רציתי להעלות את הסוגיה הבאה:
מאז שחברות שלי התחילו להתארס בקצב בין אם בגילי או גדולות ממני – פירגנתי להן ושמחתי איתן באמת.
כשאני שומעת על בנות קטנות ממני בשנתיים ואפילו ביותר אני מרגישה כאילו הן עקפו אותי במשהו – בשלב של החיים.
כמובן שאף אחד לא לוקרח מחברו כלום וכל אחד מקבל את המגיע לו, וזה אפילו לא נובע מקנאה אלא מההרגשה של: הרגע יצאתן מהלול! חכו עוד קצת, מי רודף אחריכן?
יש לי רושם שבנות בסמינר בכיתות הגבוהות לא מפעילות שיקול דעת נכון בשידוכים וממהרות להתארס כדי להכנס לעמוד הימני בעיתון.
בפזיזות שלהן הן תתארסנה אם מה שרק יציעו להן (אפילו שולחן... טוב זה רק בשביל הבדיחה) העיקר להשתייך למועדון המאורסות.
אני צודקת?
פעם משהי אמרה לי: " מה זה משנה מאיזה סיבה הן מתארסות, העיקר שיתארסו"
לא צודק בכלל לדעתי!
אני חושבת שהקלות דעת הזו גורמת הרבה פעמים לעזיבות שידוכים או אפילו גרושים!!
פשוט המדוברים לא היו מספיק בשלים, והתארסו כי כולם מתארסים. (תינוקי וילדותי לדעתי!!)
מה אתם חושבים?
_________________
!!Don't sleep! make your dream come true
ליק =)
