בנות- הקטע הזה לא בשבילכן. לא תהנו לקרוא אותו - וגם המידע בו לא רלוונטי עבורכן.
----------------
מעשה בליטאי שפעם יצא לדייט כלשהו. היה נחמד, לא מעניין במיוחד, לא משעמם בצורה יוצאת מהרגיל, חביב ביותר כמו שאומרים היום.
בסוף הפגישה היה קטע הליטאי הביא למלצרית את הוויזה לשלם על ה30 שח שיצא מיץ + מיץ, והנה הנערה התעקשה לשלם. ויתעקש הליטאי שוב – והנערה התעקשה יותר. רצונו של אדם כבודו- והליטאי הניח לה לשלם את חלקה בעסקה.
מאז הדייט לא שמעו הצדדים אחד מהשני, ובכך הליטאי הניח שהסתיים לו הסיפור בחוסר עניין הדדי, ויפרח העניין מזיכרונו.
ערב שבת קודש, הליטאי מקלף תפוחי אדמה לצ'ולנט (האמת שהוא סתם נח לו, אבל זה נשמע יותר מתאים ליום שישי לקלף תפוחי אדמה לחמין), ומקבל טלפון ממציעת השידוך בזמנו, על עניין אחר. לא קשור לעניין השידוך. מפה לשם משם לפה, וישאל הליטאי "מה היא באמת אמרה אז".
ותשרור דממה מהצד השני של הקו. משל מדובר היה במשהו מביך.
ויאמר הליטאי "אין מה להסתיר. אין לי בעיה עם מה שאנשים חושבים עלי. דברי"
ותאמר המציעה "היא אמרה שאתה לא שילמת עליה".
ויחרה לליטאי מאוד, לא על הנערה המוצעת, שמסתבר שרפת שכל/הבנה היא. אלא על כך שהכפישו את שמו לשווא. מילא אם היא הייתה אומרת משהו נכון. אודה ולא בוש- אם הסכום היה מדובר ב400 שח בפגישה ראשונה שכנראה לא ייצא ממנה כלום, אודה ולא בוש הייתי אולי מהרהר בראש על גובה סכום. אבל על 30 שקלים:
מי בכלל שם לב מי משלם בסכום כזה פעוט? גם אם אשב עם חבר וייצא כזה סכום, אני לא אתחיל להתחשבן איתו מטעמי נוחות אלא אשלם את כל החשבון.
אם מישהי מתעקשת לשלם 15 שח, אני לא הולך לריב איתה על זה.
ויקרא הליטאי חדשות- ויקרא את הכתבה על החיילת שסיפרה שראתה שחייל נחטף. ובסופו של דבר מסתבר שחייל לא נחטף.
ויש להקשות: מה הפשט בכל המעשה בכלל, ומה אנחנו למדים מזה. האם החיילת המציאה? הרי היא עברה פוליגרף (לפי מה ששמעתי). ואם היא באמת ראתה, אז איך באמת חייל לא נחטף?
אלא הפשט הוא כדלהלן. האמינות של המין הנשי- לא נובעת מזה שהן בזדון משקרות/אומרות דברים שלא היו.
אלא הכול מתחיל מזה שהרגש יותר חזק מהשכל, ולכן הן זוכרות דברים בצורה כזאת או אחרת כמו שהן מעוניינות לזכור.
על פי זה מובן, מדוע הנערה לא זכרה שהיא התעקשה לשלם על עצמה בצורה מביכה כמעט. ורק זכרה שלא שילמו עליה.
ועל פי זה מובן גם את עניין החיילת, יכול להיות שהיא ראתה דבר אחד וחשבה שהיא ראתה משהו אחר. (רק השערה. אי אפשר לדעת מה באמת קרה שם)
על פי זה מובן גם איך ייתכן מישהי שלא רצינית בקשר- אבל אומרת שהצד השני הוא זה שלא רציני בקשר. הכול מתחיל מכך שהצד הרגשי מכתיב להן משהו, וכך הן זוכרות אותו בלי קשר למציאות.
כל הנ"ל עולה במידה אחת עם דברי חכמים, שנשים פסולות לעדות, היות שרגשן מתגבר עליהן. ולכן חוששים שלא יהיה סיפור אמת לאמתו.
לכן עלינו לדון לכף זכות- ולא לשפוט במקרים כאלה או אחרים שמדובר בנשים כזבניות – אלא שהרגש השפיע עליהן לזכור כך או אחרת.
תוקן על ידי אסיק_good ב- 16/08/2009 1:56:43
