מחשבות בע"מ

כמו שאמרתי - הנה האשכול.

מה דעתכם/ן בנושא דלהלן:
אני בן 27, עובד חצי ולומד חצי. (אובד עיצות ולומד לקח...מוכר?)
אינני חרדי סטנדרטי, אבל אני כן חרדי לגמרי. מזותומרת? אני שומר תריג מצוות, 3 תפילות ביום, לימוד כל יום וכדומה.
אבל - אני לבוש צבעוני, עובד, שומע מוזיקה חוץ מיעקב שוואקי ועוד כהנה וכהנה ישמור ה' ויציל.
בקיצור - חרדי מודרני (?)
הציעו לי בעבר (כמו שכבר סיפרתי) בחורה ממש ממש פרומערית. בלבושה, בדיבורה, בהתנהגותה, בצניעותה, בהזדעזעותה מכך ששמעתי מוזיקה בספירת העומר, (בגללה שכחתי לספור יום אחד!) בקוקו שלה וב--כולה!
אני לכשעצמי ראיתי בכך רק מתנה משמים. כי מה יכול להיות גרוע לי בזה אם היא מסכימה לחיות עם בעל לא "חלק" כמוני?
הרי שאיפותיי הן להקים בית עם ילדים שיהיה מושתת על אדני תורתינו - ומה יותר טוב לכך מאמא שהיא בחורת סמינר?
אינני פוסל בכך את כל אין ספור הבחורות שיצאתי איתן והן אינן בחורות סמינר - אך כמו שאני רואה את אחיותי - שהן בחורות סמינר למהדרין - אני מאחל לעצמי אמא לילדיי כמוהן. רק שאני אינני באותה מדריגה, (ומי ייתן ויום אחד..)
כמובן שכשיצאתי איתה היו לה כל מיני דרישות בנושא - ללבוש שחור לבן (הסכמתי), כובע וחליפה בשבת (הסכמתי רק לחליפה - לא מסוגל כובע), לא לשמוע מוזיקה "לא יהודית" (לא יכולתי להבטיח - זה חזק ממני), לא לשמוע מוזיקה בספירת העומר (הסכמתי).
היו עוד דרישות, אני רק בא לומר בזה שאני לא רוצה אמא כזו לילדיי רק כ"קישוט דתי" בבית. אלא מכיוון שאלו הן שאיפותיי העמוקות והנסתרות (אף ממני לעיתים) אני מוכן ורוצה להקריב עבור אשה כזו - מה גם שזו מקפצה לגובה בשבילי.

מה דעתכם? האם:
אל לו לבן אדם לקפוץ מעל לפופיקו, אלא יקח אשה כמוהו - וביחד יעבדו להם על עצמם?
או שמא זה דבר לגיטימי לרצות. במיוחד כשאני מניח את הדברים על השולחן?
אם יש כאן בחורת סמינר אז - מה דעתך את? 

די מזכיר לי את עצמי....

אני אומר לך מנסיון- לא מזמן הייתי בפגישה עם בחור שאין לי דרך אחרת להגדיר אותו חוץ מ"אורות"...
ופעם כשהייתי כזו- רציתי אחד כזה.
ומאוד התלבטתי אם עדיין מתאים לי הסגנון.
אני חושבת שה' שלח לי אותו- כדי שאני אבין שזה כבר לא מתאים לי...

לדעתי אתה צריך מישהי שיש לה את אותן שאיפות כמו שלך- ולהתחזק איתה ביחד.
לפעמים זה בריא שאחד מבני הזוג חזק יותר.
אבל צריך לדעת איפה לתת את הדגשים- אישה לא נועדה להיות המשגיח שלך.
היא יכולה לעודד אותך ולכוון אותך ולתמוך בך... אבל יותר מזה- ויהיו פיצוצים בבית.

שה' יכוון אותך בדרך הטובה, ויש לך ס"ד.
שנה טובה (:
וחתימה טובה.

ליטאי.. אני לא רוצה להביע בקול יותר ממה שהבעתי. חדל מתגובות סרק. חדל!!

אנונימוס- אני לא רואה בעיה בתגובה שלו...

זוגיות זה לא להקריב מעצמך בשביל לרצות את השני. זוגיות זה ששניים מתפשרים על דרך אמצע
בשביל החיים. אני לא חושב שמה שניסית לעשות היה מחזיק לאורך זמן, משני הצדדים.

זאת לא פעם ראשונה שישנה התלבטות כזאת, הכי טוב לנסות לחפש מישהו שפחות או יותר באותו ראש..

