אשכול השירים שלי..

אז למה הדמעות לא יורדות לי כבר מהעיניים?
והכול בנאלי,באותו מקצב,ואותם צעדים.
ולמה כבר במקום להרגע,
אני פוגעת ופוגעת באנשים?
ולמה פתאום השמש שזרחה לי כ"כ חזק הועמה?
והיא זורחת בדיוק באותם טמפרטורות,זה רק הראיה שהשתנתה?!
ואני הולכת לאותם מקומות,
ורואה בדיוק את אותם אנשים,
וכולם מחייכים לי,ואני להם,
מתקשרים,דואגים,מצנתקים..
ורק אני חיה לי במין קופסא.
אף אחד לא מספק אותי יותר,
אני לא מגלה בהם ענין,
רק מתעצבנת עוד ועוד ועוד,
עלי,עליהם,ועל כול העולם..
והם נותנים לי אהבה,בכמויות,
ואני קרה,יותר מליל סערה קפוא,
דוחה אותם,את כולם,
והם-לא הבינו,לא שמעו ולא ראו.
וכוכב אחד בלילה שזרח לי כמו הבטיח,
שלא-משנה-מה,כך הוא משיח,
שיהיה טוב,שיבואו ימים טובים יותר,
וזה לא שרע לי עכשיו.
פשוט ריק לי,ריקני עד אימה,
כי המרוץ הזה הוא משגע.
בית-לימודים-אוטובוס-מבחנים,
סיכומים-לחצים-עבודות-לוח זמנים,
ומה יהא על נפשי?
היא מיחלת, כמהה לעוד.
והקור הזה,שנושב ממני,
מקפיא בדרכו,הוא פוגע,
ורק האחד שיושב במרומים,
מביט לליבי,הוא יודע..

תוקן על ידי adiadi180 ב- 25/11/2009 23:11:31