| נשלח ב-7/3/2010 20:15 |
 |
| |
רוב חברותיי כבר נשואות אבל ההורים שלי לא לחוצים
היי, אני חדשה פה.
נא קבלו אותי יפה :)
רציתי לשאול לחו"ד.
אני בחורה שכרגע עומדת על הפרק והוריי לא לחוצים (רוב חברותיו כבר נשואות)
וכאשר אני מעלה את הנושא מדוע הם לא מספיק עושים את ההשתדלות. הם טוענים שאין לי אמונה וברגע שהשידוך שלי יגיע הוא ירוץ.
למרות שכאשר מציעים הצעות ויש להדגיש שב"ה יש ההצעות וההצעות טובות. לוקח להם מאוד הרבה זמן עד שהם מבררים ואם בכלל.
מה עלי לעשות???
תוקן על ידי תרי_זוזי ב- 07/03/2010 22:54:56
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2010 20:30 |
|
| |
להקשיב להורים.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2010 21:02 |
|
| |
להקשיב למשגיח.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2010 21:55 |
|
| |
להקשיב להורים
להקשיב למשגיח
להקשיב לקטנה
וברצינות,
כמה שזה קשה וכמה שאת רוצה לתקתק את הנושא כמה שיותר מהר
יש דברים שצריכים זמן, כדי להבין, להסיק מסקנות וללמוד.
ההורים שלך עושים בחכמה.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2010 22:00 |
|
| |
כולם כתבו להקשיב להורים ואני מצטרפת בד"כ בסוף מתברר שהם הצודקים.....
וגם אם הצעה מתעכבת בגלל בירורים אם זה שלך הוא יחכה לך.
_________________
"תחשוב טוב יהיה טוב"
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2010 22:39 |
|
| |
למה את מתכוונת "לוקח להם מאוד הרבה זמן עד שהם מבררים ואם בכלל"?
לא הבנתי אם המצב הוא שההורים בררניים מאד או שהם גוררים רגליים.
מדברייך נשמע שהם סתם מורחים את הזמן, לא ממהרים לברר ולא נותנים לזה עדיפות, לוקח זמן עד שהם מרימים טלפון, לא מחפשים לך הצעות בצורה פעילה, בקיצור, לא לחוצים.
אם זה המצב, מובן מאד שאת לחוצה. את רואה חברות שכבר נשואות, הצעות שמתפספסות, אין פגישות.. ..בטח שזה מלחיץ. אני גם חושב שזה לא בסדר שתרגישי כך, וגם ההורים צריכים להבין את זה. גם אם הם בעלי אמונה ואת לא, עדיין נשארנו עם זה שאת לחוצה. נשמע שכבר דיברת איתם על זה אבל אולי בפעם הבאה, אל תסיימי את השיחה בנושא אמונה\לא אמונה אלא תבהירי גם עד כמה זה מפריע לך ההרגשה שלא בוער להם. אולי בכלל יתברר שהם עושים יותר ממה שאת חושבת?
כל זה בלי קשר לאם הם צודקים או לא. לא אמרת לנו בת כמה את, אבל אם את מאד צעירה, למשל בת 19, יש מצב שההורים חושבים שקצת מוקדם לך להתחתן, ולכן הם לא ממהרים. גם אם זה המצב, מגיע לך לשמוע את זה מהם - שככה הם חושבים.
אגב, את הראשונה בבית? יש אח\אחות גדולה שאפשר לדבר איתה ולשמוע איך היה לה?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2010 22:57 |
|
| |
אני חוזרת בי...
תקשיבי לתרי!
אבל באמת!
(במיוחד אחרי שינוי הכותרת לאפקטיבית במיוחד)
ומחילה מהמשגיח.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/3/2010 00:42 |
|
| |
למעשה, ההורים שלך צודקים. את יודעת את זה יותר טוב ממני..
שמתי לב שיש תמיד צד אחד שיותר לחוץ- או ההורים או המדוייט..
כשהאחד לחוץ, השני נרגע.. כי מישו כבר לחוץ בשבילו
יכול להיות שאם תהיי אדישה לנושא, ההורים שלך יתחילו להילחץ..... אולי.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/3/2010 10:50 |
|
| |
בני ברקית יקרה,
קודם כל ברוכה הבאה!
כמו שהקדימה אותי קוטבית, תמיד יש צד אחד לחוץ יותר,
אבל לדעתי הסיבה היא,
שמה שההורים (לא) יעשו, תמיד לנו תהיה דרך אחרת, טובה יותר.
תארי לך בחורה שאננה, לא לחוצה להתחתן, (ויש כאלה! אפילו שרוב חברותיהן נשואות...)
