| נשלח ב-16/9/2011 09:26 |
 |
| |
תחושה של בדידות
ברצוני להעתיק לכם קטע מספר של הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק 'איש האמונה הבודד' ואשמח אם תגיבו על כך.
תחושה של בדידות
אפשר לציין את אופיה של הדילמא בשתי מילים : 'אני בודד'. אולם אדגיש כי בשעה שהנני אומר 'אני בודד', איני אומר כי אני חי לבדי, ב"ה, הנני נהנה מאהבתם ומידידותם של רבים. אני נפגש עם בני אדם, אני מדבר, מטיף, מתווכח, טוען. מוקף אני ע"י חברים ומכרים, ועם זאת החברות והידידות אין בהם כדי להפיג את החוויה מלאת הסבל של בדידות המלווה אותי תדיר. אני בודד משום שמדי פעם אני חש שנעזבתי והורחקתי ע"י הכל, אפי' ע"י ידידי הטובים ביותר. ודברי בעל המזמור "כי אבי ואמי עזבוני" נשמעים באזני כהמייתו הנוגה של התור. זוהי חוויה מוזרה, ולצערי אף אבסורדית, המולידה כאב צורב ומתיש. וכמו כן תחושה ממריצה ומזככת. הנני מתייאש משום שאני בודד ועל כן מתוסכל אני, מאידך אני חש שכוחי נתחדש בי מפני שחוויה זו של בדידות דוחקת את כל כולי לעבודת ה' וכו' ..." האם אתם חושבים שיש מצב נפשי שגם אחרי שהאדם מתחתן הוא בעצם נמצא 'לבד' כמובן בכלל לא באותה רמה לפני שהוא התחתן (לא טוב היות האדם לבדו) אבל יש איזה מקום כזה בנפש שהאדם יהיה לבד וזה ילווה אותו במשך כל חייו? האם אותה תחושה של בדידות היתה רק לרב סולובייציק או שבאמת היא נמצאת גם אצל כל אחד ואחד מאיתנו? מה דעתכם?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2011 10:06 |
|
| |
| hvuaug כתב: |  | ברצוני להעתיק לכם קטע מספר של הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק 'איש האמונה הבודד' ואשמח אם תגיבו על כך.
תחושה של בדידות
אפשר לציין את אופיה של הדילמא בשתי מילים : 'אני בודד'. אולם אדגיש כי בשעה שהנני אומר 'אני בודד', איני אומר כי אני חי לבדי, ב"ה, הנני נהנה מאהבתם ומידידותם של רבים. אני נפגש עם בני אדם, אני מדבר, מטיף, מתווכח, טוען. מוקף אני ע"י חברים ומכרים, ועם זאת החברות והידידות אין בהם כדי להפיג את החוויה מלאת הסבל של בדידות המלווה אותי תדיר. אני בודד משום שמדי פעם אני חש שנעזבתי והורחקתי ע"י הכל, אפי' ע"י ידידי הטובים ביותר. ודברי בעל המזמור "כי אבי ואמי עזבוני" נשמעים באזני כהמייתו הנוגה של התור. זוהי חוויה מוזרה, ולצערי אף אבסורדית, המולידה כאב צורב ומתיש. וכמו כן תחושה ממריצה ומזככת. הנני מתייאש משום שאני בודד ועל כן מתוסכל אני, מאידך אני חש שכוחי נתחדש בי מפני שחוויה זו של בדידות דוחקת את כל כולי לעבודת ה' וכו' ..." האם אתם חושבים שיש מצב נפשי שגם אחרי שהאדם מתחתן הוא בעצם נמצא 'לבד' כמובן בכלל לא באותה רמה לפני שהוא התחתן (לא טוב היות האדם לבדו) אבל יש איזה מקום כזה בנפש שהאדם יהיה לבד וזה ילווה אותו במשך כל חייו? האם אותה תחושה של בדידות היתה רק לרב סולובייציק או שבאמת היא נמצאת גם אצל כל אחד ואחד מאיתנו? מה דעתכם? |
|
אני לא נשואה אומנם, אבל בתור רווקה (מאושרת) לא הרגשתי על בשרי בדידות כמעט לעולם,
מה שמוכיח שזה לא תכונת טבע סטנדרטית, שמצויה אצל כל אדם.
