| נשלח ב-11/8/2009 22:05 |
 |
| |
עוד לא
לא,
עוד אין אחד כזה.
לא,
אף אחד לא בוכה עכשיו
בשקט, בלי שאף אחד יראה
כי הוא צריך אותי
לא,
אף אחד לא בוהה עכשיו
בירח המלא
וחולם
שהלואי והייתי ליידו
עוד אין אחד כזה
לא,
אף אחד לא הולך עכשיו
ברחוב החשוך
עם ידים בכיסים וחושב
כמה טוב היה אילו היה לו
את היד שלי
לא,
אף אחד עוד לא מתגעגע אלי
עוד לא סובל מרחקים
אף אחד לא מתקשר אלי
באמצע החלום
רק כדי לבדוק שאני עוד שם
שכל זה אמיתי
לא,
אף אחד עוד לא שואל אותי
בלי שאתחיל לספר
על כל השטויות שאני אוהבת
לדבר עליהם
אף אחד עוד לא צוחק עלי
על החולשות הנשיות
על הפחדים
אף אח עוד לא נהנה
מהבדיחות שלי
לא נאבק שוב ושוב בציניות הזו,
הקרה, המרוחקת
שנוטה להתגנב לי לתוך המילים
לא,
אף אחד עוד לא לקח ברצינות
את הפרוייקט הזה, של
למרוח לי חיוך אחד גדול על הפרצוף
גדול,
כמו שאף פעם לא היה
כלומר,
אף אחד עוד לא התמיד בפרויקט הזה
כי היו כבר כמה שניסו
אני צריכה אחד שלא יכנע.
לא,
לאף אחד לא מדגדגות האצבעות
לאף אחד לא דופק הלב
אף אחד לא מתניע את הרכב בשלוש
לפנות בוקר
ויוצא לכביש הריק
למרות שהוא יודע שאני ישנה
לא,
אף אחד לא הולך לשוק,
כל ערב
כדי לקנות לי עוד ורד אדומה
ולהביא אותה עד אלי
כשהיא כבר מקומטת, עלובה
ולהתנצל
לדעת שזה לא ממש איכפת לי
העיקר שהיא אדומה,
העיקר שהיא ממנו
לא,
אף אחד לא מציע שוב את הים
את החול והגלים
כדי להעביר את הערב
כדי לרוץ איתי על החוף
לשחק תופסת
למרות שבכלל לא רוצים לברוח
אחד מהשני
לא,
אף אחד לא פותח לי מגרות,
תיקיות במחשב
מכתבים
אף אחד לא ממש מתעניין
במה שאני כותבת
אף אחד לא מבין באמת
מה שאומרות המילים
או רוצה להבין
או לפחות מתעמק
לא,
עוד אין אחד כזה
שימחה לי את הדמעות
ויתן חיבוק אמיתי,
בלי זיופים
יתן לי להתחפר לו בכתף
ולהיות מי שאני,
בלי להתחפש
או להסתתר
בלי להתנצל
מישהו שיאבק נגדי
שלא יכנע
עד המתיקות שאולי
יש לי בפנים
עמוק עמוק בתוך הלב
מאחורי קיר האבן הגדול
בפינה
עוד אין אחד כזה
שיבין את כל הבדיחות הדפוקות
את כל המחסומים
שידע להיות דביק כמו
שגברים אף פעם לא יודעים
לא,
עוד אין אחד כזה
עוד אין.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2009 22:08 |
|
| |
אבל יהיה. אוהו יהיה.
והוא יוסיף לך כמה שורות לרשימה.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2009 22:34 |
|
| |
תמי אני דוקא מנסה להתעמק במה שאת כותבת אז
שורה אחת בטח את יכולה למחוק והיא
אף אחד לא ממש מתעניין
במה שאני כותבת
אף אחד לא מבין באמת
מה שאומרות המילים
או רוצה להבין
או לפחות מתעמק
להבין ולהתעמק באמת לא ניראה שיש אולי אחד שבינתיים תמשיכי לחכות לו אם אין תיקוה אין חיים
תוקן על ידי חמקן1 ב- 11/08/2009 22:31:29
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2009 00:05 |
|
| |
אל דאגה תמי,
הוא שלך והוא יגיע עד אליך.
אדם חכם ממני אמר פעם, שאין יאוש בעולם כלל!! 
אז אין סיבה להתיאש.
כי הוא יבוא יום אחד,
אם לא היום מחר
ואם לא מחר מחרתיים..
בנתיים לך נשאר לך רק להתפלל לה' שישלח לך אותו בדיוק בזמן שמתאים לך.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2009 01:07 |
|
| |
תמי, מצטער על הדוגריות, אבל בדרך כלל אני לא אוהב את סגנון הכתיבה שלך.
אבל במקרה הזה..
