תמיד יש לו נטייה לשאול שאלות. ולא רק זאת אף בניגון מעצבן, היא חושבת לעצמה...
יחד עם זאת עיניים כחולות וחכמות יש לו, קצת נוגות בדוק של עצב לא ניתן לפיענוח. חיוך ילדותי מחד וממזרי משהו מאידך. מצח רחב וחכם לא חרוש תלמים. הבושם שנמהל בהבל פיו.. (הלוואי שאגמול אותו מהעישון הדוחה)
הקור הירושלמי עז וחודר עצמות, היא מתכנסת במעיל הצמר האפור והמשובץ (H&M אלא מה)
חני את איתי?
אוי מתנצלת הפלגתי במחשבות.. מה שאלת?
שאלתי, למה את כמו "ספסל" נותנת לכולם "לשבת" עלייך? הולכת בתלם, למה? רוצה להיות מורה, למה? טוב לך בעדר?
מאוד היא אומרת.. אני לגמריי מרגישה שזו אני וככה יש לי בטחון. נשמע שאתה מרדן, זה נכון?
בואי נסכם שאת "ספסל" ואני "קולר"...
חחח למה קולר? מה זה עולם הדימויים "העשיר" שלך מניין בא?
הכל מהארבע אמות שלנו, הנה לך ספסל שאנו ישובים עליו, הנה לך מתקן לשתיית מים קרים הנקרא בלע"ז קולר.
יוסי, מדוע אתה מכנה את עצמך "קולר"?
מתנה מה', אני תמיד שומר על קור רוח, עוד מהיימים שהייתי עוסק במסחר בממתקים בחיידר בתור ילד. ועד היום כבחור ישיבה שלא מקבל כמובן מאיליו כל "דעת תורה" אני אנטי עדר בשונה ממך.. בעיני רוחי אני איש עסקים שנועד לגדולות.
"הנה יוסף בעל החלומות" היא אומרת בחיוך רחב
"הנה חנה ושבעת בניה" אני משיב לה מניה וביה
ואל תשכחי שכל חלומותיו של יוסף התגשמו.
זה משהו, יש לך תשובה לכל דבר..
אלוקים, מה אני עושה איתך? מצד אחד נפגשתי עם כמה בחורים אמנם לא צבעוניים כמוך, ללא כושר ניתוח כמוך. אבל נראה לי שהחיים איתם, לו אתחתן עם אחד כזה, יהיו על מי מנוחות. איתך לעומת זאת יהיה לי רכבת הרים..
עולם הדימויים של הגברת לא פחות עשיר משלי אני מהרהר..
בא להצית סיגריה ונמלך בדעתי להימנע.. מה היא חושבת על עישון בטח כמו כל בחורה ממוצעת שזה "איכס".
אני אומר לה בפרצוף של "כל הקלפים על השולחן" תראי אני לא מתכוון ללמוד אחרי החתונה, אני לא מקבל את מה שהרבנים אומרים, אני בעד שהילדים שלי כן ישרתו בצבא, אני רוצה שירכשו מקצוע והשכלה אוניברסיטאית. אני רוצה בית חרדי שומר מצוות עפ"י השולחן ערוך וביחד עם זאת לחיות בכבוד..
אתה ממש נשמע כמו אמסלם, אני לא מאמינה שהדעות האלו חודרות לציבור החרדי. עולם התורה בסכנה ולזה אתה קורא בית חרדי?
איזה חבל שהיא כל כך לא פתוחה לרעיונות האלה אני מהרהר לעצמי..
איזה חבל שזה לא ילך בנינו היא מהרהרת לעצמה..
איזה חבל שהם כל כך מנוגדים מהרהר הקולר בזמזום לעצמו..
שפת הגוף שלה משדרת ריחוק.. החיוך משפתיה נמוג מזמן למשמע התיאוריות שלי..
היא עדיין נטועה בספסל בתקווה שאשנה את מנגינת דברי.. אני גבר אני נוטל יוזמה.. אני קם.. אני מחייג ומזמין לה מונית.. אני אצעד לי ברגל לישיבה ואחשוב.. זה יעשה לי טוב..
שולף שטר מהכיס ונותן לנהג.. "שמור את העודף"
תמיד אני לארג' (טוב זה לא חוכמה אני מוכר אייפונים וסמארטפונים "מהצד" לחברה' מהישיבות) וג'נטלמן, משתדל..
פתאום יוצא לי משפט מהלב..
תנסי להיזכר בסיפור של רבי עקיבא ורחל...
ובאורח פלא פניה חזרו לחיים.. הסומק גבר.. אורו עיניה..
יוסי, מידות טובות זה עולה על הכל. "להתראות" אמרה ומשכה את המילה ע"מ ליצוק בה משמעות עמוקה.
הלוואי שיצליחו מאחל הקולר מעומק ליבו המתכתי והקר.