לפי המשפט המודש אני נוטה לחשוב שההרגשה הנ"ל קיימת אצל אנשים נחייטיים או שקטים.
ואני אסביר
נחיתי- שלא מאד משנה כמה האהבה ישפכו עליו הסובבים תמיד הוא ירגיש, עזוב, מבודד פגוע ומרוחק-
וזה מצוי.
שקט- (לא בהקשר לסיטואציה המתוארת) כמעט ואף אדם נורמלי לא מחבב את העובדה שהוא צריך לשבת
לייד מישהו ולדובב אותו,כתוצאה מכך סוג האנשים השקטים יותר והפחות חברותיים ימצאו את עצמם מהר מאד
נתקלים בהרגשת בדידות.
וזה הגיוני.
עכשיו, אם אתה אדם נטול משתי התכונות הנ"ל- אין סיבה הגיונית להרגשת בדידות,
גם אם יש פירורי הגשה כזאת בשנות הרווקות אני מאמינה שהיא מתמוגגת עם הנישאין,
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2011 11:00 |
|
| |
| hvuaug כתב: | | ברצוני להעתיק לכם קטע מספר של הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק 'איש האמונה הבודד' ואשמח אם תגיבו על כך. תחושה של בדידות אפשר לציין את אופיה של הדילמא בשתי מילים : 'אני בודד'. אולם אדגיש כי בשעה שהנני אומר 'אני בודד', איני אומר כי אני חי לבדי, ב"ה, הנני נהנה מאהבתם ומידידותם של רבים. אני נפגש עם בני אדם, אני מדבר, מטיף, מתווכח, טוען. מוקף אני ע"י חברים ומכרים, ועם זאת החברות והידידות אין בהם כדי להפיג את החוויה מלאת הסבל של בדידות המלווה אותי תדיר. אני בודד משום שמדי פעם אני חש שנעזבתי והורחקתי ע"י הכל, אפי' ע"י ידידי הטובים ביותר. ודברי בעל המזמור "כי אבי ואמי עזבוני" נשמעים באזני כהמייתו הנוגה של התור. זוהי חוויה מוזרה, ולצערי אף אבסורדית, המולידה כאב צורב ומתיש. וכמו כן תחושה ממריצה ומזככת. הנני מתייאש משום שאני בודד ועל כן מתוסכל אני, מאידך אני חש שכוחי נתחדש בי מפני שחוויה זו של בדידות דוחקת את כל כולי לעבודת ה' וכו' ..." האם אתם חושבים שיש מצב נפשי שגם אחרי שהאדם מתחתן הוא בעצם נמצא 'לבד' כמובן בכלל לא באותה רמה לפני שהוא התחתן (לא טוב היות האדם לבדו) אבל יש איזה מקום כזה בנפש שהאדם יהיה לבד וזה ילווה אותו במשך כל חייו? האם אותה תחושה של בדידות היתה רק לרב סולובייציק או שבאמת היא נמצאת גם אצל כל אחד ואחד מאיתנו? מה דעתכם? |
|
לא כל כך הבנתי מה אתה בא לשאול,
אם שאלת שאלה סטטיסטית האם יש עוד אנשים בעולם כמו הרב סולובייציק, אז ברור שיש..
ואם שאלת האם זה אמור להיות כך? אז ברור שלא.. !
אז בעצם.. מה שאלתך...?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2011 12:29 |
|
| |
ודאי שאדם בודד לא בהכרח אדם לא חברתי, אחד שאין לו חברים. יש אנשים שמסביבם
המון אנשים והם חשים בודדים ומסכנים. כך לדוגמא זמרים שכל הרעש וההמולה שוכחת והם הולכים הביתה אחרי הופעה, הם מרגישים מועקה ובדידות איומה אם אין להם אישה אוהבת שמחכה להם בבית.
אני חושב שאדם בודד,זה אדם שאין לו מישהו שהוא באמת אוהב ומוכן לעשות הכול בשבילו,
ולכן ודאי גם אחרי שמתחתנים אם הקשר הוא לא חזק ואין אהבה אמיתית אדם יחוש הרבה פעמים לבד ובודד.
