נראה לי שהייתי צריכה לקרוא לכותרת טרור תוצרת בנין.... אך כיון שהוא מגיע משני הכיוונים השארתי את הכותרת הנ"ל...
אז ככה הטרור מתחלק בין שלושה:
אמא שלי שמתה כבר שאני אתחתן
אחותי שעוד לא מלאו לה 18 אביבים וכבר מרגישה שאני הגיבנת שלה....
שכנותי היכנאיות....
בקשר לאמא שלי אז ככה:
כל בעיה מתחילה מכך שאני עדיין לא מאורשת וכל בעיה תיפתר שאני אהיה נשואה.... אשרי המאמינה...
לפני כל פגישה ואחריה אמא שלי מדסקסת את המראה שלי:
כאן צץ פצעון, שם קמט קל... הסיכה עקומה, הנעל מידי גבוהה, העדשות לא במקום, החצאית מידי ארוכה, החולצה מידי צמודה, לא שמת מספיק מייק אפ, השיער לא במקום, שכחת את השיניים התותבות............ (יש כאן כמובן הגזמות אבל כך זה בערך נשמע....)
אמא שלי בטוחה שעל כל קוצה של שערה סוררת תלוי ועומד עתידי....
היא עדיין לא מבינה שהבחור שירצה אותי לא יעניין אותו האורך של החצאית או צבע הנעליים (אני לא מזלזלת בחיצוניות וכמובן שגם לי אכפת ממנה רק שפשוט צריך לקחת הכל בפרופורציה...) ואם הפיצעון שצמח לו בדיוק ביום של הפגישה הוא הגורם להורדתי – אז פשוט לי שהוא לא היה שלי ואני לא שלו!!
נעבור לאחותי- כמעט וכבר נפגשתי עם מנין בחורים (הרבה או קצת??) ועדיין לא מצאתי את אבדתי...
אחותי בטוחה משום מה שהיא תיקח את הבחור הראשון שיציעו לה...
והיא גם בטוחה שברגע שאני אתחתן מי שידאג לה לשידך יהיה חתני לעתיד....
מה שהגברת עוד מנסה להעלות בדמיונה שהיא אולי תעקוף אותי באיזשהו שלב.....
ואחרונות לא חביבות שכנותי הזקנות והרכלניות
שכנה אחת רואה את אמא שלי ושואלת : "נו?? מה עם הבת שלך?? כ"כ נחמדה אז מה הבעיה???"
שכנה אחרת שראתה אותי בשבוע שהלכתי להרבה חתונות: " ראיתי אתמול את הבת שלך... כ"כ נרגשת.. נו מה חדש?" מוכר לכם???
שכנה נוספת יושבת לה באופן תמידי במרפסת משקיפה עלי ביציאותי וכניסותי....
לא זוכרת כעת את כל משפטי החוכמה והבינה הצרופה הנפלטים בקצב מסחרר מפיותיהן של חברותיה של אימי ושכנותי הטרדניות...
אני בטוחה שיש אנשים ונשים יותר גרועים מאלה... אבל גם זה מעצבן...
הי נזכרתי פתאום בשכנה לשעבר שפגשה את אמא שלי ובלי להתבלבל רצתה להציע לי בחור שמבוגר ממני ב10 שנים בערך... והיא עוד אומרת לאמא שלי שלא תעלב.....
גם לכם יש קרציות מעצבנות סביבכם???
איך אתם מתמודדים איתם???