כתיבה מעולה ומרגשת. אם הייתי בת לבטח הייתי בוכה.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2009 09:44 |
|
| |
נשמע מצב טראגי, תמי ?!
לא לסיים את הדרך לפני שהיא התחילה...
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2009 11:33 |
|
| |
כתיבה משובחת.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2009 12:36 |
|
| |
בא לי בטוב - לשחק עם השיר הזה, ברשותך כמובן....
הנה,
האחד הזה, שאני מחכה לו....
,
בטח הוא בוכה עכשיו
בשקט, בלי שאף אחד יראה
כי הוא צריך אותי
כן,
הווא, כמוני, בוהה עכשיו
בירח המלא
וחולם
שהלואי והייתי ליידו
אני יודעת שכן.
הנה,
הוא הולך עכשיו
ברחוב החשוך
עם ידים בכיסים וחושב
כמה טוב היה אילו היה לו
את היד שלי
הוא כל כך מתגעגע אלי
לא סובל מרחקים
מת להתקשר אלי
באמצע החלום
רק כדי לבדוק שאני עוד שם
שכל זה אמיתי
הנה, ממש עוד מעט,
אני ושמעת איך הוא שואל אותי
בלי שאתחיל לספר
על כל השטויות שאני אוהבת
לדבר עליהם
אף פעם לא צוחק עלי
על החולשות הנשיות
על הפחדים
רק נהנה
מהבדיחות שלי
לא נאבק שוב ושוב בציניות הזו,
הקרה, המרוחקת
שנוטה להתגנב לי לתוך המילים
הנה במחשבתו,לקח ברצינות
את הפרוייקט הזה, של
למרוח לי חיוך אחד גדול על הפרצוף
גדול,
כמו שאף פעם לא היה
כלומר,
הוא נשבע להתמיד בפרויקט הזה
כי היו כבר כמה שניסו
והוא אחד שלא יכנע.
אני מרגישה איך מדגדגות לו האצבעות
ודופק לו הלב, כמו מבקש
הלוואי שיכל להתניע את הרכב בשלוש
לפנות בוקר
ולצאת לכביש הריק
למרות שהוא יודע שאני ישנה
או ללכת לשוק,
כל ערב
כדי לקנות לי עוד ורד אדומה
ולהביא אותה עד אלי
כשהיא כבר מקומטת, עלובה
ולהתנצל...
כיף יהיה לי לדעת שזה לא ממש איכפת לי
העיקר שהיא אדומה,
העיקר שהיא ממנו
כן!
הוא יציע שוב את הים
את החול והגלים
כדי להעביר את הערב
כדי לרוץ איתי על החוף
לשחק תופסת
למרות שבכלל לא רוצים לברוח
אחד מהשני
אולי,
הוא גם יפתח לי מגרות,
תיקיות במחשב
מכתבים
אני יודעת שהוא מתעניין
במה שאני כותבת
והיחיד שמבין באמת
מה שאומרות המילים
או רוצה להבין
הוא מתעמק.
וגם אם אבכה -
הוא ימחה לי את הדמעות
ויתן חיבוק אמיתי,
בלי זיופים
יתן לי להתחפר לו בכתף
ולהיות מי שאני,
בלי להתחפש
או להסתתר
בלי להתנצל
כי הוא מישהו שיאבק נגדי
שלא יכנע
עד המתיקות שקבורה
עמוק בפנים
עמוק עמוק בתוך הלב
מאחורי קיר האבן הגדול
בפינה
הוא אחד כזה
שיבין את כל הבדיחות הדפוקות
את כל המחסומים
שידע להיות דביק כמו
שגברים אף פעם לא יודעים
כן.
אני יודעת שהוא קרוב.
אני מחכה לו.
_________________
לחיות הוא אחד הדברים הנדירים ביותר, רוב האנשים פשוט קיימים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2009 16:07 |
|
| |
ואוו!!!!!!!!!!!!!!!!!!
איך אתן מצליחות תמיד להוציא במילים כ"כ יפות את כל מה שנצא עמוק עמוק בלב וכ"כ מ ב א ס !
תמי- הגדרה מדויקת למצב!
אחת מאלף-עידוד נחמד, הלוואי!
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2009 18:52 |
|
| |
יפה.
ואחת מאלף, יפה. פשש, רעיון חזק!
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2009 20:36 |
|
| |
חח, כתבתן מצידה של האישה מהפן החיובי והשלילי.
ובתור מחווה, הנה באותו נוסח מצידו של האיש.
לא,
עדיין איני כזה.
