לאהוב את עצמנו, בכדי שנוכל לאהוב...

חשוב לזכור לא להתרגל מידי לתענוגות ולהיות פתוח לשינויים,
כי לעולם אינך יכול לדעת מה יענג את אשתך/בעלך לעתיד.

בעקרון ההתרגלות היא להתחיל לדעת לפרגן לעצמנו, 
כשהמחשבה היא ההתרגלות לגבי העתיד.

ברור, שאם משהו לא מפרגן לה, אז אנו לא נעשה את זה,
ההתייחסות היא על המצווה שמצווה את המצווה, ולא על המצווה בלבד.

מעפיל ,
יש צדק בדבריך אבל אני חושבת שקורנ התכוון שאדם לא יכול לאהוב את האחר (או לא משנה מה זה)
כל עוד אין לו אהבה בסיסית ונורמלית לעצמו וזה לא בא מכיון של אגו ואנוכיות 

_________________

לדעתי-לאהוב את עצמך הכוונה לא לתת לעצמך חיבוק 
אהבת העצמי זה לאהוב ולהיות מושלם אם מה שאתה עושה,לדעת את הפלוסים והמינוסים
ולאהוב את שניהם........להעריך את עצמך ולתת טפיחת שכם שצריך...... לדעת שאתה שווה משהו גם אתה לא עשיר או חכם או אבא שלך ראש ישיבה.כי איך שנולדת זאת התמונה הכי מושלמת לחייך .......... 
קח לדוג' את כל המתאבדים למיניהם (ה' ישמור) הם לא אוהבים את עצמם וכמובן שלא מעריכים.לכן הם מזלזלים בעצמם ומפקירים את נשמתם 
אם לא תאהב את עצמך לא תאהב אף אחד 

(מקווה שהובנתי .זאת דעתי)


וחוצ מזה יש אהבת השני שזה עוד סיפור ....לכן נאמר :"ואהבת לרעך כמוך"........

_________________

תמימות אמיתית היא חכמה עמוקה

דעתי בנושא.. (נראה לי שזה עונה לכמה מהמגיבים פה)
הרעיון הוא להיות ריאלי, הגיוני ולראות את הטוב שבכל דבר.

קצת יותר בפירוט: נתחיל מהטוב שבכל דבר. קודם כל הטוב שנמצא בי, הפלוסים שלי, זה הסיבה הראשונה שתגרום לי לאהוב את עצמי ולהעריך את עצמי. בהמשך זה מה שיניע אותי לפרגן לעצמי בדרך זו או אחרת.
להיות ריאלי (מציאותי) במה אני אבחר לפרגן לעצמי כך שיהיה לי גם סיפוק מסויים מזה. אם אני באמצע יום לחוץ אז טיול קטן בהחלט יכול להועיל ולהחשב כפירגון. וכו וכו נשאיר לכם את הדימיון..
וההיגיון מגיע בהמשך כשיש לי צורך לקחת את ההרגל הנחמד הזה שלי, ויש לי הזדמנות לגרום גם למישהו נוסף להנות מההרגל הזה (מה שדובר כאן באשכול, אחרי שמתרגלים כלפי עצמי- אני אוכל לתת גם לבן הזוג שלי בעתיד)

זהו בגדול :)

כמו שאמרו פה, ממקום של הכרה רחבה, הבנה ושלמות עם עצמי,
אפשר לצאת ולהבין את האחר- את החולשות, רצונות, צרכים וכו'.