| נשלח ב-18/6/2009 16:15 |
 |
| |
כמו זוג יונים...
בעברי בתחנה מרכזית של אחת מערי גוש דן והשפלה צדה עיני ממתיני ברמזור המעבר חציה שמולי מראה מעניין.
איש ואישה, שניהם נראים בשנות ה70 לחייהם, אוחזים יד ביד.
והתעוררו בי זכרונות.
נזכרתי בסבא ז"ל ובסבתא שתחיה.
סבא בשנותיו האחרונות היה בבי"ח סיעודי, סבתא שתח' נשארה בבית.
כל פעם שהם היו מדברים בטלפון איזה חיוך היה על פני שניהם.
כל פעם שהם היו מתראים איזה אושר היה נסוך על פנים.
סבא ממרום תשעים שנותיו. וסבתא ששמונים שנותיה לא מפריעים לה לאהוב כמו נערה.
וכשסבא נפטר, פתאום אישה בת שמונים בוכה כאילו רק נישאה.
ואמרתי לעצמי, איזה עולם.
ועוד חלפה בי מחשבה. על ראש הישיבה והרבנית. מעל חמישים שנות נישואין.
שבעים שנות חיים.
וכשאני יושב אצליהם בבית אני מלא התפעלות. ועד היום החן והחביבות כמו השעה הראשונה.
מדהים.
אני יכול לאחל זאת לכם ולעצמי.
_________________
בכל עניין, בכל שאלה. בינתיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2009 16:37 |
|
| |
הזכיר לי וורט ששמעתי מאבא
תמיד כשכתוב להקריב תור/יונה,
אם זה זוג כתוב:
"שני תורים או שני בני יונה"
ואם זה בודד:
"בן יונה או תור"
ה"זוגיות" של היונים היא סמל לשלום ואחווה, הם נאמנים אחד לשני כל עוד הם שניהם בחיים.
ואילו ה"זוגיות" של התורים היא נצחית. גם אחרי שבן/בת הזוג מת/ה השאר לא ייתחבר לאף אחד/ת חדש/ה..
יותר מחתונה קתולית!
התורה מתחשבת בעופות ואם אנחנו צריכים להקריב רק 1, היא ממליצה לנו קודם על היונה.
אם אנחנו רוצים להקריב 2 , התור הוא המומלץ. כדי שלא יישאר אפילו עוף בודד בעולם האכזר...
ואולי מה שהתקבל כסמל זה "זוג יונים" ולא "זוג תורים" כי יש גבול עד להיכן שאנחנו מסוגלים....
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2009 18:55 |
|
| |
הלוואי על כולנו אותו תום
אותה פשטות
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2009 19:23 |
|
| |
קצת פסטורלי מדי, לא חושבים?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2009 19:26 |
|
| |
לא. יש כזו מציאות.
ואני מדמיינת את עצמי בדיוק ככה! 
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2009 19:26 |
|
| |
אני חושב שכאשר הולכים בתום לב עם נכונות מקסימלית רואים את אותם דברים תסתכלי על הורינו איזה אהבה וכבוד יש בינותם
בבקשה אדוני סליחה הרבנית.........
ומשחקי עיניים שאתה קולט רק בבגרות כמה שהם אוהבים בפנים ולא בשביל משחק לאחרים
זה מגיע עם השנים לדעתי כזאת אהבה.......
ולא הפוך
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2009 20:07 |
|
| |
אוקיי, השתכנעתי...
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2009 20:14 |
|
| |
ידעתי שאני חזק בשכנוע...
לא ידעתי כמה מהר זה יהיה
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2009 20:22 |
|
| |
חחח... פשוט אף פעם לא הייתי כזאת אנטית בנושא.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2009 20:26 |
|
| |
כנראה את מפנטזת על משהו שקורה תוך רגע אני מתכוון למשהו שנבנה כל החיים וממילא
בקשר לפנטזיות זה לא ריאלי אבל בקשר למציאות זה ריאלי אם בונים נכון
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2009 20:35 |
|
| |
איך הסקת את זה בדיוק?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2009 20:38 |
|
| |
לא התכוונתי אליך אישית אלא לסקפטיות שהיא בקשר כנראה לפנטזיות הנעורים
שבבת אחת ולנצח מתאהבים וזהו
ואני עניתי על אהבה שנבנת עם הזמן
ולא פליגי
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2009 20:44 |
|
| |
נחמד לך..
אבל לא ראיתי שמץ של קשר בין פנטזיות נעורים לאשכול, בדיוק להפך...
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2009 20:47 |
|
| |
אכן נחמד לי רוב הזמן
אני מתכוון שלפי הבנתי אותך הסקפטיות שלך כלפי ניצוצי ההתאהבות וע"כ עניתי מה שעניתי
אך באם וכו וחזר הדין
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2009 20:49 |
|
| |
אין מצב לגרום לך להפסיק?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2009 20:59 |
|
| |
להפסיק מה?
שיהי לי נחמד?
לא נראה לי ................
פליז נטינג פרסונאל
|
|
|
|
|
