בס"ד
שתיים בלילה, אחרי מקלחת טובה וחמה שמשחררת קצת את הראש ונותנת דרור למחשבות, נכנסתי למיטה. קצת לקרוא, קראית שמע מנומנמת (לצערי הרב) ולישון. מחר יום חדש, צריך לקום מוקדם, ובכלל יש מבחן, חשוב להיות רענן. בעמוד השני שהשורות כבר התחילו לקפוץ ואני פסיעה קלה מעולם האצילות הענוג והקסום, נזכרתי- ה'נגעל וועסר' שכחתי. אוי ואויב, איזה עקיצה- לקום עכשיו... אבל לא הייתה בררה. הורדתי במסירות נפש של אדמו"ר את השמיכה וקמתי! (ואל תחשבו שאני צדיק, זה מכוח האינרציה..). הקערה היקרה שלי החליטה להיעלם, ואחרי חיפוש מתיש הכולל ארבע פעמים לרדת למטה ולעלות חזרה, כבר ממש התעוררתי...
איכשהו מצאתי את עצמי במחשב, מחטט בתיקייה ישנה, ישנה בשם 'כתבתי'. המוני שיחות מוסר סוג: "איך לממש את הרצון" או "השמח בחלקו", סיפורים חסידיים, משפטים חכמים שלקטתי, כגון: "מילת אמת אינה זקוקה לשבועה" נכתבו להם שם בעמל ויזע רב.. "אויי" הרהרתי לעצמי בשקט (לא לעורר ת'ישנים:), איזה צדיק תמים הייתי פעם..! מילא, נקווה שעוד נשאר מזה קצת...
בסוף, למטה שמה בפינה, התחבא לו איזה סיפור קטן ונחמד, ששמעתי פעם באמצע הגיהוץ ביום שישי בתוכנית "העונג השישי" עם שמעון פרנס והחלטתי אז לכתוב אותו. קראתי אותו שוב ומשום מה הוא גרם לי טיפל'ה לחשוב על הבחורה האחרונה שפגשתי. אז הנה הסיפור כמו שכתבתי אותו בזמנו, מלבד הוספה של אי אילו נקודות ופסיקים שבזמנו לא כלכך ייחסתי להם חשיבות. הא.. וגם השמות בסוף, שיניתי, כמובן... ואחריו המחשבה וגם התובנה.
*************
לפני שנים רבות, נכנס בחור צעיר, עם חיוך מבויש על פניו, לחנות מכולת ישנה וקטנה בתל אביב. הוא בקש מבעל החנות להשתמש בטלפון (שהיה באותם ימים נדיר בארץ) לשיחה קצרה ומקומית. בעל החנות הסכים בחפץ לב ואף הראה לו איך בדיוק משתמשים בו. הבחור הודה לו בחיוך גדול והתקשר. הוא נענה בצלצול השני, ''שלום'' אמר הצעיר ''רציתי לדעת אם אתם מחפשים גנן''? ''לא יש לנו כבר גנן'' הייתה התשובה, אך הוא המשיך ושאל, ''אתם מרוצים מהגנן''? ''כן'' ענה לו הקול. ''נראה לכם שתחליפו אותו בזמן הקרוב''? ניסה את מזלו בשלישית. ''לא אין שום סיבה, אנחנו מאוד מרוצים ממנו'' הבחור התנצל על ההטרדה וניתק. בעל החנות עקב קירבת הטלפון לקופה, שמע את השיחה בעל כוחו, ונורא ריחם על הבחור: ''אל לך להיות עצוב בחור יקר, אתה נראה הגון וטוב לב, יבוא יום ובעזרת ה' תהיה לך הרבה עבודה." ניסה לנחמו. חייך הבחור ואמר: ''לא רק שאינני עצוב מהשיחה אלא הפוך! אני הוא הגנן של אותה משפחה, והתקשרתי רק כדי לבדוק אם הם מרוצים ממני או לא''
נכתב ע''י אחי23 ב ח' אייר תשס''ט 2.5.09 נקרא ע"י אני19 ב י"ד סיוון תשס"ט (חצופה קטנה, ועוד לא מתביישת בזה..)
*************
הסיפור החזיר אותי לפגישה עם הבחורה האחרונה, כי לא הייתי מרוצה ממנה, זותומרת מרוצה מעצמי...
הגעתי למלון, באיחור קל, וחיפשתי אותה. תלתלים, גובה מטר שישים, רזה, עיניים ירוקות. לא מסובך. אבל היא לא הייתה. נשענתי על העמוד של הלובי וחיכיתי. עברו עשר דקות. כבר קראתי את כל הפרוספקטים של המלון, התפריט ואפילו על המחברת מבקרים לא פסחתי, אבל היא לא באופק. אחרי עוד חמש דקות כשכבר ממש אבדתי את הסבלנות, היא הגיעה!
במבט חטוף הבנתי- לא יצא מכאן אהבה, צולית כבדה. חצאית אמצע רחבה, גרביים שמרוב הדנייר (או איך שקוראים לזה:) נראים כמו צינורות וחולצת כפתורים בכל מני צבעים כאלה, שמזכירה לי את סבתא ז"ל.
התיישבנו, היא התנצלה על האיחור- גמגמה משו בקשר למיקום המלון- והתחלנו לדבר. אם חשבתי לגמור ת'עניין ב 45 דקות פלוס מינוס, טעיתי בגדול! השיחה זרמה בכיף. גיליתי בחורה לעניין, עם ראש פתוח שעושה המון בחיים. רק אחרי שעתיים נפרדנו.
האמת, היא השאירה אותי מבולבל לחלוטין. מצד אחד היה לי נעים אתה וגם המראה שלה (לא הבגדים!!) פסדר, די מצא חן בעיניי . מצד שני, הבגדים עשו לי ממש רע.
בבוקר החלטתי שאני לא ממשיך ואחרי שעתיים השדכנית התקשרה ושאלה מה קורה. עניתי לה שמאוד נהיתי מהפגישה, אבל הסגנון שונה ולא נראה לי מתאים. היא שאלה מה בדיוק שונה. המממ לא היה לי נעים לומר את האמת... ניסתי להתחמק, אבל היא לחצה ובסוף הבינה את הנקודה... היא אמרה לי: "אבל בטוח אחרי החתונה תוכל לשנות לה ת'סגנון" "אולי את צודקת" עניתי לה "אבל אני לא מתחתן כדי לשנות את אשתי" אחרי עוד כמה שאלות מצדה והסברים/תירוצים מצידי, היא אמר שהיא מכבדת את ההחלטה, אבל יש לה עוד שאלה אחת קטנה: "אם זה היה הפוך, וסגנון הבגדים היה פתוח מדי, גם אז היית מוריד ואומר שאתה לא מתחתן כדי לשנות אותה?" ואוו, זאת הייתה שאלה מכאיבה... עניתי לה, אבל לא בטוח את האמת...
מאז עברו שבועיים שבהם הספקתי לשכוח אותה, עד שקראתי את הסיפור! הוא גרם להרהר האם אני מרוצה מההחלטה שלי.. וקשה לי להגיד שכן... הסיבה שאני לא מתקשר עכשיו לשדכנית היא לא רק בגלל שכמעט אחת בלילה.. אלא גם כי יש דברים שהשכל מבין אבל הלב, הלב לא מרגיש, ואני למדתי בחיי הקצרים ששווה להקשיב לו, הוא לא מזייף.
למי שנשאר איתי... גמר חתימה טובה:)
_________________
תוקן על ידי אחי23 ב- 24/09/2012 01:26:18
לאהוב זה הטוב שבטוב.
