_________________
תוקן על ידי אתגרית ב- 12/04/2009 4:36:27
"ערכו האמיתי של אדם נמדד על פי הרמה שבה הצליח להשתחרר מהאני שלו."
|
|
|
|
|
