האיכר והפרה..

מעשה בשני איכרים, שכנים וידידים, שעיבדו חלקות קרקע וגדילו עיזים. חלבו את העיזים וחבצו את חלבן, ומידי שבוע הלכו לעיר ביום השוק למכור את תוצרתם, מעט ירקות וחריצי גבינה. 

פעם, ביום קייצי, השכימו קום ונטלו את מרכלותם. הלכו לעיר הגדולה ומכרו את תוצרתם ברוחח נאה. נטלו את צרורות כספם ופנו לשוב לכפרם.
 
השמש קפחה בעוז, והאיכרים עייפו. חצו בקעה, ואמרו זה לזה: הנה עץ ענף, הנה ננוח תחתיו בטרם נמשיך. נעמה להן מנוחתם, וביקשו להתנמנם. אבל מה יהא על צרורות הכסף שבידם? הביטו סביב, ואין נפש חיה. רק פרות רועות במרחק. אמרו: לא נשקפת לכספינו שום סכנה.

האמנם? שאל האחד בחשש. ואם תבוא פרה ותרחרח, ואם תבלע את שקית הכסף על קירבה וכרעיה?

רחוק החשש, ובכל זאת. החליטו לקשור את צרורותיהם לענף העץ. פרות, כידוע אינן מטפסות על העצים. משעשו כן נחה דעתם, ושקעו בשינה עריבה. 
ולא הבינו, שהיכן שיש פרות יש גם רועה.
 
נער רועים ישב בצילם של שיחים שחצצו בינו בינם, ולא ראוהו. אך מששמע את קולם עקב אחריהם בעד חרכי העלים, וראה את מעשיהם. משנרדמו קם בלאט והתיר את השקיות. לקחן עמו למחסה השיחים. משסקר את תכולתן בראו עינו. עשיר הוא, מטמון בידו.

ואז, נבעת. הן יקצרו בקרוב, ומשיראו שהשקיות אינן יחפשו אחר הגנב, ולבטח ימצאוהו! מה יעשה? עלה בלבו רעיון, לא יזיק לנסות.

טמן את המעות בכיסו, ומילא את הצרורות בגללי הפרות שסביבו. שב חרש לעץ, ותלה את השקיות על הענף. חזר לאחורי השיחים, ועקב בדריכות.

הישנים ניעורו ונשאו מבט מבוהל אל על. נרגעו, השקיות במקומן. חילצו את עצמותיהם, וביקשו להמשיך בדרכם. הושיטו יש לשקיות - והן רכות למגע...

תמהו.

ניסו להיתרן, והן קלות.

תמהו.

פתחם - והריח הכה באפם. גללי פרות.
הביטו בחרדה סביב, ולא ראו נפש חיה. רק עדר פרות רועה בשלווה.
התיקו מבטם מהפרות אל הצרורות, וניסו להבין את המתרחש.

אמרו: אין כל ספק. פרות שם, גללים כאן - הפרות עשו זאת!

תהה האחד: אך מאימתי מטפסות פרות על עצים?
הוסיף השני: ואיך התירו את הצרורות?
השלים הראשון: ומדוע, לאחר שאכלו את המעות, מילאו את השקיות בגללים?
סיכמו: "פרות מוזרות", והשלימו עם האבידה.

מצחיק הכסילות שלהם, אבל האם אנחנו לא כאילו?

אוצר קטן בידינו. תכניות שאנו חושבים לממש, עסקים שאנו רוצים לבצע, רווחים שאנו סבורים לנחול. רוקמים תכניות ופועלים פעולות. והנה מתהפך הגלגל. ולא אחת, לא די שאין רווחים, עוד יש הפסדים. פתחנו שקית מטבעות והנה היא מלאה גללים...

תמהים אנו, משתאים. תוהים מה ארע, מסיטים סביב, ומאתרים את הפרות.
אהה, עכשיו הכל מובן. כלומר, לא בדיוק. כי פרות אינן מטפסות על עצים ואינן אוכלים מטבעות. אינן מתירות קשרים ואינן ממלאות בגללים. אז אילו פרות מוזרות, מה לעשות, והפרות הן רק משל.

מחפשים אנו את מי להאשים, ובמי לתלות את חוסר ההצלחה.
רוצים אנו להתארס, ותולים עצמינו בשדכנים ובחברים.
ולא מבינים אנו שהיכן שיש פרות יש רועה.
ולא מבינים, שהרועה צופה, והוא שפועל. עשה עושה ויעשה לכל המעשים.

כשנבין את זה אז לא נצליח!

אמן:)


נ.ב יישר כוח למי שהגיע עד פה:)