פנויים ופנויות רבים אומרים לעצמם ולאחרים ש"עשיתי הכל! התאמצתי, נסעתי לאומן ולעמוקה ואפילו הסכמתי להיפגש עם דוד של סבתא שלי שמבוגר ממני בהרבה שנים..." אך הם עדיין בלי לשים לב משתמשים בכלים הלא נכונים, וממשיכים לנסות שוב ושוב. אוריאל וינברגר מציע דרך אחרת.
התרגלנו מגיל מוקדם להשתמש בשכל. לרכוש ידיעות, להבין מה שמסבירים לנו, ובדרך כלל קיבלנו על כך תגמול נאה של מחמאות מהמורים וההורים, ציונים גבוהים, ואולי גם מעמד חברתי מכובד.יחד עם זאת, החלק הרגשי אצל רבים מאיתנו לא התפתח ונשאר ילדותי או קפוא.
וכך הכלי היחיד שעומד לרשותם של רבים הוא השכל. לגבי הקשרים "קוגניטביים" של הבנה ורכישת ידע – השכל משרת אותנו היטב, אבל לגבי יצירת זוגיות – זהו לא הכח היחיד שנדרש, והשימוש בו לפעמים אפילו מבלבל ומפריע.
זוגיות ואהבה הן מילים ששייכות לעולם אחר. אלו מילים ש "מנגנות" על חלק אחר במוח שלנו. חלק שלא חושב ולאו דווקא יכול להסביר באופן מדויק לאדם אחר מה עובר עליו.
מי שממשיך להפעיל אך ורק את השכל בדרכו לבניית משפחה, זוגיות אהבה וקירבה- נידון מראש לכישלון. לנסות לאהוב בעזרת השכל – זה דומה לאדם שמנסה להשתמש בפטיש כדי להבריג בורג… מובן מאליו, שאת התוצאה הוא לא ישיג גם אם הוא ינסה בכל הכוח שלו.
עזבו קצת את השכל
פנויים ופנויות רבים אומרים לעצמם ולאחרים ש"עשיתי הכל! התאמצתי, נסעתי לאומן ולעמוקה ואפילו הסכמתי להיפגש עם דוד של סבתא שלי שמבוגר ממני בהרבה שנים…" אך הם עדיין בלי לשים לב משתמשים בכלים הלא נכונים, וממשיכים לנסות שוב ושוב.
השכל הוא כלי נפלא אך ממש לא רלוונטי לגבי יצירת זוגיות.
בימים שלפני שבני הזוג מחליטים להיפגש, כמובן שיש להשתמש בשכל כדי לבדוק שאכן מדובר באדם ישר, עם מידות טובות, ושקיימים תנאים בסיסיים להצלחת הקשר. אבל לאחר שמחליטים להיפגש – כדאי לארוז את השכל בצד, ולעורר בתוכנו חלקים אחרים להיות מרכזיים ומשמעותיים.
נשתמש בתוצאות מחקר מרתק כדי להבהיר את הענין. החוקרים רצו לבדוק את ההשפעה של כתיבה על לקיחת החלטות ולשם כך הזמינו כמאה איש לבחור אחת משלוש תמונות, אחת של ואן גוך והשנייה של "קלוד מונה" והשלישית של צייר מודרני.
לאחר שהנבדקים בחרו ציור הם נשלחו לביתם למספר חודשים. לאחר שלושה חודשים הם נשאלו "האם יש בך שביעות רצון מהבחירה שבחרת?", כמעט כולם השיבו בחיוב שהם שבעי רצון.
לעומת זאת , הזמינו מאה איש אחרים, לבחור את אחת מאותן התמונות, ואן גוך, קלוד מונה, וציור מודרני.
הפעם, נדרשו הנבדקים לכתוב מספר שורות של הסבר מדוע בחרו את מה שבחרו. שוב נשלחו לביתם, והפעם ההפתעה היתה גדולה. לאחר 3 חודשים הנבדקים נשאלו לגבי שביעות רצונם מהבחירה.
יותר מ50% לא היו מרוצים ממה שבחרו, במקרה הזה. ההסבר שניתן לכך הוא, שבחירה של ציור באופן רגיל איננה משתמשת בשכל של האדם. זהו חלק אחר בנפש/במוח/במהות.
אולי משהו אחר יותר טוב
וכאשר השכל מתערב, אז יש אינסוף של שאלות וחקירות, אולי משהו אחר טוב יותר, לקיחת החלטות מסוג זה נידונה מראש לכישלון אם נשאלת השאלה על ידי השכל "אולי משהו אחר טוב יותר?", זוהי שאלה שלעולם לא ניתן לתת עליה תשובה…
עבור רבים זהו ממש רעיון בלתי הגיוני, להיפרד מהשכל שלהם לגבי נושא כלשהוא בחייהם, והם מנסים בכוח להכניס אותו- בדרך כלל ללא הצלחה.
רבים מוכנים להמשיך להישאר לבד ולסבול ובלבד שלא יצטרכו להיחשף לחלקים נוספים שיש בחייהם כגון רגשות, דמיון, גישה חדשה, עמדות התיחסות חדשות, שינוי חשיבה ועוד…
עבור רבים זהו ממש רעיון בלתי הגיוני, להיפרד מהשכל שלהם לגבי נושא כלשהוא בחייהם, והם מנסים בכוח להכניס אותו- בדרך כלל ללא הצלחה.
ומה איתך? נקודה למחשבה, (אך גם לרגש…)
מסכימים עם הנאמר?