LHD כתב: שלום לכולם, אני חדשה פה, למרות שאני קוראת און אנד אוף כבר כמה שנים. אני בת 24 גדלתי במשפחה חילונית והתחלתי הליך של חזרה בתשובה בגיל יחסית צעיר. סיימתי תיכון חרדי ועשיתי סמינר ה' ו'. אפשר לומר שהייתי חניוקית/ פרומערית/ צדיקה/ וואטאבר יו וואנה קול איט. בשידוכים של אז.. הייתי נפגשת רק עם טובי הבחורים. (עד כמה שאפשר לבחורה חוזרת בתשובה עם הורים גרושים) על אינטרנט לא היה בכלל מה לדבר. אבל איכשהו התגלגלתי לעולם הזה. היום, אני כבר כמה שנים אחרי הסמינר, רוצה להתחיל לימודים אקדמאים. אחרי עליות ומורדות, והפסקה רצינית, החלטתי להיכנס שוב לעולם השידוכים, הפעם עם יותר רצון, ידע ואמונה. אני כבר לא אותה ילדה קטנה שהייתי פעם, היום אני כבר משהו אחר. וזו בדיוק הבעיה.... אני גדלתי בבית חילוני אבל חזרתי בתשובה, אבל זה היה בגיל צעיר אז היום אני כבר אמורה להיקרא חרדית. רק שאני לא חילונית, כבר לא חוזרת בתשובה, ובטח שלא חרדית. אני סוג של יצור כלאיים, ומרגישה שאין עוד בחור כמוני, כי אני שילוב של כל העולמות. ואיכשהו אני מרגישה שאני לא שייכת לאף אחד מהם. איכשהו הצלחתי להפנים שאני כבר לא אתחתן עם בן תורה שיושב ולומד. וכאן מתחילה דילמה שלי ושל עוד רבות כמותי אני מאמינה. בארץ, התפיסה כלפי בחורים שאינם בחורי ישיבה זה שהם סוג ב'. למרות שהם יכולים להיות יראי שמיים, מכאן, ברגע שבחור יוצא מהישיבה הוא מרגיש ככה ואוטומטית נהיה כזה. אז טבעי שקשה מאוד למצוא בחור שיושב ולומד ושגם יש לו מקצוע. מה גם, שרוב הבחורים בארץ שיצא לי להכיר, רוצים לראות טיוי ולשמוע שירים חילוניים ועוד כמה דברים כאלה אחרי החתונה. מה שמבחינתי הוא יהרג ואל יעבור. ואז, אחרי שיצאתי עם בחור אמריקאי, הבנתי שהסגנון הזה של חוצניקים יכול להתאים לי מאוד. כי אלה בחורים שגדלו בבתים פתוחים, אבל לא יותר מדי, יש להם ערכים טובים, וביחד עם מקצוע הם גם קובעים עיתים לתורה. יש רק בעיה "קטנה" לרוב הם מעוניינים בבחורות חוצניקיות. וגם ממילא אף שדכנית עוד לא הציעה לי כזה בחור. אני נוטה לחשוב שאני חכמה, ואולי מכאן נובעות כל הדילמות שלי בחיים. לכן אני פונה אליכם, ואל הנסיון והידע שלכם, תעזרו לי להבין את עצמי. תגידו לי מה דעתכם, ואם אתם הייתם מתמודדים עם מצב כמו שלי. תודה.

לזלזל בדעה שאוסרת? להביע את דעתו המקלה כ"כ כאילו זו תורה למשה מסיני?? וזו לא פעם ראשונה..

והנה דוגמא למה שקורה באופציה השניה:

