אני במשרד עכשיו,והמילים שלך מאתמול רודפות אחרי לכל מקום, כשאני יושבת, כשאני קמה וכשאני עונה לטלפונים.
אמרת שאתה אוהב, שאני יקרה לך, שעשית הכל מתוך אהבה, שקשה לך בלעדי..
לו היית יודע כמה קשה לי, כמה כאב אני מרגישה לפעמים, כאילו עוד רגע והלב שלי מתנפץ ולא יכול להרגיש יותר לנצח, כאב שחותך שם בפנים, כאב שאני מרגישה שאני לא מסוגלת לשאת אותו יותר, כאב שאני מרימה עיניים לשמים ושואלת בשקט: אבל אבא, למה? מה עשיתי? אני לא מסוגלת לסבול יותר..
אבל אני לא רוצה שתדע, כואב לך שכואב לי ויש לך נקיפות מצפון קשות על זה ואני לא רוצה להכאיב לך, מספיק קשה לך גם ככה עם המחשבות והרגשות שסוערים בתוכך ואני יודעת, בלילות קשה לך להרדם, בישיבה לפעמים כשאתה יושב ללמוד תוך כדי פיצוח סוגיה פתאום עולה בך הדמות שלי, מביטה בך ולא נותנת מנוח, אני יודעת, אני מכירה אותך טוב יותר ממה שאתה מסוגל לדמיין ואתה גמור במפנים, מתגעגע ולא מוצא מנוח לעצמך, המחשבות הורסות אותך, שהיית אתה הגורם לכל הפרידה הנוראית הזו..
אז בנוסף לכל מה שאתה סובל, אני גם אספר לך על עצמי? הרי לא תוכל לעזור לי, אני צריכה להתמודד עם הכאב לבד, אני צריכה לנשוך שפתיים ולהמשיך הלאה בדממה, בלי להביט אחור, כי אם אסתובב אחורה אני אתפרק מכאב שאני לא אהיה מסוגלת לשאת אותו..
וזה לא שלא שאלת, שאלת פעם פעמיים ושלוש, שאלתי מה איתי ואיך אני מרגישה ואם אני מסוגלת להתמודד ומה בכלל? ואני שתקתי, נשכתי שפתיים חזק ואמרתי בקול אדיש: זה בסדר, אני בסדר גמור, יש עבודה וחברות ומשפחה ודברים שלא נותנים הרבה זמן לחשוב, אני מסתדרת עם עצמי, אבל מה איתך? אני דואגת לך, אתה מצליח לעבור את התקופה הזו? איך אתה מרגיש?
אז אני שומעת אותך, את הקושי מבין המילים הצוחקות שלך שמנסות לחפות שהכל בסדר ו:כן, תודה על הדאגה ותודה שהתקשרת.. אבל אני יודעת שהמילים בתוכך הם אחרות: לא, בכלל לא תודה שהתקשרת, למה עשית את זה בכלל, אני מפורק מגעגועים, למה התקשרת להחיות את דמותך בתוכי? למה עשית את זה??
אני לא בסדר, אני מצטערת באמת, אבל באמת דאגתי לך, לא ידעתי מה קורה איתך ורציתי לשמוע שאתה מצליח להתמודד, שאתה עובר את התקופה הזו בשקט יחסי, לא כמוני רדוף רגשות ותקוות מנופצות, שמחתי לשמוע את הקול שלך, סדוק אבל איכשהו מתגבר, החיים ממשיכים וסוחפים אותך אליהם, אני שמחה בשבילך..
אחרי שבת חשבתי שאני מסוגלת להתמודד, שכן, שאני אצא לפגישות עכשיו, אכיר בחורים חדשים ואשכח מהכל, חשבתי שאני מסוגלת להתמודד עם שיחת טלפון איתך ולא להתפרק אחריה, חשבתי.. טעיתי בגדול, לשמוע אותך שוב, את האהבה שלך שלא עברה עם הזמן אלא רק התעצמה יותר, ריסקה את מה שחשבתי שיש בי לאלפי חלקים שדוקרים אותי עכשיו ולא נותנים לי מנוח..
כואב לי, ואתה לעולם לא תדע עד כמה, בשבילך.
