תמיהה

קודם כל, אתה לא כותב שטויות, אתה כותב מה אתה מרגיש וזה נפלא.

שנית, התמיהה שלך מובנת, כל החיים שלנו זו תמיהה אחת גדולה, אבל זה גם לא משהו שאמור להפריע.
יודעים? בזמן האחרון שמתי לב שאני חייה את החיים שלי במין סקרנות מנומסת
אין לי שמץ של מושג למה קורה לי מה שקורה לי, שמץ של מושג מה יקרה בעוד חלקיק שניה, קל וחומר מה יקרה עוד יום, יומיים, שבוע או חודש
אבל מה? שמתי לב שכל מה שקורה לי בסוף, איכשהו, בדרך הכי הזויה בעולם- הוא טוב:
אני נכשלת פה, נופלת שם, נחבטת כאן.. בסוף אני מגלה את עצמי על ראש ההר, מלאת סיפוק
תמיהה, אה?


צ'אבס :)

קודם כל תודה רבה

א. אם הייתי חושב שזה שטויות פשוט.... לא הייתי מפרסם אותם (למרות שאת הדברים הבאמת יפים אני שומר לעצמי)
ב. בקיצור סוף טוב, הכל טוב   אבל נזכרתי במשהו דומה שכתבתי פעם   אז הוצאתי אותו מארכיון

            חיי

לרכבת בהרים,נדמים החיים  -  קרון אחר קרון נוסע

ואף אחד אינו יודע   - לאן ולהיכן נוסע

סומך הוא על קטר  -  שם אדם בשר ודם

חכם הוא ממני  -   קרון משא שכמוני

אך גם קטר אינו יודע  -  כי לפניו המסילה

דבר אחד יודע  -   בנתיב מוכן נוסע

לאן מוביל, אינו יודע  -   אך את שלו עושה

לא סוטה, לא זז  -   ומבין הוא בשכלו

     נתיב זה, מוביל, מביא,

           אך אין הדבר תלוי אלא בי