לא רוצים להתחתן?!

עלו בליבי מחשבות אודות רווקות מאוחרת וחשבתי לפתוח אשכול לדיון.
בזמנו פתחתי אשכול שתולה את הרווקות בחוסר יכולת להחליט (כאן)

אך בינתיים...התחדשו לי כמה מחשבות. זו דעתי בלבד:

נראה כאילו תקופת הרווקות מתחלקת לשלוש (באופן תקני תוך התעלמות מגורמים חיצוניים...):
א. ב"טרום שידוכין" מתחיל להתגבש ולהתלהט הרצון להתחתן, ב. בתחילת שידוכין הרצון הזה מגיע לשיאו (עם סוג של אופוריה על החיים הוורודים שאח"כ) ונמשך זמן מה (מי יותר ומי פחות), ג. ואח"כ מגיעה תקופת ה"מעוכבי שידוכין" שמתבטאת בעליות וירידות ברצון להתחתן.

מהיכרות קטנה (או לא) עם רווקים מתבגרים זה נראה שעם הזמן הם משלימים עם המצב שלהם כרווקים מרצון או שלא מרצון.

הסיבות לענ"ד להרגשות הסותרות לעיתים בתקופה השלישית היא מחד העצמאיות שהרווק הבוגר מגלה בחייו, הוא התרגל לחיים העצמאים (בחורים מבוגרים בישיבות הם גם כבר בעלי מעמד מסויים, והבנות נכנסות למהלך של עבודה פעילה, ונוצרת הסחת דעת מהרצון להתחתן משום שבאופן כללי לשניהם טוב עם עצמם, בצורה מסויימת), ומאידך ישנן לפעמים הרגשות של חסרון גדול בחיים (הרגשה של בדידות עמוקה שלא בהכרח מגיעה מלחץ חברתי, הרגשה שלא מאפיינת צעירים יותר שמרגישים שהנה אוטוטו הם מתחתנים).

מה דעתכם בעניין?

שאלתי מופנית לרווקים מבוגרים (או כאלה שחושבים או מרגישים ככה) ולכאלה שמכירים רווקים מבוגרים.
ומי שמסכים עם ההנחות שלי מוזמן לחוות דעתו לגבי פתרונות אפשריים (אל תכתבו "להתחתן").

תודה.

כשזוג לא עלינו מצפה לילדים במשך שנים ולא נפקד.
אז כאילו תקופת הנישואין נחלקת ל....
ואני לא אמשיך .

אז - נראה לי שאני הראשונה הרווקה ה"מבוגרת" (24 וקצת) שעונה כאן,

ומפעים אותי איך שבדיוק במוצאי היום הקדוש, יוכ"פ, חשבתי לעצמי, כששמחתי עם עצמי -
על השינוי שחל בי השנה, על עוד דברים טובים שנוספו בי, ורעים שסרו ממני,
שאין לי אפילו עם מי לחוות את השינוי.
זה היה קצת עצוב.

כי באמת הגעתי לסוג של שגרת חיים, עבודה, עבודה ו- כן, עבודה.
גם בניה עצמית לבד, התגבשות, השתלבות עם הזהות שלי, ועליה בדרגות הסולם שהצבתי לעצמי.

ל.ב.ד

כמובן שכשאני חושבת על כך שבעלי יקבל אותי - אחרי כל זה, אני כ"כ מאושרת.
כי אני עכשיו אלף רמות מפעם.
ואז עולות בי המחשבות, אולי אעניק לעצמי עוד מעט זמן של חסד, של בניה, של העמקה, של הכרת יכולותיי ועצמיותי האמיתית????

אז אולי באמת עכשיו אני לא רוצה להתחתן? רק עוד מעט?????

אז הפיצול קיים. וישכון לנצח.
מצד אחד הרצון העז להשלמה של בעל, מצד שני....

_________________

לחיות הוא אחד הדברים הנדירים ביותר, רוב האנשים פשוט קיימים.

- אוסקר ווילד

בס"ד

אחת,
את מדברת על בניה אישית וזה מצוין וצריך להעשות  כ ל  החיים!
אבל החיסרון בזמן העובר שאנו בונים את האישיות שלנו, את הקו שלנו, את המסגרת המוגדרת, את הענף שגדל לכיוון מסוים בצורה המסוימת, מה שמקשה במציאת בנזוג שממש מתאים ולעיתים מייאש-כי כל אחד בנה את הכיוון המסויים...
וזאת הנק' שלא קיימת אצל הצעירים, הם כפלסטלינה, גמישים להיבנות יחד.
(הקצנתי קצת, אני יודעת) 

_________________

פיתרון למה רוצים כאן?
לא הבנתי לאיזו בעיה צריך פיתרון..

תחכימו אותי?

ממתי מחפשים פתרונות למציאות קיימת? פשוט חיים אותה ומתחזקים באמונה..

ולעניין החלוקה ל-3, על מה שקןרה בתוך תוכנו מבחינה פסיכולוגית בשלבי השידוכים,
נראה שאתה די צודק (בהכללה כמובן).