חייבת לשתף...

דיברו פה על כריות בהקשר של שידוכים ואני אספר על כריות בהקשר של חברים/חברות.
לפני כשנתיים התחלתי לחזור בתשובה כל חבריי החילונים קיבלו את זה בהלם עצום כל השאלות המתבקשות מה קרה?
מה חסר לך? כסף יש לך חברים יש לך הכל יש לך מה את מחפשת? מה זז לך שם בתוך הקופסא?!
היו את האלה שניסו לא להתייחס ולהמשיך לגרור אותי לכל מיני מסיבות למינהן ומסעדות ללא הכשר והיו את האלה שדווקא התייחסו אבל בצורה גועלית ופוגעת וניסו לגרום לי "לחזור להיות נורמלית" כלשונם.
את האנשים הללו החלטתי לזרוק מחיי כמה שיותר מהר אחרי שהבנתי שהם בעצם לא חברים שלי רק אנשים שהעבירו איתי את הזמן.
אבל את שאר האנשים ניסיתי לשמור קרוב אלי כי אמרתי יעבור הזמן והם יתרגלו ויקבלו אותי.
לצערי לא כך קרה אלה שחשבו שזה יעבור והבינו שהמסיבות והמסעדות הלא כשרות לא יחזרו הרימו ידיים וניסו למצוא על מה לריב איתי כדי למצוא סיבה שגם הם יוכלו ללכת לדרכם וכך היה.
ולבסוף מכל החברים/חברות הכי קרובים אלי נשארה אחת שהיתה החברה הכי טובה שלי במשך 10 שנים בערך וחשבתי שכך יהיה היא מההתחלה היתה לא אנטי קצת בשוק אבל זה נורמלי ועדיין נפגשנו על בסיס די קבוע עד שבחצי שנה האחרונה היא ועוד חברה אחרת שהיתה אחת החברות הטובות שלי התחברו מאוד וכך הוחלפתי.
זה הפך למפגשים של פעם בחודשיים וחצי במקרה הטוב ולשיחות של פעם בשבועיים מה נשמע? מה חדש? וכל הזמן הזה אני שומעת שהיא עם החברה השנייה כל יום בערך כמו שאנחנו היינו פעם.
שבוע שעבר היא ניסתה לצלצל אלי והחלטתי שאני יותר לא עונה לה היא ניסתה פעם אחת ואחרי כמה ימים עוד פעם וזהו.
אני מניחה שאם כ"כ היה לה חשוב היא היתה מצלצלת עוד כמה פעמים או שולחת הודעה מה שלא קרה.
היום אני מקבלת הודעה "יותר קל להשיג את האפיפיור" ואז עניתי לה מי שבאמת רוצה משיג אותי.
וככה התחילה לה שרשרת של הודעות שבה אני מנסה להסביר לה את ההרגשה שלי שהיא לא באמת רוצה לשמוע אותה היא רק רוצה להתגונן ולומר שזאת לא רק אשמתה אלא גם אשמתי שגם אני יכולתי לצלצל ולבסוף היא רשמה לי אני לא אלחם ברגשות שלך את לא רוצה אותי חלק מחייך באמת שלא בכוח...והדבר היחיד שנותר לי לומר לה זה שזה בדיוק מה שהיא לא מבינה שהיא כבר תקופה ארוכה לא חלק מהחיים שלי כי להיות חלק מחיים של בן אדם זה יותר מלצלצל פעם בשבוע ולשאול מה נשמע ולשאול שאלות הלכתיות(פתאום אני הרבנית של כולם). והאמת שאני כותבת את כל זה כדי לפרוק אבל זה הכי קשה לי בעולם כי אני מרגישה שברגע שהחלטתי להשתנות למשהו שעושה לי טוב כולם נהפכו לאגואיסטים שאכפת להם רק מעצמם אם אני לא יוצאת איתם למסיבות ולאכול שטויות אני כבר לא שווה שיחת טלפון והתעניינות.
אני לא יודעת אם אתם יכולים להבין את ההרגשה של חברות של שנים נזרקת זה כאילו איזה חלק ממני מת פשוט.
אולי תחשבו שאני מגזימה אבל כל חבר חילוני שאני לא בקשר איתו יותר אני מרגישה שהחלק בחיים האלה הולך ונעלם וזה לא משהו שרציתי או חשבתי שיקרה.
אני מקווה שלא נרדמתם על המסך ותודה על האוזן הקשבת :)

אם לא הייתי בטוחה בצדקת דרכי כבר מזמן יכולתי לחזור בחזרה.
והשאלה לא היתה אם אני צודקת או הם אלא אולי איך שעשיתי את המעבר היה לא טוב(לדוגמא אולי נהייתי קיצונית מדי).
אבל המכסיים זה לא עבר לא טוב...גדלתי בצורה הזו ומבחינתי הבנתי שזאת לא הדרך הנכונה והנחתי אותם בצד לא צריך להגזים לשרוף אותם.

אומרים שמי ש"רחוק מהעין- רחוק מהלב"
תחשבי מה טוב לך בזה שהם רחוקים מהעין ומהלב שלך
אם החלטת ללכת לדרך שונה אז רוב תחומי החיים משתנים ובאמת אי אפשר להיות בקשר עם אנשים כל כך שונים מהדרך שלך.
לי זה קרה בסיטואציות ממש שונות (בלי קשר לדת בכלל) וכמה שלא חיפשתי להתנתק מאנשים זה בא במילא, ואז מכירים אנשים אחרים שקשורים לחיים, ומתרגלים אליהם ומה שהיה בעבר כבר פחות חסר. זה יותר עניין של תהליך כזה כי זה לא בא ביום אחד אבל זה קורה.
בהצלחה לך בהמשך!

המממ גם אני חזרתי בתשובה- וחוץ מהמשפחה הקרובה שלי,
לא נשארו לי אף אחת מהחברות החילוניות.
אני לא כועסת עליהן והן לא כועסות עלי.
מגיע הזמן ומבינים שאנשים מתחברים בגלל שיש להם תחומיי עיניין משותפים- וברגע שתחומי העיניין שלהם שונים, אין כבר מה שמחבר בינהם.
זה הטבע וככה הוא פעול.

לפעמים אני אפילו חושבת שאם אחותי לא היתה אחותי לא היה שום דבר שמקשר אותי אליה.
אפילו שאני מחוברת אליה בנפש!