דוגמא מאחרים לחיי הנישואין שלנו

פעמים רבות אנו נתקלים/צופים/שומעים כל מיני מקרים שאנו אומרים עליהם וואלה, הלוואי עלי... במיוחד בחיי הנישואין..
כיוון שרובינו (אם לא כולנו) פה רווקים  חשבתי אולי זה יהיה רעיון ממש טוב לשתף את כולם בכאלה מקרים
 

אליהו - מה שיפה פה זה שהוא אחרי יום עבודה ארוך ובכל זאת עם החולצה המחויטת הוא יורד לרמה של הילדים ומעניק להם שעת איכות עם אבא...

דוג מהצד הנשי: נהניתי לראות אצל קרובת משפחה שלי כבוד והערכה ללא גבול לבעל.
אם זה שהיא מפנה אליו כל שאלה הלכתית שעולה, אפילו קטנה, אפילו שהאישה יודעת את ההלכה בעצמה (בכל זאת, בסמינר מרביצים הלכות בבנות ישראל הכשרות), כי הכי חשוב שהאבא נותן את הטון, והבית והרוחניות מתנהלים סביב הקול שלו..
ואם זה גם בהיבט הגשמי, יש לה בעל שלא הייתי מגדירה אותו כ'כשרון' בתיקון והברגה וכו, אבל כשהיה צריך, והוא רצה לעשות.. במקום לבוא ולומר: לא נורא, לא צריך, נזמין מישו... (אין בעיה כספית)), היא רק עמדה ושתקה, גם כשזמן עבר והתקדם וכל אחד אחר כבר היה גומר, עמדה ותמכה, ולא שכחה להחמיא לאורך כל הדרך.. וגם בסוף... אחרי שכבר הושלם והורכב (במקרה הספציפי, אני זוכרת את השולחן החדש)
זה כבוד והערכה, זוהי דרך לבנית זוגיות אמיתית, לפירגון ותמיכה... הלוואי שאזכה להיות אישה כשרה כמוה...
בדוג' הקטנטנות מהווי היומיומי שהועלו, ומדוג' נוספות רבות שלא הבאתי... אשריה שזכתה, הלוואי ואזכה...