לא מרגיש טוב /טור אישי. וגם שאלה קטנה...

טור זה נכתב במצב בו מוחי שרוי בהגדרה של "מעונן חלקית עד בהיר, עם עלייה קלה בטמפרטורות".
ביממה האחרונה אינני חש בטוב, נזלת אינסופית נוזלת ממני, ברמה שהייתה מעלה באופן ניכר את המפלס בכנרת.
אני מגניב מבטים לצידי ובאין רואים אני משמיע בקול רעש גדול "חחחחחרררררחחח" ומוריק ליחה שהצטברה במשך עשור.
בעוד אני שרוי במצבי, עלו במוחי הקודח כמה הרהורים. אזי למרות שידי עסוקות לרוב בממחטות נייר אנסה להקליד קצת...
את מה שאני חש סביבי, אפשר להגדיר כ-"ארבעת הבנים שבהגדה" חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול ו---"הבן החמישי". 


חכם- טוב הוא לא רק חכם, הוא "גאון" מדובר בחבר חדר שלי בישיבה שעשה הסבה לנטרופט מהמכון לרפואה טבעונית.
הוא מסביר לך על סגולות ה-"תה", וכמה חשוב לשתותו עם נענע/דבש (כנראה שהוא מחבב קורנפלקס עם נגיעות דבש).
אני פועל לפי המרשם שלו, עד שנפלתי על המיטה כשבידי האחת כוס התה ה-19 ובידי השנייה ממחטת נייר.
נזכרתי בחורף דאשתקד שבו הרגשתי עיקצוץ בעין שלא הפסיק, אותו חבר-רופא המליץ לשים תה חם בעין ללא הפסקה...
כשהגעתי לקופ"ח לאחר כמה יום של סבל, הפנו אותי בדחיפות למומחה לעניים ששלף מעיני כנף זבובון שעף לתוך עיני.

רשע- מדובר באותו האיש שיודע לכוון את השעה בדיוק כמו "בלעם הרשע". ובעווני אני "האתון" התורן שלו.
והוא מסביר מדוע מגיע לי את הסבל והצער, בדיוק כמו שאתמול הוא הסביר לך שהעליהום על "אלי ישי" הוא בגלל "אמסלם"..
כן. הוא גם ידע להסביר מדוע קיבלנו השנה סיוע מן היוונים בחנוכה, אך מדוע יש שלגים באירופה הוא עדיין אין לו הסבר.
רק שהתחשק לי לשאול אותו במה חטאתי ופגמתי שאני הוא החברותא שלו בסדר א', אך עדיין לא נפתח "פה האתון" שבי.

תם- היינו דכתיב "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" וזה קרה לי עם המפגש לאחר אותו "רשע".
אני מסתובב ומסביר בתמימות שאני צדיק הסובל "בעוונות הדור", וכנראה שהדור עשה הרבה עוונות.. שאני צריך לבטל דינים. עד שפונה אלי אותו "תם" ושואל אותי בתמימות האם עקב מחלתי הוסיפו לי את השם "דור" שאני סובל בעוונות (ה-)דור?
החיוך שלאחר אותה שאלה "תמימה" הסתתר בתוך הממחטה בדרך לשבירת שיא עולמי בניגובי אף ליום.

ושאינו יודע לשאול- כך הרגשתי בעצמי לאחר יום שלם של מכואבים, בו הכרתי ממש מטושטשת ומסוחררת הגעתי לקופ"ח.
לאחר המתנה ארוכה ניצבתי בפני הרופא-חוקר וכבר הייתי מוכן להודות בכל האישומים שמיוחסים אלי...
יכולתי להודות גם שאני וסגן שר הבריאות ליצמן גנבנו בביקור פתע בביה"ח "סורקה" סמים שנועדו לצרכי רפואה...
ומכרנו אותם לליברמן, כשהתכנון הוא להפיל את התיק על "אלי ישי" ובכך גם לדרוש תשלום מאמסלם /אטיאס /דרעי.
בסוף התהליך אותו רופא לא נתן לי "תרופת קסם" והעדיף לתת לי להתמודד לבד עם הבעיה ולתת לגוף לרפאות את עצמו.

"הבן המישי"- בדרך כלל זו ההגדרה לאותו בן "שבבניק" אבל כאן ניצב מולך בנאדם שממש לא שבבניק, אלא חבר טוב..
טענתו שהגוף דורש את שלו, ולאחר המאמץ המוחי של החודשים האחרונים, אנו זקוקים למנוחה בשבת הקרובה בצפון הארץ. לפי גישתו, הצינון והרגשתי הכללית הם רק סימפטום לבעיה שקימת בי והינה חוסר מנחוה כללי וחוסר זמני בטיולים.
אתה מנסה לומר לו שרק לפני שבוע קפצנו בבוקר לים המלח, אך הוא כבר בירר שבשבת יהיה חם ונעים, ובדמינו הוא בכנרת.


השעה 4 לפנות בוקר, אני מתעורר פתאום כשראשי קודח ומרגיש צורך להתאוור קצת, אני יוצא מהחדר ונוטל את ידי.
שם. במעמד נטילת הידים הבטתי ממול אל המראה. וניסתי לזהות בפנים שהציצו מהקפוצ'ון מלאות הסבל, את עצמי.
כמעט ולא זיהתי את עצמי, אך הסתכלתי אל תוך עיניו והרגשתי שאני הכי מבין אותו שבעולם.. ים של אמפתיה הרגשתי כלפיו.
כאב לי עליו, אך התחשק לי לומר לו בעוקצנות..
שאם גברים היו צריכים להוליד ילדים, אוכלוסיית העולם הייתה מצטמצמת לגודל של "זיכרון יעקב".
נראה לי שהוא הרגיש במה שרציתי לומר לו, שמתי לב שהוא חייך חיוך קטן לתוך המראה..


וכאן עולה במוחי הקודח שאלה, נניח ועובר עליכם יום שכזה אך בסופו של יום נקבעה לכם (כבר מלפני כמה ימים) "פגישה"..
האם הייתם הולכים לאותה פגישה?  וסתם... מה עושים שפתאום לא מרגישים כ"כ טוב או שאין מצב רוח בשביל לצאת?

תוקן על ידי קרונפלקס ב- 23/12/2010 15:30:54

אם אי פעם חלילה וחס וחס וחלילה