(אח של אני 19)
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2011 14:37 |
|
| |
| אני19 כתב: | | ודאי שאדם בודד לא בהכרח אדם לא חברתי, אחד שאין לו חברים. יש אנשים שמסביבם
המון אנשים והם חשים בודדים ומסכנים. כך לדוגמא זמרים שכל הרעש וההמולה שוכחת והם הולכים הביתה אחרי הופעה, הם מרגישים מועקה ובדידות איומה אם אין להם אישה אוהבת שמחכה להם בבית.
אני חושב שאדם בודד,זה אדם שאין לו מישהו שהוא באמת אוהב ומוכן לעשות הכול בשבילו,
ולכן ודאי גם אחרי שמתחתנים אם הקשר הוא לא חזק ואין אהבה אמיתית אדם יחוש הרבה פעמים לבד ובודד.
(אח של אני 19)
|
|
אני 19(כלומר, אחיה), לדעתי זה החתך לא הרגשה טבעית,
וכשאני אומרת חתך אני מתכוונת למעבר הדרסתי הזה בין ההופעה- שבה הוא במרכז, וכולם
מרעיפים עליו צומי מכל כיוון אפשרי, לבין הבית השקט, שבו הוא יושב לבד
וחוץ מהקירות אף לא אחד מעיף מבט אליו----- והרגשה כמו זו, אין לי ספק שהנישואים מחפים עליה.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2011 14:53 |
|
| |
אני מאוד מקווה שתחושת הבדידות תעלם אחרי החתונה, אבל איני בטוחה
אולי אדם נועד להיות בודד?! הרי נבראנו שונים אחד מהשני, כל אחד מיוחד
ויחוד מביא לבדידות, ולכן כל אחד בודד למעשה,
יש את אלה שיותר רגישים לחוש זאת ויש את אלה שפחות,
אולי לאחר החתונה אדם עדין נשאר בודד, אבל הרבה פחות ממה שהיה קודם
כי בכל אופן יש לו עזר כנגדו הוא לא לבד,
הרבה פעמיים שרואים זוגות מבוגרים יותר, אפשר לראות שיש להם מין שלוה פנימית
שלדעתי נובעת מכך שהם ביחד, שהם לא לבד
ולא רק במובן הפשוט אלא משהו עמוק יותר, ביטחון שנובע מכך שהם ביחד
תוקן על ידי שירלי19 ב- 16/09/2011 14:57:22
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2012 22:20 |
|
| |
ודאי שיש. כל אחד שיש לו אלמנט יחודי בנפש חש בבדידות המדוברת. דוד המלך מדבר עליה הרבה.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2012 01:17 |
|
| |
יש תחושת בדידות, ולצערי גם לאחר הנישואין לעיתים יש. אני חושבת שפסגת הזוגיות היא היכולת לגרום לשני לחוש ביחד גם כשהוא לבד... וכמובן, ולהבדיל, זוהי גם פסגת ה'זוגיות' שבינינו לבין הקב"ה, התחושה שהוא כל הזמן איתנו, "שיויתי ה' לנגדי תמיד"
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2012 01:59 |
|
| |
| אני19 כתב: | | ודאי שאדם בודד לא בהכרח אדם לא חברתי, אחד שאין לו חברים. יש אנשים שמסביבם
המון אנשים והם חשים בודדים ומסכנים. כך לדוגמא זמרים שכל הרעש וההמולה שוכחת והם הולכים הביתה אחרי הופעה, הם מרגישים מועקה ובדידות איומה אם אין להם אישה אוהבת שמחכה להם בבית.
אני חושב שאדם בודד,זה אדם שאין לו מישהו שהוא באמת אוהב ומוכן לעשות הכול בשבילו,
ולכן ודאי גם אחרי שמתחתנים אם הקשר הוא לא חזק ואין אהבה אמיתית אדם יחוש הרבה פעמים לבד ובודד.
(אח של אני 19)
|
|
מצחיק אותי האח של אני19.... אוי אחותי היקרה, היו ימים....