לא,
איפה היא האחת שלה אני בוכה עכשיו
בשקט, בלי שאף אחד יראה
כי אני צריך אותה
לא,
גם כשאני בוהה עכשיו
בירח המלא
וחולם
שהלואי והייתה ליידי
עוד אין אחת כזו
לא,
גם כשאני הולך עכשיו
ברחוב החשוך
עם ידים בכיסים וחושב
כמה טוב היה אילו היה לי
את היד שלה
לא,
גם כשאני מתגעגע אליה
סובל מרחקים
ורוצה להתקשר אליה
באמצע החלום
רק כדי לבדוק שהיא שם
שכל זה אמיתי
לא,
עדיין אין לי את מי לשאול
שתתחיל לספר
על כל השטויות שהיא אוהבת
לדבר עליהם
לצחוק בחן
על החולשות הנשיות
על הפחדים
ולהנות
מהבדיחות שלה
להאבק שוב ושוב בציניות הזו,
הקרה, המרוחקת
שנוטה להתגנב לה לתוך המילים
לא,
עוד לא זכיתי לקחת ברצינות
את הפרוייקט הזה, של
למרוח לה חיוך אחד גדול על הפרצוף
גדול,
כמו שאף פעם לא היה.
כמה הייתי רוצה להתמיד בפרויקט הזה
גם אם היו כבר כמה שניסו
ולא להכנע.
לא,
היא עכשיו לא ליידי כשמדגדגות האצבעות
שכדופק הלב.
איני יודע מתי אהיה יכול להתניע את הרכב בשלוש
לפנות בוקר
ולצאת לכביש הריק
למרות שאני יודע שהיא ישנה
לא,
עדיין לא הלכתי לשוק,
כל ערב
כדי לקנות לה עוד ורד אדומה
ולהביא אותה עד אליה
גם כשהיא כבר מקומטת, עלובה
ולהתנצל
ולדעת שזה לא ממש איכפת לה
העיקר שהיא אדומה,
העיקר שהיא ממני
לא,
אני עוד לא יכול להציע לה את הים
את החול והגלים
כדי להעביר את הערב
כדי לרוץ איתה על החוף
לשחק תופסת
למרות שבכלל לא רוצים לברוח
אחד מהשניה
לא,
איני יודע מתי אוכל לפתוח לה מגרות,
תיקיות במחשב
מכתבים
כדי להתעניין
במה שהוא כותבת
להבין באמת
מה שאומרות המילים
או לרצות להבין
או ולנסות להתעמק
לא,
איני שם
למחות לה את הדמעות
לתת לה חיבוק אמיתי,
בלי זיופים
והיא תתחפר לי בכתף
תהיה מי שהיא,
בלי להתחפש
או להסתתר
בלי להתנצל
ולגלות ולחשוף
בלי להיכנע
את המתיקות שבוודאי
יש לה בפנים
עמוק עמוק בתוך הלב
מאחורי קיר האבן הגדול
בפינה
הייתי רוצה להיות אחד כזה
שיבין את כל הבדיחות הדפוקות
את כל המחסומים
לדעת להיות דביק כמו
שגברים אף פעם לא יודעים
לא,
עדיין איני כזה.
עדיין לא.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2009 22:14 |
|
| |
אנשים, תעשו טובה אל תתעללו בשירים שלי.
הכל, רק אל תתעללו בהם
תגיבו איך שבא לכם, תגידו שזה יפה, שזה מגעיל- מה שאתם רוצים
רק בלי העתק-הדבק ושינויים
זה הורס לי את החיים הפלישה הזו למילים שלי, בחיאת
ותודה למגיבים החביבים :)
דווקא לא כתבתי מתוך דיכאון, אלא מתוך ציפיה
אבל העידוד שלכם תמיד במקום..
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2009 22:25 |
|
| |
למרות שתהרגי אותי, אני אסתכן ואגיד שאחד השכתובים מצא חן בעיניי מאוד...
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2009 22:28 |
|
| |
זה יכול למצוא חן בעיניך כמה שבא לך.. אבל הבסיס שלי והשכתוב גנוב
זה ממש מעצבן, הפלישה הזו
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2009 22:35 |
|
| |
קיבלתי את הביקורת. ובכנות, מעל במה זו אני מתנצל.
אמת שהבסיס הוא ביטוי לרגש אישי ולא כ"כ נעים לקרוא את המשוכתב שמתבטא כפלישה לרגשות.
באופן אישי אני נהנה שמישהו כותב המשך למשהו שאני כתבתי על אותו משקל, מעין מחווה לכך שמה שכתבתי מצא חן עד כדי שהאדם אמץ את זה להיות לחלק ממנו.
אך רצונו של אדם הוא כבודו.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2009 22:36 |
|
| |
האמת שאם מישהו היה נוגע ככה ביצירות שלי הייתי freak out...צודקת...
אצל אחרים אפשר לראות לפעמים את היופי בזה, אבל לנו, כשמישהו מעוות את תמצית נפשנו..את הטוויסטים הקטנים והביטויים שמביעים את תחושותינו הדקות ביותר...זה קשה.
|
|
|
|
|
