נפגשים ונאלצים להיפרד...

בעקבות הרבה אשכולות וסיפורים שעוברים דרכי, אודות בנות שהיו להם קשרים נפלאים עם בחורים,
ומסיבה זו או אחרת הם לא מתחתנים או שהם נאלצים להיפרד, והשבר הוא באמת גדול מאד מאד.
נוצר לי בראש סבך שלם של מחשבות ושאלות אל עצמי, ואני רוצה לשתף אתכם:

האם זה באמת כזה מושלם כמו שזה נראה?
אם יש כ"כ הרבה אנשים שפגשו את המושלם בשבילם, אולי זה לא כזה נדיר למצוא שלמות?
אם זה לא כזה נדיר למצוא שלמות, למה לא רואים הרבה זוגות שנשואים באושר לגמרי?
למה כ"כ הרבה פעמים זה לא יוצא לפועל, מה לא בסדר בתהליך הזה שהוא כושל כ"כ הרבה פעמים?

ועוד הרבה שאלות ומחשבות.. 
תנסו להסביר לי מה קורה פה, אתם מוזמנים להוסיף ולשתף גם, 
אולי נגיע למסקנות ותובנות מעניינות.

תוקן על ידי אסיק_good ב- 31/10/2011 15:12:18

אני חושב שיש להבחין פה בין שני סוגים של קשרים נפלאים.

א. קשר נפלא הכולל מנת יתר של ריגוש, של משיכה, של כימיה, וכדומה. כששני אנשים הם בקשר כזה הם מרגישים צעירים ורעניים, מלאים בכוח ומרץ, ושהם עומדים ממש על סף ארץ ללא גבולות. קשר מסוג זה הוא לא כזה נדיר, אבל, מצד שני, בדרך כלל הוא גם לא תמיד מחזיק מעמד. אפשר אפילו לומר שרובם של קשרים כאלו דועכים אחרי תקופה קצרה יחסית, אם זה כמה חדשים, והכי הרבה שנה שנתיים.

ב. קשר נפלא מסוג אחר לחלוטין הוא קשר המבוסס על שאיפות תואמות, על נכונות הקשעה ועבודה מאומצת משני בני הזוג, על שיתוף, על ויתור, וכן, גם משיכה. בקשר נפלא כזה לא הריגוש היא התכונה הדומיננטית, אלא הסיפוק, המשמעות והאושר. יכול להיות גם שקשר זה דורש משני הצדדים המון הקרבה ומסירות, עד שלא נשאר כמעט אפשרות להתרגש, כי כאן בני הזוג לא מחפשים ריגוש, אלא מחפשים משמעות ועומק. קשר נפלא כזה הוא נדיר ביותר, ומעט מאד זוגות זוכים בו. הוא בדרך כלל יציב לאורך שנים, ומעניק לשני בני הזוג את האפשרות להגשים בצורה עמוקה את שאיפותיהם, ולהביא לידי בטוי מושלם את הכוחות שלהם, והוא אכן נדיר ביותר.

כשאנו שומעים על בני זוג שהם בקשר נפלא, אנו צריכים לשאול את עצמנו, איזה סוג נפלא זה, ובהתאם, מה הסכוי שלו להחזיק מעמד. וכשאנו שומעים על קשר כזה שמתפרק גם יש לנו לשאול האם קשר זה בכל מקרה היה מתפרק במוקדם או במאוחר, ואז הצער שלנו אינו גדול כל כך, כי עדיף לכאורה שזה יתפרק במוקדם מאשר במאוחר, או שמדובר בקשר שהיה אמור להיות יציב ובריא, ובגלל כל מיני סיבות מתפרק, ואז באמת במקרה כזה אין גבול לצערנו.

1. למה מה שקשר מסוג א' מציע, אינו מספיק?
2. אם הנורמה היא להשיג קשר כמו א', שהסוף שלו לא נחמד, למה הרבה מנסים אותו שוב ושוב,
    הרי כמו שאנחנו יודעים שלא יורדים לכביש אם יש מכונית, היינו אמורים לדעת שאין לעשות את הנ"ל בשום אופן?
3. איך מתמודדים עם הדברים הנ"ל במסגרת שידוך?

בדר"כ
אני לא קונה את הסיפורים האלה.

סורי מראש...

אין לי הרבה מה להוסיף על האלכסנדרה, רק אני אומר, שגם אנשים בגילאי הששים שאמורים להיות שקולים עושים את אותה טעות.

אני חושב שהסיבה העיקרית היא כמו כל טעות, שהיצר מעדיף את ההנאה על פני ההשקעה. קשר המבוסס על הנאה יכול לחזיק מעמד עד ההנאה הבאה. קשר המבוסס על מטרות משותפות יחזיק מעמד כל עוד שלשני בני הזוג אותן מטרות.

במסגרת שידוך צריך לבחון אם ישנן מטרות משותפות, שאיפות דומות וכדומה. אם יש גם משיכה מדהימה, זה רק תוספת, אבל ח"ו שזה יהפוך לעיקר.

הקטנה למה שלא תאמיני לאנשים המדווחים על הרגשות שלהם?

אדם גודל ומתנתק מעצמו, יוצר לעצמו תבנית,

מוצא בן זוג "מושלם" לתבנית שיצר לעצמו,

אבל משהו מפריע לו,

הוא מסתבך כמה שבועות, הרי זה בדיוק מה שהוא חיפש,

לבסוף הוא נאלץ לחזור להיות עצמו.

והסיפור חוזר על עצמו שוב ושוב בואריאציות שונות.

לא הכרתי את מילות השיר, דווקא שיר יפה,

נמלים = מחשבות.

(מסתבר שיונה וולך לא כתבה רק על תפילין).