| נשלח ב-15/11/2009 12:31 |
 |
| |
הצעת הנישואין הכי טובה שיש
אתמול ישבנו בבית, בלילה (דווקא לא הייתה אווירה ציז'בטית, למרות השעה) וחשבנו יחד על הצעות נישואין.
למה... צריך שיהיה מוכן, לא?
יש אינספור רעיונות, נדושים יותר, נדושים פחות.
אף אחד לא נוגע מספיק בגדלות העניין הזה ששמו נישואין. מה לעשות.. 
עכשיו, מי שמפחד מהמוות בצורה קיצונית שלא יקרא את ההמשך..ראו הוזהרתם!)
הגענו למסקנה שהדרך הכי אמיתית היא לעשות זאת זה ככה:
"התיקברי לצידי?"
"I do"
ומאז הם הולכים זה לצד זו כשמעליהם שרויה שכינה... מתקרבים יחד אל הסוף.
תחשבו על זה, רוב הזמן שנבלה יחד עם בן הזוג שלנו, לא יהיה כאן ועכשיו, זה יהיה בעולם אחר.
יש למישהו בעיה עם זה?
זה לא שחושבים על הרע כשטוב, לא מה שתמי פרסמה באיזשהו אשכול, זו פשוט הסתכלות ריאלית ולאדם בריא בנפש היא לא צריכה להפריע ולהפחיד. זה דווקא דבר שמח מאוד.
סה"כ אנחנו מתחתנים כדי להגשים שאיפות, כדי להשתלם, כדי שיהיה לנו טוב, וכל זה בשביל העוה"ב.
 
יאללה תגובות מזועזעות ונזעמות, בני תמותה שלי 
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2009 12:35 |
|
| |
אני נענה להזמנה ופותח בתגובה מזועזעת:
זו לא הסתכלות ריאלית של בריא בנפשו, זו הסתכלות עם נטיות פסיכופטיות, חסרת רתיעה טבעית מהמוות.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2009 12:37 |
|
| |
חחחחחחח.....
זה התגובה הכי נזעמת שיכולתי להפיק...
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2009 12:38 |
|
| |
| תרי_זוזי כתב: |  | אני נענה להזמנה ופותח בתגובה מזועזעת:
זו לא הסתכלות ריאלית של בריא בנפשו, זו הסתכלות עם נטיות פסיכופטיות, חסרת רתיעה טבעית מהמוות. |
|
כיהודיה, למדו אותי להתגבר עם השכל על הטבעים.
להשליט שכל על רגש ותאווה.
יש רתיעה, נכון, אבל בגבול. (וזה בגלל דרגה נמוכה..)
ידוע לכולנו שאנשים צדיקים וגדולים לא נרתעו מהמוות, הם אפילו חיכו לו לפעמים.. הנשמה רוצה לחזור לשם, היא מתגעגעת!
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2009 12:40 |
|
| |
השכל גם צריך להבין על מה להתגבר ומה לחזק.
הרעיון הוא לא להפוך לאוטומט חסר רגש אלא להשתמש ברגש בצורה הראויה.
לא נראה לי שנקרופיליה זה הכיוון הנכון.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2009 12:41 |
|
| |
המדד היחיד בעולם אינו הזמן.
נכון שכבני אדם, אנחנו יותר זמן מתים מאשר חיים.
אז מה?
לכן המוות הוא העיקר??
השאלה הזו כושלת מסיבה אחרת. אחרי המוות לאף אחד אין יכולת להשפיע על מקום קבורתו.
ולכן אין משמעות לשאלה. (נניח והתשובה תהיה כן, הזוג ינשא. לאחר מס' שנים בן זוג אחד ימות. השני ינשא {זכותו המלאה} וכעבור 80 שנה ימות. יש משמעות לשאלה?)
צריך להתמקד בחיים, לא במוות.
(אמנם יעקב אבינו בכה כשפגש לראשונה את רחל,שראה שאינה נכנסת עמו לקבורה. אבל בשביל זה צריך להיות יעקב אבינו..)
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2009 12:41 |
|
| |
בס"ד
(אופק, יצאתי לשלום מהאשכול, למרות טענותייך כלפי ליבי..)
