ניסיתי להתאפק אך ללא הצלחה...
המושג סטיגמה הוא אפיון של אדם כשונה מאחרים בד"כ לשלילה. לדוגמה: האדם בעל הסטיגמה נתפס כאדם רע, חלש, נכשל, מוגבל, בעל מום או חולה, ולכן הוא הופך בעיני רוב החברה מאדם שלם ורגיל לאדם פחות ערך ונחות. החברות השונות (חרדים, סרוגים, חילונים וכדו') יצרו אמצעים שונים כדי לסווג את האנשים בכל חברה וחברה, ואת האפיונים הנתפסים כרגילים וטבעיים לעומת אלו הנתפסים כסטיגמה באותה חברה. כאשר נכנסים למערכת חברתית מסוימת ניתן להבחין כבר ממבט ראשון באפיונים האישיים ולזהות את "זהותו החברתית" של כל אדם.
השפעת הסטיגמה על הסוטה מהמוסכמות החברתית פועלת כמעגל קסמים, כמשוב חיובי החוזר ומגביר את התהליך שהוחל בו. החברה מצרה את צעדיו של הסוטה בתחומים שונים ואצלנו בתור חרדים, הנפוץ ביותר (טוב אולי בגלל גילי הצעיר ודיי קלאסי לעולם השידוכים אני חושב שזה הנפוץ ביותר) זה עולם השידוכים. בחור שיצא ללמוד לתואר הוא כבר לא בחור ישיבה ובחורה שלומדת בלוסטיג נחשבת למודרנית (אני מקווה שיום יבוא ואני אבין מה ההגדרה של מודרנית אבל בינתיים אשאר עם המילה המאוד מפורסמת הזו בתור דוגמה להמחשה) יותר מאותן אלו הלומדות בוולף או שצ'רנסקי.
לאחר כמה אשכולות שהועלו בשבועות האחרונים והתגובות שהן גררו עימהן יצא לי, ואני מתאר שגם לרובכם לשים לב שהסטיגמות חוגגות ומשחקות תפקיד ומרכיב חשוב בחיינו ואני שואל את עצמי ואתכם למה זה? אני לא כותב מתוך כאב שאני חוו אני מודע לזה שבעולם השידוכים אני נחשב לסוג ב' ואולי גם ג' היות והיום אני כבר לא בחור ישיבה קלאסי אבל זה כלל לא מעיק עליי, אני עשיתי את הצעד ללימודי התואר אחרי שישבתי וחשבתי ולא רק עם עצמי. כמובן שחלק נכבד מהשיקולים האישיים שלי לא לצאת ללמוד לתואר היו דהרי- בבוא היום שאצא לעולם השידוכים מה יגידו? שאני לומד לתואר? שאני כבר לא בחור ישיבה שתורתי אומנותי? אילו בחורות יסכימו לשמוע על בחור כמוני? הרי בסמינר מזריקים באינפוזיה שצריך להתחתן אך ורק עם בחורי ישיבה... ומה יהיה איתי עם מי אני אתחתן?
אני יכול לצמצם את כל הקונפליקטים שהיו לי במילה אחת והיא "סטיגמה" פשוט פחדתי מאיך אחשב כשאצא לעולם השידוכים...
לא חלף המון זמן והבנתי שבחורת סמינר שלא מתאים לה בחור שיוצא ללמוד לתואר רק בגלל העובדה שאינו בחור ישיבה היא לא מתאימה לי. היא פרו-סטיגמה ואני האנטי-סטיגמה ובהמון דברים בחיים נתקל בסטיגמה ואיך אז נתמודד? (תחסכו מכם וממני את הדיון שצריך לדעת להתמודד ולהתפשר)
אני ביססתי את טענותיי בעניין הסטיגמה- בעיקר על הדוגמא של בחור שיצא ללמוד לתואר, אולי כי זה יותר קשור אליי. אך טענותיי מופנות לכל ענייני הסטיגמות שעולות ונידונות בחלק מהתגובות פה בפורום...
אני אסיים בכמה שאלות שאשמח לקבל עליהן תשובות.
א. מדוע ה"מה יגידו?" משחק כשחקן ראשי בעולם החרדי והשידוכים בפרט?
ב. מדוע אנשים מייחסים חשיבות כ"כ גדולה לדעת החברה ולא לרצון הפנימי והאמיתי שלהם?
ג. מדוע אנשים מוכנים לוותר על דברים רק בגלל הסטיגמה? גם כשמבחינתם אין כל בעיה בדבר...הבעיה היחידה היא תדמיתם "השלילית" בעיניי הסביבה, כיוון שהציבור החליט שמשהו מסוים לא מקובל...
ד. מדוע אנשים צועדים כמו עדר המובל לטבח ולא חושבים לרגע שיש עוד אופציות?
ה. מדוע בחברה החרדית מה ש"מקובל" הוא בבחינת יהרג ועל יעבור?
ו. מדוע אנשים כ"כ חוששים איך יראו בעיני האחרים ואינם מפתחים אישיות חזקה?