_________________
לאהוב זהו הטוב שבטוב
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2012 10:46 |
|
| |
וכבר אז הרגשת בודד? התחלת עם זה צעיר...
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2012 11:11 |
|
| |
נערונת,זה היה כולה לפני חצי שנה....
ואם מדברים על בודד.
לא חסר לי ב"ה שום דבר בחיים. תאמיני לי.
תחשוב טוב יהיה טוב. זה אימרה ידועה.
אולי לאחרונה אני קצת מבולבלת עם התחושות , אבל בתכלס? החיים מפגישים אותנו עם כ"כ הרבה חוויות מעניינות ומסעירות שאין זמן ורצון להיות בודד.
לפעמים הבחירה שלנו זה לא להיות בודד(לשבת על חוף הים לבד... מוכר לך?)...
בע"ה גם כשאהיה סבתא עם בעלי ונלך יד ביד עם מקל סבתא(ואלוי ניפגש בשיחת בטלים...:-)) גם אז אהיה מוקפת במשפחה וחיות.
גם האמונה לא נותנת לנו להיות לבד. יהודי אף פעם לא לבד!!!!!!
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2012 11:48 |
|
| |
גם אני לא אוהבת את המונח ״בדידות״. יש לו קונוטציות מעוררות חמלה ובבדידות שאני חושבת עליה יש הרבה כמיהה ולאו דווקא מסכנות. מצד שני, יש לך הגדרה מתאימה יותר?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2012 12:58 |
|
| |
את יודעת?יש מושג כזה בדידות.
המונח של בדידות כמו שהגדיר הרב סולובייציק. היא כמיהה והשתוקקות לבורא עולם. אין אדם דומה לחברו כמלא הנימה. לעולם לא נוכל לתת תחושה של הבנה/השלמה/סיפוק לשני בכל כל כל המובנים. תמיד יהיה לו חוויה שהוא חוה אותה לבד. תובנה שהוא הבין אותו לבד.וכו...
זה מה שיוצר אותנו למיוחדים כ"כ. זה מה שמקרב אותנו לבורא עולם לתפילה אישית ומיוחדת לצרכינו שלנו ובאמונתנו המיוחדת לנו.
השאלה המרכזית היא איך אנחנו מתייחסים לתחושה הזו שמקננת בנו ללא ספק. האם היא תחושה של מיוחדות. או מסכנות....
לעניות דעתי...
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2012 13:03 |
|
| |
יש גם מושג כזה ״סוביקטיביות״....
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2012 13:05 |
|
| |
אני חושב, שאדם שמאמין, שיש לו את עצמו הוא אף פעם לא בודד.
תחושות שאדם חווה לבד, תחושות שקורה לאדם עם עצמו עדיין זה לא הופך אותו לבודד (במובן המצער של המילה) אף אם אין לו למי לספר או לפרוק.
מה גם שפעמים זה טוב להיות לבד, להתנתק, לחוש מבלי עצות של אחרים, רחמים או שלל תחושות שהסביבה מעניקה ומשפיעה. ודווקא אותם תחושות שהאדם חווה לבד, שהאדם לא יכול להיות עם אחרים, שהוא לא מעיז או מתבייש לספר ולשתף, שהוא מוכרח לאכול את זה לבד, דווקא התחושות האילו הכי מרוממות את האדם, מגדלות אותו, מביאה אותו למחוזות שהוא לא חלם שקיימים..
וכמו שאמר החזו"א: חייבים לעבור את החיים, השאלה אם בדמעות או בחיוך..
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2012 14:02 |
|
| |
בודד זה לאו דווקא אחד שחווה לבד או שאין לו למי לספר זאת, זה מין תחושה פנימית של 'אני לבד בעולם',
וקל מאד להרגיש זאת בזמן של ניסיון, סוג של תחושת אם אין אני לי מי לי... על אף שכולם נמצאים ואוהבים ותומכים...
ואני מסכימה לגמרי שזה טוב לפעמים להיות לבד, לעשות חשבון נפש, להבין מי אנחנו ומה אנחנו רוצים מעצמינו..
|
|
|
|
|
