ענני (הנני) החדש ומספר/משתף

שבוע טוב לכולם/ן!

חדש איתכם אז אספר עלי?
בן 27, ירושלמי, עובד חצי יום ולומד בחציו השני. (שכנטוזי)

אני רואה שלכל אחד ממכם יש סיפור, אז גם לי.

אני מגיע מבית ממש ממש "פרום". רדיו בקושי דולק כאן. בגיל 17 לערך אני עזבתי את הישיבה ופרשתי לדרך אחרת.
כיום, 10 שנים אחרי, אני חרדי לגמרי אך באופן קצת שונה מאחיי ואחיותיי.
לפני חצי שנה - פסח, הציעו לי בחורה. בירורים משני הצדדים ו...יאללה - לפגישה.
אני מגיע לאסוף את הבחורה ואני רואה שמדובר ברבנית, ממש ממש חרדית כמו הבית שממנו אני בא. (חצאית 3/4, שיער אסוף של סמינר וכו' וכו')
ראיתי מיד שכנראה חלה כאן טעות, אך בשבילי אין דבר טוב יותר שאני מאחל לעצמי מאשר אישה כזו.(זה כבר נושא לאשכול אחר)
הדבר הראשון שחששתי ממנו היה שלא אמרו לה בדיוק מי אני ומה אני. אשע"כ עוד לפני תחילת הפגישה עצרתי בצד ואמרתי לה-
"אינני בחור ישיבה, אין לי עתיד לכאורה של אברך בכוילל. אני לא הולך בלבוש "שחור לבן"" - בקיצור -שמתי את עצמי לגמרי על השולחן ואמרתי - 
"אם חלה כאן טעות - בואי לא נגרום זל"ז עוגמ"נ - ונשוב לנו לבית."
ראוי לציין שהדגשתי שבשבילי - רמת החרדיות שלה היא מעלה ולא חסרון. אך מ"מ אם בשבילה זה לא מתאים - נסגור את זה כאן ועכשיו.

תשובתה למרבה הפלא היתה שהמראה החיצוני לא מעניין אותה ואמרו לה מראש שאני לא "סטנדרט".
המשכנו לפגישה.
אחרי הפגישה הייתי בטוח שאין לי סיכוי - למרות שאני מאוד התלהבתי.
להפתעתי המאוד מאוד גדולה היא הייתה מעוניינת להמשיך.
נפגשנו פעם שניה ושלישית.
ופתאום
מישהו התקשר למשפחה שלה וסיפר להם שהבת שלהם יוצאת עם מישהו שהרג מישהו בתאונה בצעירותו! שהייתי מאושפז אחרי אותה תאונה במוסד שיקומי במשך שנה וחצי! ועוד סיפורים למכביר.
מיותר לציין שהכל מצוץ מהאצבע.
אני הייתי בשוק.
מזל היה לי ולפני כן סיפרתי הכל לאותה בחורה על עברי. למה עזבתי את הדרך, למה עזבתי את עולם הישיבות (ולאחמ"כ חזרתי) - הייתי כנה לגמרי.
הבחורה התייעצה עם רב והוא אמר לה לשאול אותי אם יש אמת בדברים - זאת משום שהוא התרשם שאני איש אמת.
כך באמת היה ותגובתי הייתה צחוק מתגלגל. פשוט לא האמנתי.
עוד פגישה ועוד פגישה ותוך כדי השדכנית אומרת לי שהיא ממש מאוהבת בי, כאן אני נכנסתי קצת לבעיה כי אני ממש ממש הערכתי אותה אך לא הצלחתי להתחבר כל כך רגשית. התפללתי להשם וביקשתי ממנו או שאני יצליח להתחבר אליה או שזה יירד.
והוא ענה לי לההכל. גם התחברתי וגם ירד.
אחרי הפגישה האחרונה שבה קרה מה שרציתי - נקשרתי אליה - התקשר שוב אותו בן אדם למשפחתה של הבחורה ובסיפורו - הוא אימת את כל הפרטים על התאונה והאשפוז, ואני - ש-ק-ר-ן!

אני הייתי בטוח שעד כדי כך אין טמטום בעולם. יש גבול למה שאפשר להעליל על אדם כדי לקלקל לו. לכן לא ייחסתי לכך חשיבות.
הבחורה רצתה לחשוב.
חשבה וחשבה, לאחר שבוע אני מקבל תשובה - 
"לא מתאים הסגנון"

זה כל כך עצבן אותי! אני אמרתי לך מראש! בדקה הראשונה שנפגשנו אמרתי לך שאם לא זה הסגנון - נפרוש עכשיו כדי למנוע עגמת נפש. אז למה משכת? אני יודע את התשובה. היא אהבה אותי. השדכנית סיפרה לי אחרי כל פגישה על איך שהיא מדברת עלי וכו' וכו'. אז אם היא כן רצתה - מה קרה פתאום שזה לא הסגנון??

למדתי דבר אחד. כשאלוקים לא רוצה משהו- יש לו את הדרכים שלו. לנו נותר רק לעמוד בצד ולהסתכל.

כיום אני הרבה הרבה אחרי זה, אך בכל פעם שאני חושב על זה אני מתעצבן רק עליה. למה ולמה ולמה היא לא חשבה על זה בהתחלה כששאלתי?

נ.ב.
1) הסיפור אמיתי לגמרי. אני מונע מראש שאלות כגון "איך אמרו עליך דבר כזה??" "אפשר לברר את זה?!?"
אז- אין תשובה. צריך לשאול את אלוקים. רק הוא מסביר דברים הזויים.
2) אם יש כאן מישהו שמכיר אותי הוא בוודאי יזהה אתי לפי הסיפור. אז.. אהלן! שלח הודעה בפרטי.

אויש, לא.
לא על ליטאי

[ליטאי אל תעלב וזה.. ]

בקיצור פספסת את ההזדמנות להגיד "איי דו"... חבל