_________________
אחרי החגים-
שמח תשמח רעים אהובים 
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2009 12:43 |
|
| |
| תרי_זוזי כתב: | | אני נענה להזמנה ופותח בתגובה מזועזעת:
זו לא הסתכלות ריאלית של בריא בנפשו, זו הסתכלות עם נטיות פסיכופטיות, חסרת רתיעה טבעית מהמוות.
|
|
אמת.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2009 12:44 |
|
| |
סווווווווווו
COOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOLLLLL
אבל דוגרי, בשביל להיקבר לצידו לא צריך להיות אשתו, מספיק לחתום חוזה עם הקברן..חחחח
_________________
לחיות הוא אחד הדברים הנדירים ביותר, רוב האנשים פשוט קיימים.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2009 12:45 |
|
| |
תרי,
רגש בצורה ראויה הוא כזה שמפחד מהמוות אם הוא משיג את המטרה הזאת:
אתה מקיים בעזרתו עכשיו רצון ה' כי הידיעה של "מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון" עוזרת לך ודוחפת אותך להגשים את עצמך ולהגיע אל האושר.
אין שום סיבה אחרת להצדיק את הפחד מהמוות. כמאמינים בני מאמינים.
ושיקראו לזה הפילוסופים איך שבא להם....
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2009 12:46 |
|
| |
| אופק20 כתב: | | אני נענה להזמנה ופותח בתגובה מזועזעת:
זו לא הסתכלות ריאלית של בריא בנפשו, זו הסתכלות עם נטיות פסיכופטיות, חסרת רתיעה טבעית מהמוות.
כיהודיה, למדו אותי להתגבר עם השכל על הטבעים.
להשליט שכל על רגש ותאווה.
יש רתיעה, נכון, אבל בגבול. (וזה בגלל דרגה נמוכה..)
ידוע לכולנו שאנשים צדיקים וגדולים לא נרתעו מהמוות, הם אפילו חיכו לו לפעמים.. הנשמה רוצה לחזור לשם, היא מתגעגעת!
|
|
טעות. יהודי לא צריך להתעלם מהרגשות שלו או להדחיק אותן. ק"ו שאסור לו לבטל את יכולת ההרגשה.
צריך לנתב את הרגש לאפיקים חיוביים. הרתיעה הטבעית ממוות היא רצויה ונכונה. עיי' גמ' ברכות דף ה ע"א.
מי שלא מתרגש מזה אינו אלא בעל רגש מחוספס.
השלטת השכל על הרגש אינה באופן של ביטולו. בכלל, טועים אלה החושבים שמידות רעות צריך למחוק/לבטל! מידות רעות צריך לתקן. ואכמ"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2009 12:47 |
|
| |
| תרי_זוזי כתב: | | השכל גם צריך להבין על מה להתגבר ומה לחזק.
הרעיון הוא לא להפוך לאוטומט חסר רגש אלא להשתמש ברגש בצורה הראויה.
לא נראה לי שנקרופיליה זה הכיוון הנכון.
|
|
ושוב, כתבת טוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2009 12:48 |
|
| |
משגיח, לא אמרתי אחרת...
לא חשבתי שצריך לציין כאלה עובדות פשוטות וברורות.
עיין תגובתי, זו שמעליך.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2009 12:49 |
|
| |
הנה תשובה הלכתית:
אין שום חיוב לקבור אישה לצד בעלה ולהפך.
יתירה מזאת, במידה ואין לאישה בנים מבעלה והיא לא גילתה דעתה שרצונה להקבר ליד בעלה קוברים אותה ליד אביה.
במידה ויש לה בנים ממנו מעריכים שהיתה רוצה להקבר לצד בעלה, אלא אם גלתה דעתה אחרת.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2009 12:51 |
|
| |
| אופק20 כתב: | | משגיח, לא אמרתי אחרת...
לא חשבתי שצריך לציין כאלה עובדות פשוטות וברורות.
עיין תגובתי, זו שמעליך.
|
|
בכל אופן הצורה בו הבעת את זה מעידה על נטיה לחוסר רגישות.
מתאים יותר לבדיחות השחורות של החברה קדישא מאשר לבת בגיל שידוכין. וצ"ע.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2009 12:51 |
|
| |
זה לא כל כך היעדר הפחד מהמוות שמפריע לי אלא גרירת העניין למחוזות שלא שייכים לו - הצעות נישואים. "עת ספוד ועת רקוד" ולא לערבב ביניהם. זה לא נורמלי.
|
|
|
|
|
