להתפשר....

ויהי יום ואשמע...
שהרווק אצלינו בשכונה...
התארס בשעה טובה!

ואשאל- מי המאושרת?
אולי מארץ אחרת?
הוא חיפש כל כך המון...
בגיל 42 הוא היום...

ותענה לי אחותי הנחמדת...
הלא היא שכנתו! דלת מול דלת!!!
ותוסיף אחותי ותאמר:
צעירה העלמה. בת 30 היא...

ואפתח את פי בתדהמה...
ואשאל- איך לא חשבו על כך עד עתה?

ותאמר:
הלא שהוא שידוכים התחיל.
בת 8 היא היתה...
ולשדך בינהם- לא בדיוק מחמאה...
גדל הבחור ועמו הנערה.
הוא בן 32 והיא- 20
והשדכנים על דלתה דופקים.
ועליו משום מה מדלגים...

טוב. נגמרה לי הרוח הפיוטית אז אמשיך בלי חרוזים...
סיפורים כאלו גורמים לי סחרחורת...
בוא נאמר אני לא מצפה מבת  8 להתחתן עם בן 20...
וגם לא מבת 20 להתחתן עם בן 30...
אבל הנה! זה קרה בסוף...
וכידוע. ההפרש בינהם לא קטן עם הזמן.
הם גדלו כל אחד לחוד...
ואם זה מה שהכריזה בת-קול 40 יום לפני יצירת הוולד...
אז- נגרם סתם צער מיותר!
אני כולה שנה בשידוכים וכבר כמעט מיואשת...
והיא 10 שנים!!! 10!!!!
והוא- 22 שנה!!!!
יכולנו לחסוך 10 שנה ממנו וממנה... והם היו מתחתנים 10 שנים (לפחות...) לפני...
רק אם בגיל 20 היא היתה מוכנה לשמוע על בן 32...
צביטה בלב...
אולי בגלל שאני מכירה את הזוג אני סוערת ככה. (אציין שבאמת א-ף א-ח-ד לא חלם על השידוך הזה...)

כולם מתפשרים בסוף... אז אם ככה... למה לא להיות חכמים ולהתפשר מההתחלה? ולא לחכות לשלב שבו לא אני ולא אף אחד ממכם לא רוצה להיות בו....
(אם לא תרגיעו אותי אני אתחיל לשמוע שידוכים של בחורים מגיל 30+ רק מהפחד...)

*אגב... דלת מול דלת זה סתם ליופי המליצה... בעיקרון הם גרים באותה שכונה כמה בנינים ליד. אבל המשפחות מכירות טוב...

אה... שכחתי... שיהיה להם במזל טוב!!! בקרוב אצל כולנו...