איך אתם מתמודדים עם איסור הרבנים על אינטרנט

יש גם רבנים שחתמו עכשיו שאליאור חן זכאי וצדיק.
לי יש שולחן ערוך, 613 מצוות, וזה מה שמנחה אותי.

אם אדם ירא שמים מקבל את הרושם שדבריהם של תלמידי חכמים מתבססים על מידע חלקי או שגוי, הוא רשאי בהחלט שלא לאמץ את מסקנתם ולברר עם עצמו את הסוגיה באופן אישי.

בנוסף, רק לבית דין של סמוכים (גדולי תורה שנסמכו איש מפי איש עד משה רבנו) או לסנהדרין (שאף היא סמוכה) יש הכוח על פי התורה לקבוע הלכות חדשות וגזירות המחייבות את כלל הציבור. אלא שעם הסמכות באה האחריות, המאלצת את הסמוכים לפעול בהתאם לרשימה קפדנית של כללי פסיקה.

בכל מקרה אחר, עומדת בפני הרבנים האפשרות להביע את דעתם בהתאם לידיעותיהם, אך כאמור ייתכן בהחלט שרב גדול בתורה יהיה בה בעת חסר הבנה לחלוטין בעניין שאליו הוא נדרש. במקרה כזה אין מנוס מלהפעיל שיקול דעת עצמאי.

למרבה הצער, במקרים רבים של פסיקה ציבורית בימינו לא נשמרים כללי הפסק (אין דיאלוג ישיר בין הפוסקים אלא שליח עובר ביניהם ומחתימם על כרוזים שונים; חלקם אינם בקיאים בחומר הנדון; לא שותפו כל גדולי התורה שבדור; חלק מהחתימות זויפו או הושגו במרמה ועוד). זאת אפילו אם נתעלם מהעובדה שכלל לא מדובר בבית דין של סמוכים כאמור.

לאור כל זאת, פסק הרבנים בנושא האינטרנט אינו יכול להיחשב אפילו כהמלצה ברת תוקף, וכמו כן נדמה כי הוא מתייחס בעיקר למפעילי האתרים ולא לגולשיהם.


הטוויסט: באופן אישי אני משוכנע שקיימת בעייתיות מובהקת בגלישה באינטרנט, אף כי לא בהכרח מטעמים דתיים. מי שאורח חייו מאפשר לו להסתדר בלעדי זאת, ייטיב לנפשו אם יבכר ספרות יפה או מוזיקה קלאסית.

אממה, במקרים רבים האינטרנט מביא בכנפיו ברכה רבה, לפעמים הרבה מעבר לתועלת הטכנית (בנקים ומידע): הוא מפיג הבדידות האולטימטיבי, מרחיב אופקים, מבדר (גם זה חשוב), משכיל ומהווה תעסוקה לגיטימית לשעות הפנאי.

לכן, ירא השם ושומר מצוותיו השואל את עצמו מהי, כביכול, עמדת הקב"ה ביחס למקרה האינדיבידואלי שלו, צריך להקדיש מחשבה ומודעות לדפוסי השימוש האישיים שלו באינטרנט ועל פיהם לענות לעצמו באומץ.

1. הגדרת 'פורש מן הציבור' מתייחסת, למיטב הבנתי, למקרה של קהילה מלוכדת שאחד או בודדים מחבריה מגלים עצמאות שאינה במקומה. בכל מקרה ודאי אין מדובר בהלכה המופיעה במקום כלשהו בשו"ע או ברמב"ם.

צריך לזכור שבמדינת ישראל אחרי השואה התרכזו שומרי מצוות מקהילות רבות ושונות, אשר אינן מהוות ציבור אחד כי אם מקבץ של מיעוטים הממשיכים לשמור על מנהגים ישנים. כמו כן ציבורים אלה חלוקים כמעט בכל נושא אפשרי. במקרה כזה, טוב אמנם יעשה היחיד אם יאמץ לו קהילה או ימשיך במסורת אבותיו, אך הרשות בידו לפלס את דרכו בהתאם להלכה מבלי שייחשב כפורש מן הציבור.

2. הפסוק 'ועשית ככל אשר יורוך' איבד כיום את משמעותו המקורית והוא משמש כסיסמה תועמלנית בפי מפלגות שונות המסלפות את כוונתו, בעיקר לצרכים פוליטיים. למעשה, הוא עוסק (לדעת רוב הראשונים, מלבד בעל 'ספר החינוך') בבית הדין הגדול שבירושלים שחבריו סמוכים, דבר שאינו בנמצא כיום.


מובן שאין זה רצוי להפוך לחריג, להתמרד או לפרוק עול. מצד שני, ההתנהלות הציבורית בארץ כיום היא מעוותת וחולנית. במצב זה קשה לצפות מאדם הגיוני לציית באורח עיוור לכל גחמה פיראטית של אנשים הרותמים את חכמי התורה לצרכיהם. בשאלות מסוימות אין אפילו דרך להחמיר: הצבעה בבחירות - מצווה או עבירה? גזענות עדתית - האין דווקא מחמירים למיניהם נגועים בה באופן מביש? המחלוקת בפוניבז' - האם לא פילגה את גדולי התורה באופן שאינו מאפשר הכרעה ברורה?

עוד יש לדעת כי החמרה כאסטרטגיה קבועה אינה דרך התורה ואינה יעילה. גבולות ההלכה הם מוגדרים וברורים. "את אשר התרת אסרתי" הוא חטא כמו הפכו. "אל תהי צדיק הרבה", ו"מן הזהירות שלא תרבה להיזהר" הם כללים נבונים שמשום מה נשכחו בימינו.


ובכל זאת אני שב על עמדתי האישית (אשר אינני מתיימר להציגה כ'דעת תורה'), לפיה האינטרנט הוא כלי בעייתי מאד שמומלץ להתנזר ממנו במידת האפשר, או להשתמש בו בהגבלות חכמות כדי להפיק תועלת מבלי להינזק.