נתן22 כתב: למעלה מ400שעות שיחה... למעלה מ80 שעות נסיעה... קרוב ל20 פגישות... יותר מ100 שעות של פנים מול פנים... קרוב ל6000 הודעות אסמס... מאות מיילים.... מאות מילות חיבה והבטחות... עשרות מכתבי אהבה קטנים וגדולים... שבועה וכריעת ברך... הצעת נישואין הכי רומנטית שיש... נלחמתי עם המשפחה שלי בשבילך... מאות מאות פרקי תהילים ותפילות... עשרות פעמים הייתי בקברי צדיקים ובכותל... הייתי ובקשתי ברכות מגדולי הדור... ליטרים של דמעות... קרוב ל6500שח עלות הסוללרי... למעלה מ1500 שח רק נסיעות... למעלה מ16000שח הוצאות רק עלייך...  עשרות תמונות מלאות בחיוכים מאושרים... קרוב ל30 דפי גמרא שלמדתי רק בגלל שביקשת שאתחזק יותר...  רציתי להפתיע אותך ולגמור בשבילך מסכת... בשביל מי אני אגמור עכשיו? התחלתי לכתוב חידושי תורה בשביל שאני אוכל לכתוב קונטרס ולחלק אותו בחתונה שלנו... מאות תפילות פרקי שירה שיר השירים רק בשבילנו... מאות שקלים תרמתי לצדקה... והתחייבתי לעוד אלפים... מאות רגעים של אושר של שמחה של התרגשות של דמעות...  קיבלתי על עצמי עשרות קבלות טובות להתחזק בהם...  התחלתי להוציא שבת בר״ת... ואת לא מתארת מה עוד אני מוכן לעשות בשבילך...! אני מוכן (רוצה) להפסיק עם הלא כשר( האייפון) מוכן בלי מחשב בבית... מתחייב לך להקים בית של תורה...! בית יהודי אמיתי... מבטיח לך להיות מאושרת... לא לאכזב אותך לעולם...! ללמוד תורה ככל יכולתי.... להתחזק בצניעות מבטיח... ובחניני נא בזאת... אם לא אקיים את כל היוצא מפי...! אשה בונה אישה בונה.... את יכולה לבנות אותי....  מי עוד יעשה בשבילך מה שאני עשיתי?  מי עוד ייתן לך מה שאני נתתי? מי עוד ילחם בשבילך בכל זמן וקושי? מי עוד ייאהב אותל כמוני? מי עוד יכתוב לך שירי אהבה? מי ייתן יד ויבנה את ביתך? מי תמיד דאג שיהיה לך חיוך על הפנים?   אייך?  לא שיקרתי עלייך לעולם... הייתי הכי אמיתי איתך... גם כשפגעת בי נורא ידעתי לסלוח... לא הסתרתי ממך דבר... הכרת את כולי.... ועכשיו איך תדעי לאן את נכנסת? תוכלי לספר לעוד מישו מה שאני יודע עלייך? תוכלי לנהל עם עוד מישו שיחה חופשית כמו שניהלת איתי? תוכלי לספר לו הכל?! והוא עדיין ימשיך להיות איתך? מי עוד אוהב אותך בעולם כמוני? אני לא ביקשתי ממך דבר... רק אותך! תני לי להוכיח את עצמי.... מבטיח להיות יותר טוב! ואין לך מה לדאוג.... אני לא אפגע בך ולא אזיק לך...! למרות התמנות והסרטונים שיש לי.... ולמרות ההתנהגות שלך... לאן נעלמו אותם 3 חודשים...? כשאני חשבתי רק לקום וללכת בגלל שאבא שלך לא רצה אותי... אמרת לי תשאר אל תשאיר אותי לבד... אני נשבעת לא לעזוב אותך... ואתה עדיף מאבא שלי.... ואני האמנתי ונשארתי...  ועכשיו את קמה והולכת לך בלי שום סיבה.... למרות ההבטחה... למרות השבועה.... איך את יכולה לפגוע בי ככה...? להשאיר אותי עצוב ובוכה...? את כשרק הזלת דמעה גנבתי את הרכב של אבי ובאתי אלייך שעתיים נסיעה באמצע הלילה בלי רשיון...! פעם ראשונה שנהגתי נהגתי עד אלייך...! ואת?  זו הכרת הטוב שלך...? אני פצוע... ושבור לב...  חשבת לרגע מה את עושה לי...? איך אני אוכל להאמין לבחורה אחרת...? אייך אוכל לשקם את חיי? אני מקווה שאני אצליח לסלוח לך... לא בגלל שמגיע לך... אלא בגלל שאני עדיין אוהב אותך ואני לא רוצה שיהיה לך רע בגללי.... את יודעת מה הכי כואב לי? שאת תדעי שטעית רק אחרי שהדרך חזרה תהיה נורא מסובכת...

חחח אכזרי....

לא טוב לדעתי להיכנס להתחיביות רוחניות גדולות, במיוחד אם הן באות כתנאי לנישואין
קשה לאדם לקבל על עצמו קבלה אחת, אז להתחייב על רשימה שיכול להיות שהיא בכלל לא בדרגה שנדרש ממנו?
נחמד לנו לחשוב שנקריב את הכל למען אדם אחד, אבל במציאות זה קשה,
תחשוב כמה שנים תוכל לעמוד בהתחיבות הזו? במיוחד שהיא לא נובעת מתוכך אלא מהרצון לרצות את האחר,
ומה יקרה אם לא תוכל יותר לעמוד בה? זה יביא לכעס והצד השני ירגיש מרומה ובצדק  אתה הבטחת,
ברור שאפשר ואולי רצוי להתחתן עם אחת/ד  שלא יקפיאו אותך על שמריך אלא יגרמו לך להתקדם, אבל שההתקדמות לא תהיה בתנאי, שהצד השני יקבל אותך כמו שאתה! בלי אותיות קטנות וסעיפי ביטול..  

אדם. היטבת.