אני חושב שלא זו שיטה טובה, ולא זו שיטה טובה.
כי...
לזכור שרוצים לשכוח - זה בעצם לא לשכוח, זה בעצם להתעסק כל הזמן עם הרגש.. עם הכאב, עם הזיכרונות, ואז? מה הועילו חכמים בתקנתם..?!
להתעסק הרבה עד שלא נותר פנאי - התעסקות ע"מ לשכוח, זה בעצם שוב לא לשכוח.. זה כל הזמן להלחיץ את עצמך.. נו.. תתעסקי.. תמצאי משהו.. "אל תחשבי" זה לנענע את הראש כמגרש זבוב, אבל זבוב הזכרון והגעגוע בד"כ חזק מנידנוד ראש כזה או אחר... ובכלל, יש מציאות כזאת שאפשר להעסיק את הראש - הלב כל רגע ורגע מהיום?! ומה עם שעות "הלבד".. שעות הלילה... ? ועוד שלל רגעים שאדם נמצא נטו עם עצמו...?!
אבל יש דרך שלישית - דרך בה את לא נלחמת עם הרגש.. דרך בה את לא נלחמת עם הזיכרונות, אלא את פשוט נותנת להם לשקוע.. את לא מתעסקת אתם.. והם.. כדרכם כשלא מתעסקים איתם הם יתעמעמו, יתפוגגו, וייעלמו בתהום הנשייה..
איך? פשוט תיקחי לך נושא או שניים, נושא שקרוב ללבך.. נושא שמעסיק את מוחך, נושא שיתפוס לך את הלב.. וכל פעם שעולה לך הזיכרון, המחשבה, הגעגוע או כל דבר אחר שקשור לאותו עבר (גברבר) תסיטי מיד את מחשבתך לאותו נושא שקבעת מראש.. וככה, אט, אט הרגש ידעך...
אמת, זה לא קל בהתחלה.. ובפעמים הראשונות זה לא בהכרח יצליח מיד.. אך פעם אחר פעם ללא יאוש וויתור, זה יעשה את שלו.
בהצלחה:)
 |
|
|