וההורים שלה בשיא הלחץ,
וכשהיא חוזרת מפגישה, ולא, זה לא היה זה....
אז הם אומרים לה: מה את בוררת? את רוצה בכלל להתחתן? תנסי עוד פגישה! וכו' וכו'...
והאמא מספרת בכל הזדמנות שיש לה בת בשידוכים... והיא צריכה ישועה...
והאבא , כל מי שהוא פוגש, הוא שואל אם אין לו איזה בחור בשבילו....
והבחורה- טוב לה, לא לחוצה!
כאילו, תרדו ממני....
לכאן ולכאן, כל קיצוניות היא לא טובה.
רק ניסיתי להראות את הצד השני....
|
|
|
|
| נשלח ב-8/3/2010 12:17 |
|
| |
רשאית, תודה לכל המגיבים!
שנית, אני חושבת שלא היסברתי את עצמי מספיק טוב.
נפגשתי כבר עם כמה וכמה בחורים.
ויש לציין שאין אני מבקשת שהוריי התקשרו לשדכנים. אלא שכאשר מתקשרים ומציעים שיתחילו להריץ עניינים ולברר (יש מקרים שמציעים ואחרי חודש/ים מהצעה ועדין לא התחילו לברר)
שאלתי האם מבחינתי אני יכולה להיות רגועה מבחינת רמת ההשתדלות שעל האדם לעשות?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/3/2010 00:25 |
|
| |
חה.ברוכה הבאה וטוב לקרוא אותך.
יש מקום, אולי, לעשות יותר. (לברר שבוע אחרי שהציעו?) אולי תנסי בעדינות, או סבתא, או דודה, או אח גדול.
אבל, וזה אבל גדול, גם אם הם טועים - זה מה יש. להתחתן לבד את לא יכולה. וגם בתוך המגבלות האלה בורא עולם יכול לסדר לך משהו, נראה לי.....
בהצלחה.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/3/2010 02:14 |
|
| |
אגב, לא חשבנו שלא נפגשת..
ועדיין, יש לכל דבר את זמנו. כנראה שההצעות לא מריצות את ההורים לברר, הם מחשיבים אותך ליותר.. ..
שנית- לגבי שאלת ההשתדלות.
פעם שמעתי בשם הרב שטיין, שאם את 'ידועה' ז"א למדת במוסד חרדי, ומכירים אותך.. יש לפחות שדכן/ית אחד שיודע עליך.. ומידי פעם איכשהו מתקבלות הצעות. אז את חובת ההשתדלות שלך סיימת.
מה שכול להריץ אץ הענינים- זה רק תפילה.
ולהזכירך, הוא אמור למצוא אותך. ולא להיפך.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/3/2010 10:23 |
|
| |
הורים איטיים מדי , פלגמטיים מדי, שאננים מדי, בררנים מדי עושים עוול לילדים שלהם.
כמו שרוב חברותייך נשואות, ככה גם רוב בני גילך כבר נשואים, ואני לא מוצאת סיבה לשאננות ובזבוזי זמן.
בניגוד לדעת קודמי אני לא חושבת שההורים צודקים תמיד. לפעמים זה פשוט אופי ולא ענין של צודק/לא צודק. יש הורים שבפירוש מקלקלים לילדים שלהם את הסיכוי להתחתן (בעיניים ארציות, על כל פנים. כי בסופו של דבר הכל מלמעלה, וההורים הם לכל היותר שליחים בידי הבורא)
אם יש הצעה טובה והורייך מתמהמים מלבדוק אותה, תקחי יוזמה לידיים, תתחילי לברר אצל חברות שנשואות לבחורים מאותה ישיבה וכו ותבואי אליהם עם תוצאות, תנדנדי, תראי שזה אכפת לך ואני מקווה שזה יזיז גם להם.
קוטבית,
אני לא חושבת שלרב שטיין יש את היכולת לקבוע מהי רמת ההשתדלות הנדרשת. רמת השתדלות היא נגזרת של רמת ביטחון וזה משתנה מאדם לאדם.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/3/2010 13:32 |
|
| |
| קוטבית כתב: |  |
ולהזכירך, הוא אמור למצוא אותך. ולא להיפך. |
|
זה היה פעם...
היום התהפכו היוצרות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/3/2010 14:51 |
|
| |
| טיע כתב: | |
ולהזכירך, הוא אמור למצוא אותך. ולא להיפך.
זה היה פעם...
היום התהפכו היוצרות. |
|
הוא עדיין צריך למצוא אותך...
זה ששני המינים מחפשים זה לא סותר את העובדה שהוא צריך לחפש.
|
|
|
|
|
